אאא

התקופה שאנו חיים בה מייצרת אתגרים בטווח הנראה לעין ובטווח הרחוק, בטווח הנראה לעין הדרך להתמודד עם האתגרים זה בפרקטיקה עניינת בלימוד העובדות וההתמודדות בשטח, כפי שבפרשתנו יתרו מסייע למשה רבינו  בעצת השרי עשרות מאות ואלפים, זוהי הצעה עכשווית, פרקטית, ואולי גם יעילה אך לא בטוח שגם בטווח הרחוק (כפי שרואים שמשה רבינו מוכיח על כך את ישראל בתחילת פרשת דברים).

אך ישנם התמודדויות שתוצאותיהם יגיעו בטווח הרחוק, על אף שהמעשה הוא עכשיו, התוצאה היא לאחר זמן, והשאלה האמיתית היא איך עוברים נכון את החוויות העכשוויות בצורה כזו שבעתיד ניתן יהיה להתמודד עם תוצאותיהם בצורה נכונה.

הציבור החרדי חווה (בהווה) טלטלות פנים עמוקות, ולא פעם המחשבה היא אולי עדיף להימנע מלדעת אותם או להיחשף אליהם, אך לא רק שזה לא הוגן כלפי הנפגעים זה גם בלתי אפשרי, אוי לנו שכך עלתה בימנו, גם בתוככי בית המדרש מתגלים חללים ומחללים, קורבנות לצד פוגעים, אין זה נחלת הציבור האחר...  זוהי נחלת הכלל, ואין עדה/ קהילה/ ציבור שהפגע והנגע פסח עליו.

וגם אם מצליחים למצוא ולהמציא תירוצים שונים, אבל הדור הצעיר שקם על בסיס תרבות אנשים חטאים, לא מקבל את אותם תשובות נגועות ומרות, הוא מחפש את האמת המזוקקת שתכנס לליבו, וכשהיא לא באה, נכנסת במקומה מחשבת כפירה, ושלכך האייך נתמודד עם תוצאות המציאות המרה בעתיד.

גם למדחיקים כבת יענה הרי לאמיתו של דבר כבר ידוע להם בסוד נפשם שמצבנו בכי רע, הנגע ששנים תלינו באינטרנט ובפלאפונים, בחילוניות ובצה"ליות, בחרדקיות, ובצבעוניות, התברר כנגע קשה המוצא את דרכו לכל קהילה הדוקה וסגורה ככל שתהיה, ואדרבא לעיתים אותו הסגר הפנים קהילתי ותלות בדמויות ומנהיגי קהילות ואנשי כוח שונים היה הטריגר ליצירת הפגיעה והכוח להסתירה ובכך לאפשר את קיומה ללא מפריע. ל"ע.

והשאלה הנשאלת לא איך מתרחשים פגיעות כי שאלה זו לא נדון בה פה, אלא איך לאחר שהם מתרחשים הם לא מדווחים, הם לא מדוברים ולא מטופלים, אמת ויציב שבשנים האחרונות הרוח נושבת באווירה חיובית בהרבה משנים קודמות, אך עדיין ישנם רבים ומפורסמים שלא מתביישים לחוות דעתם בפומבי באמירה שיש מקום להסוואה במקרים שכאלו, ומעבר לזה מדוע אותם נפגעים לא חשים בטחון מספיק להגיע ולדווח על אותם תקריות מביכות ונוראות?

 הגרא"ש וסרמן זצ"ל כתב : "מצוות כיבוד הורים היא אחת מעשרת הדברות שנאמרו בסיני לעם היהודי כולו, והיא הבסיס הנצרך לתפקודו של הבית היהודי, לעומת זאת הציווי "והגדת לבנך" ניתן לעמנו עוד לפני שיצאו ממצרים והוא קודם לדברות בסיני, נוכחים אנו לדעת שהמסירה של ערכים מאב לבנו היתה היסוד ליחסי הכבוד מבן לאב"

הארה נפלאה זו מלמדת אותנו את הבסיס שהינו קודם למצוות כיבוד הורים או לעשרת הדיברות, היכולת לשוחח... היכולת לייצר שיחה אינטימית ובטוחה בין אב לבנו קודם הרבה לעשרת הדיברות, זה עוד נאמר קודם היציאה ממצרים, "והגדת לבנך" – "כי ישאלך בנך" , אם קיים שיח בטוח ופורה המאפשר לבן לחוש בטוח בכנפי אביו ולשפוך בפניו את סגור ליבו או אז נוכל לעבור לקבלת התורה.

