אאא

אלו היו רגעים נדירים ומיוחדים. תלמידים צעירים בישיבת 'ליובאוויטש' הקטנה של חב"ד במונסי שבניו יורק יצאו השבוע לטיול בצפון מדינת ניו יורק.

משה לנג, אחד מתלמידי שיעור א' בישיבה, נטל עמו זוג תפילין, ובמהלך הטיול הסתובב בין עוברים ושבים וחיפש אחר יהודים שלא הניחו תפילין באותו יום, כמנהג חסידי חב"ד, בשביל להניח להם תפילין.

בצר לו הוא לא מצא במשך זמן ארוך יהודי. רק כעבור שעות נתקלו  הוא וחבריו באדם מבוגר, שאמר להם שהוא יהודי. הם שאלו אותו אם הוא מעוניין להניח תפילין, והלה אמר שלא.

משה לנג הצעיר לא ויתר במהירות. הוא הסביר ליהודי שאם יסכים להניח זו תהיה בעבורו באופן אישי שמחה גדולה, כי כבר שעות שהוא מחפש אחר יהודים ולא מוצא. כששמע זאת האיש, הסכים להניח.

לאחר הנחת התפילין וקריאת 'קריאת שמע', ניגש הרב סנדר לוסטיג, מנהל הישיבה שהתלווה אל התלמידים לטיול, ליהודי המבוגר ושאל אותו לשמו ולמקום מגוריו. היהודי השיב כי הוא בנם של ניצולי שואה. ואז הוא הוסיף והפתיע, כמשיח לפי תומו: "שמי ביל לאנג".

הבחורים החב"דים סיפרו לו בהתרגשות שהבחור הצעיר שזה עתה עזר לו להניח תפילין חולק עמו את אותו שם משפחה. "קוראים לו רק משה לנג", הם אמרו.

היהודי שמע זאת והתקשה להסתיר את התרגשותו. "לאבא שלי", סיפר, "קראו משה לנג".