אאא

צמרמורת זה מה שאני מרגיש שאני כותב את השורות הללו. ילד בן 6 בכיתה א' שנשכח אתמול ברכב ואיבד את חייו. כהורה לילד בן 6 שזה עתה עלה לכיתה א' בהתלהבות עם התיק החדש, חומרי הלימוד, החברים החדשים וחוויית שיעורי הבית הראשונית, העובדה שהוא נוסע בהסעה לתלמוד תורה יכולה למלא בחששות. 

האם אפשר להכין את הילדים למקרה כזה?

אם במקרה של שכחת פעוטות אנחנו מבינים שהאחריות היא רק על המבוגר, במקרה של ילדים בני 5,6 ואפילו 3 ו-4 אפשרי בהחלט להכין את הילדים בכדי שיוכלו לפעול להצלתם.

והשאלה היא איך עושים זאת בצורה נכונה?

רק אתמול סיפרה לי אם שאמרה לבנה בן ה-6: "אם זה קורה לך, אל תחכה, תשתגע! תדפוק על החלון, תשבור אותו, אתה יכול להחנק, אל תחכה שיצילו אותך". אני ממש מבין את רמת החרדה שמקרים כאלו מעוררים בנו כהורים, אבל מסר כזה יכול להשיג בדיוק את המטרה ההפוכה.

מה עובר בראש של ילד שנשכח ברכב?

אשתף בסיפור אישי שהייתי עד לו לפני כשנתיים. ילדה בת 4.5 שנשכחה על ידי אביה ברכב חונה ברחוב ראשי הומה אדם. האב שיצא לקניות, שם לב לכך לאחר כמה דקות כנראה, ורץ לפתוח את הרכב. המקרה הסתיים בשלום, ברוך השם, והוא מצא את ביתו מקופלת ברצפת הרכב בפנים עצובות וכועסות. הכרתי אותו ולאחר זמן שאלתי אותו מה סיפרה הילדה, הוא אמר שהיא מאוד חכמה, ואמרה שהתביישה לדפוק על החלון לעוברים ושבים "שלא יהיו פדיחות לאבא".

ברור שכל ילד חושב אחרת, ואפשר רק לשער מה עובר להם בראש בשעת סכנה. הילדים שלנו כל כך חכמים ומתוקים ודווקא בגלל זה חשוב לתרגל איתם מה לעשות במצב כזה בצורה רגועה ולא אמוציונאלית. המוח שלנו בשעת סכנה יכול לפעול בשלוש אפשרויות: קפיאה במקום, הימלטות או מאבק. המחקרים בתחום מראים שברוב המקרים אנחנו פשוט קופאים בשעת סכנה ולא עושים כלום. אם נצליח לגרום לכך שהילד לא יכנס לסטרס גדול מידי, אז יגדל הסיכוי שבשעת מעשה הוא יפעל בתושיה ולא יקפא או יתקפל במקום.     

אז מה כן לעשות? איך להדריך את הילד שלי בלי לעורר בו רגשות של פחד וחרדה?

  1. דבר ראשון, חשוב לשים לב אילו רגשות הנושא מעורר בנו ההורים. האם אנחנו מוצפים מהנושא? האם אני כהורה חושש מאוד וחרד בעצמי שהנה זה הולך לקרות, חס וחלילה לילדי?

אם אנחנו מוצפים ומלאי חרדה, זה גם המסר שיעבור לילד, ולא משנה כמה שננסה לעשות הצגה. אז קודם כל, נרגע. נכון לעכשיו, לא מדובר על סכנת חיים מיידית. הנושא חשוב מאוד, אבל מטרת השיחה היא להעביר אינפורמציה לילד ולהכין אותו למצב אפשרי שיתרחש.

  1. לא לבצע את השיחה מיד כששמענו על מקרה מצער בחדשות. בזמן זה אנחנו מוצפים רגשית, ועלולים לפספס את המטרה. כדאי להמתין כמה שעות ואולי גם ליום הבא. תנו למידע ששמעתם או קראתם לשקוע. תנו לעצמכם לעבד אותו טוב יותר. כך יש סיכוי שתפעלו בזמן השיחה בצורה שכלית יותר ופחות אמוציונאלית.
  2. השיחה צריכה להיות עניינית ואינפורמטיבית ברמה התואמת לגיל הילד. אין צורך להציף את הילד בתיאורים מזעזעים מה קורה למי שנשכח ברכב. פשוט לספר לו שלפעמים קורה שהנהג לא שם לב ועלול לשכוח ילד ברכב ולנעול אותו כשהילד בפנים. במצב כזה האויר ברכב יכול להגמר (לא כל ילד יודע מה זה חמצן) והילד יכול להחנק. תחסכו ממנו את התיאורים על החום הרב שעולה במהירות.
  3. למדו אותו שעכשיו הוא אחראי להציל את עצמו, ולכן הוא צריך לפעול ולא לחכות שמשהו יקרה מאליו. למדו אותו לקרוא לעזרה לעוברים ושבים, לעמוד מול החלון, לנופף בידיים ואפילו לדפוק על השמשה. שמישהו מבחוץ יקרא לנהג לפתוח לו.
  4. בזמן רגוע תוכלו ללמד את הילד, בכל גיל שהוא מספיק עצמאי לפעול בכוחות עצמו, איך אפשר לצאת מרכב נעול. למדו אותו להשתחרר מהחגורה ואיך לפתוח את הדלת מבפנים, אם אפשר.
  5. דבר אחרון, ואולי החשוב ביותר, הצלחת התרגול תלויה באופן שבו נעביר זאת לילד. ככל שנהיה רגועים יותר ונעביר את המסר בצורה עניינית כך יש סיכוי שהילד יצליח לשלוף את המידע בשעת הצורך. אם אתם מרגישים שזה בכל זאת מציף אתכם, תנו למישהו אחר ללמד זאת את ילדכם. זה יכול להיות בן/בת הזוג, אח גדול, דוד או הסבא.

ואין ספק שמודעות ושיח מוקדם יכולים למנוע אסון ח"ו.