רק אחרי שהקשר הבין דורי הוא קשר פתוח מבוסס איתני, ניתן להתחיל לקיים "ושננתם לבניך" ולהגיע גם ל "ולא תתורו" וכו', אבל כל עוד הבן יקבל תשובה "אסור לשאול" – "אסור לדבר"- וכדומה המסר שיעבור אליו יהיה רק המילים "אסור" ופחות התוכן, ושלכך בל נתפלא אם וכאשר תהיה פגיעה כלשהי הילד רק יזכור שאסור ולא ישתף, ובחסות אותו האסור גם התוקף  יתבצר ויבנה מקום להתגדר בו ולכסות את עוונו מאין מפריע.

אין זכות קיום לתורה ולמוסר ולחכמיה לולא שיש הגנה מסיבית וברורה על כל הנושאים הבסיסיים של בטחון החיים וביותר על נושאים אלו של גילוי עריות, וכך ע"פ משנתו של הרש"ר הירש גם פרשת יתרו העוסקת בקבלת התורה מסיימת בציווי זה:

רש"ר הירש שמות (פרשת יתרו) פרק כ פסוק כג

"(כג) כשם שייצא מן המזבח דבר הצדק והאנושיות, והם יהיו לחזון החברה המתעלה אל ה', כן ייצא אליכם מן המזבח דבר המוסר והצניעות, הם יסודות הענין האלוקי באדם, ובלעדיהם לשוא יבקשו צדק ואנושיות בקרב החברה:

לא - תגלה ערותך כאשר תעלה על - מזבחי! "ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס" (בראשית ו, יא) - זה הנסיון הקדום ביותר והרציני ביותר בתולדות האדם.

הנה זו אחרית - דבר לעשרת הדיברות, הבה ונסכמה. היא מכוונת כלפי שלוש העבירות העיקריות, החותרות תחת יחסנו אל ה', ומתן - תורה בא להרחיק אותן מקרבנו ולשרש אחריהן ואחרי כל הסתעפויותיהן. הלא הן: עבודה זרה, שפיכת דמים וגילוי עריות; הווה אומר: העבירות החמורות ביותר בין אדם למקום, בין אדם לחברו ובין אדם לעצמו. הפסוקים כ - כא: עבודה זרה; כב: שפיכת דמים; כג: גילוי עריות. ה', החברה והאדם - כלפי אלה מכוונים דברי תורת ה'. אחרית - דבר זו מכריזה ומודיעה: לא "אשר במחיצת ה' בשמים" מהווה תוכן חוקת התורה, אלא יחסינו אל ה', אל זולתנו ואל עצמנו, ואף זה בלבד תוכן לשון הסמלים של המקדש ושל קדשיו. המזבח והתורה - נושאי שניהם אינם אלא האדם והקמת התחום האנושי ובניינו עלי אדמות - על פי דבר ה'." עכ"ל.

כמה נאיביות וערמומיות זה להתכסות בגלימת תורה חסידות ומוסר, חסד גופני וממוני, ובד בבד לפגוע ביסודות הבטחון של האדם החי בעולמו וסך הכל מבקש לחיות חיים שקטים ושלווים,  להפוך לשטן המשחית כנבל ברשות התורה ואז להתכסות בגלימות של רחמים שונים ומשונים ולחמוק מהדין.

הדרך היחידה למנוע את הפגיעה הבאה היא ביצירת שיח בטחוני נעים עם הדור הצעיר, שיח שפחות ישמע שם אסור ויותר ישמע שם סיפור והקשבה ובעיקר אמינות, רק בדרך זו נוכל להתמודד עם הלא נודע וגם עם דברים קשים לעיכול, אבל אם הלב יהיה קשה כאבן הרי זה נעיצת חרב וחילול החיים ותוצאותיהם יהיו קשות-  "וְאִם־מִזְבַּ֤ח אֲבָנִים֙ תַּֽעֲשֶׂה־לִּ֔י לֹֽא־תִבְנֶ֥ה אֶתְהֶ֖ן גָּזִ֑ית כִּ֧י חַרְבְּךָ֛ הֵנַ֥פְתָּ עָלֶ֖יהָ וַתְּחַֽלְלֶֽהָ: וְלֹֽא־תַעֲלֶ֥ה בְמַעֲלֹ֖ת עַֽל־מִזְבְּחִ֑י אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־תִגָּלֶ֥ה עֶרְוָתְךָ֖ עָלָֽיו:"

הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין