אאא

אליך, ר' ירחמיאל הי"ד, ממני, ירח.

לפני שנה בדיוק, הגעתי לראשונה בחיי, הכי קרוב שיכולתי להגיע אליך. נסעתי עם אבא והאחים שלי מנחם וישראל, אל היער ההוא, ביאנישוק אשר בליטא.

שם, בחיק הטבע הירוק כל כך, לקול שירת הציפורים, והשמש הזורחת, ניסינו לדמיין אותך, את המשפחה שהייתה איתך, ואת העיירה כולה.

ביער הזה, הוציאו אתכם להורג, יחד, לקול זעקת "שמע ישראל".

הטבע הירוק הפך לאדום, שירת הציפורים נעלמה אל קול זעקתכם עת עליתם לשמי מרומים.

עמדנו שם. בשקט. קראנו תהלים, והורדנו דמעה. ועוד אחת. ולמרות שלא ראיתי אותך בחיי ולא שמעתי מספיק אודותיך, כי לא נשאר כמעט מי שיספר, הרגשתי כל כך קרוב.

סבא רבא, ר' ירחמיאל..

אפשר רק לדמיין מה היו המחשבות האחרונות שלך, האם יש סיכוי שתינצלו ברגע האחרון... האם יישאר נצר או זכר למשפחתך...

ירח טוקר ביער הירוק
ירח טוקר ביער הירוק

אז חשוב לי שתדע סבא דגול, שעברו מאז לא הרבה, רק כמה עשרות שנים, ומשפחתך, מונה מאות רבות של נכדים ונינים וניני נינים, כולם בארץ ישראל, כן כן, ר' ירחמיאל, הבן האהוב שלך, יצחק, הסבא שלי, שהצליח לברוח בזמן - הקים דורות של ילדים נכדים ונינים, ילדים וילדות המשחקים כבר עשרות שנים ברחובות ירושלים, בקול שמחה וצהלה וממשיכים בדרך אבותיהם.

התמונה שלך, סבא רבא, נמצאת בסלון הבית שלנו כל השנים, כולנו גדלנו על ברכי וזכרונות השואה החיים, אודים מוצלים מאש..

מצד אמא שלנו – סבא אהרן ארונסון שישן כנער צעיר יחד עם אביו בלילות בתחנות רכבת , התחבא במנזרים ונמלט מציפורני הנאצים, נאלץ לעבוד במחנות עבודה וניצל בניסי ניסים.. סבתא ברכה ארונסון שהוריה נרצחו בעיירה טרנוב, אחיה גרשום ניסה לנקום והתגייס לצבא הבריטי כטייס, אך הופל והתאחד עם הוריו, אבל הם החליטו להמשיך הלאה את החיים ולא לשקוע...

וכמובן גם מהצד של אבא..

ר' ירחמיאל, הבן שלך - סבא שלי, ר' יצחק טוקר, התחתן עם סבתא הרבנית רחל ע"ה ממשפחת גרז, שכמעט כל משפחתה נרצחה שם יחד אתכם בליטא הארורה.. את אביה ואחיה הקטנים הכניסו הצוררים אל בית הכנסת הגדול בכפר, והעלו אותו באש על כל יושביהם, הי"ד..

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אבל היא, סבתא הגיבורה וסבא יצחק החליטו גם הם כמו כל כך הרבה ניצולי שואה גיבורים היסטוריים - שלא לשקוע בדמעות, ולהקים בכוח האמונה עולם חדש, שיעשה את מה שאתם עשיתם שם..

את מה שאתה, סבא ר' ירחמיאל, היית עושה יום יום בבית הכנסת הישן של העיירה יאנישוק.

אתה סבא בטחת בה', התפללת, קראת תהלים, אמרת "אני מאמין בביאת המשיח" וקידשת שם שמים בחייך, כמו גם במותך, יחד עם כל בני קהילתך באותו יער ארור. אבל סבא, למרות שהנאצים ימ"ש ירו בך, והוציאו את גופך להורג, זכית סבא רבא.. זכית שמאות נכדים ונכדות ונינים ונינות ימשיכו להתפלל, לבטוח בה', לקרוא תהלים, לומר "אני מאמין בביאת המשיח", ולקדש שם שמים בחייהם.

סבא רבא, ר' ירחמיאל! ... ניצחת!

ממני. נינך האוהב, ירחמיאל, ירח.

כאן, ירושלים, ארץ ישראל.