אאא

לאחרונה אנו שומעים על יותר ויותר מקרים חמורים בהם בני נוער מתפתים לשמש כ'בלדרים' להעברת חומרים מסוכנים תמורת טובות הנאה ונתפסים על חם בשעת מעשה או שלא.

סלחו לי על הבוטות, אבל אני מוכרח להשחיז מעט את סכין השוחטים ולהעלות את אלו שהדבר עולה או עלה בדעתם כאופציה ולו לרגע קט, על שולחן המזבח; השתגעת, נטרפה דעתך? זוהי טיפשות גמורה וכסילות מושלמת. למכור את חייך תמורת נזיד עדשים - תמורת חופן ירוקים?.

ולא, אין שיקול שכזה, מהי התמורה והאם יש סיכוי שלא ניתפס בשעת מעשה. עצם המחשבה על המהלך מעידה על טיפשות קטנות וחוסר אחריות מצידו של החושב שלא מעיף מבט קל שבקלים מילימטר אחד קדימה.

כבני אדם בכלל וכיהודים בפרט, עלינו לחשוב תמיד צעד אחד ויותר הלאה, לשכלל את מעשינו, לשקול אותם בפלס, ובודאי שלא לעשות שום פעולה מבלי לתת את הדעת על תוצאותיה והשלכותיה. כל זאת כמובן מבלי להיכנס כלל לזוית ההלכתית של "מסייע לדבר עבירה" וחילול השם העצום שיש בדבר.

התופעה הזאת פסולה ומלוכלכת. לעסוק בה אפילו בארעיות פירוש הדבר 'להתלכלך במיץ של הזבל'. אדם שמקבל הצעה שכזאת צריך לברוח ממנה כמו מאש, לא פחות. במקביל עליו להזהיר את הסביבה ככל יכולתו להתרחק מהגורם המציע. בטוחני שישנם פוסקים שמתירים למסור ע"פ ההלכה את המציע עיסקה מסוג זה לכוחות הביטחון.

גם אם מבטיחים לכם שיעמדו לצידכם במידה ותיתפסו ועוד כל מיני הבטחות שונות ומשונות אל תאמינו למאומה. האנשים שעומדים מאחורי עסקאות אלו רקובים עד לשד עצמותיהם. הדבר היחיד שמניע אותם לחפש קרבנות טרף פראיירים שיעשו עבורם את העבודה השחורה הוא כסף, כסף, ושוב פעם כסף. 

הכותב הוא איש חינוך בקהילה היהודית במוסקבה ונשיא קהילת הנוער "הנר דולק".