תוכן גולשים
תוכן גולשים
כתבה זו נכתבה על ידי גולש כיכר השבת. אין המערכת אחראית לתוכנה ו/או אמיתותה של הכתבה.

בענין כשרות הטונה הנמכר בקופסאות שימורים:

ובו יבואר: א. דג "טונה" נזכר בתלמוד. ב. תיאור דגי הטונה המצויים בשוק הדגים כיום ואשר משתמשים בהם ל"שימורי טונה". ג. אם יש לחוש לעירוב דגים טמאים עם הדגים הטהורים. ד. בענין כשרות "דג החרב". ה. תיאור ציד ודייג הטונה. ו. אם יש לחוש לחשש "כבוש" שהדגים נכבשו עם דגים טמאים. ז. אין לחוש לחשש רחוק שנתערב דג טמא בשימורי הטונה. ח. אם יש דין "בישולי גוים" בשימורי הטונה. ט. בדין בישול בקיטור ובישול שבבתי חרושת לענין בישולי גוים. י. גוי שבישל ולא היתה כוונתו לבשל אם מותר משום בישול גוי. יא. אם יש לחוש שבישלו בתנורי הטונה דגים טמאים. יב. אין לחוש לשמנים טמאים בשימורי הטונה.

נשאלתי מבני קהלתי שלרגל עסקיהם הינם מזדמנים ומצויים פעמים רבות בחו"ל במקומות שאין בהם קהילות יהודיות, ואינם מוצאים מקומות כשרים לסעוד בהם את נפשם, וכן הרבה יהודים הגרים בחו"ל ונמצאים במקומות עבודתם ואין מסעדות כשרות באיזורים ההם, וכן הרבה בני נוער ותיירים יהודים שהולכים לטייל במקומות רחוקים ונידחים שלא מצויים בהם חנויות לממכר מזון כשר, ונפשם בשאלתם, אם מותר להם לקנות ולאכול שימורי דג "טונה" הנמכרים בכל מקום סגורים בקופסאות אע"פ שאין עליהם כתב הכשר.

תשובה בטרם נבא לביאור הענין, עלינו לבאר תחילה מהו מקור דגי הטונה הנעשים לשימורים ונמכרים בתוך קופסאות שימורים, ואם יש לנו לחוש לעירוב דגים טמאים בהם, ואח"כ נדון בדיני בישולי גוים ובחששות כשרות אחרים.

א. דג "טונה" נזכר בתלמוד

ואקדים ואומר, כי דג ה"טונה" נזכר כבר בתלמוד, ושם סופר לנו, כי טבע דג זה הוא שמשיר את קשקשיו במים, ונזכר הענין במסכת חולין (סו, א), בזה הלשון, יש לו עכשיו ועתיד להשירן בשעה שעולה מן המים כגון, אקונס, ואפונס, כספתיאס, ואכספטיאס, ואטונס, הרי זה מותר. ו"אטונס" הוא "דג הטונה", ונזכר הדג הזה גם במסכת עבודה זרה (לט, א). ועוד מצינו בתלמוד (חולין כה, א ומקור הענין מברייתא דכלים ב"מ פ"ב הלכה ו), שאמרו, אלו הן גולמי כלי עץ כל שעתיד לשוף לשבץ לגרד לכרכב לטוח בטונס וכו', ורש"י שם כתב בזה הלשון, "להטיח בטונס", דג הוא, כמו ששנינו באלו טרפות, אפונס ואטונס, ושפין בעורו כלי עץ להחליק וכדאמר בסנהדרין (כ, ב וכ"ה בנדרים נו, ב ומקורו ממתני' דכלים טז, א) משישפשף בעור הדג, ע"כ. אם כי הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות לכלים (פי"ב משנה ח), חולק על פירוש רש"י ז"ל, והוא מבאר מילת "טונס" בענין אחר, ולדבריו "לטוח בטונס", ביאורו להחליקו במחלקת, והוא הברזל אשר יחליקו בו העצים ושמו טונס, ע"ש. אבל מ"מ הדג הזה היה ידוע גם בזמן ההוא בשם "טונא" או "טונינא", כאשר תראה לרש"י שבפירושו לברכות (מד, א) שפירש "ספלי טרית", ספלים מלאים חתיכות דג חתוך, שקורים טונינ"א. וכ"כ בביאורו למגילה (ו, ב), "טרית", דג שקורין טונינ"א. ואמנם בביאור רש"י לחולין (סו, ב), זכר דג אחר בשם "סולתנית", וכ' שהוא מין דגים קטנים, ובלע"ז טונינ"א. אמנם אין מזה כל סתירה, כי דג הטונה כולל כמה וכמה מינים, ובאמת שעוד הוסיף רש"י תואר טונינ"א גם ל"קולייס האיספנין" הנזכר במסכת שבת (לט, א ובמתני' שם קמה, ב), וגם הר"ן בחידושיו לשבת (לט, א), פירש את "קולייס האיספנין" כדג טונינ"א. ולא רחוקה היא, כי באמת "קולייס האיספנין", הוא ממיני דג ה"מקרל", אשר הוא ממשפחת הטונה ויש כמה ממיני ה"מקרל" אשר דומים בטעמם לדג הטונה ובאמת הם מאותה משפחה (אשר שמה המדעי הוא Scombridae). ובאגב יש להודיע שכל סוגי דגי ה"מקרל", המה דגים כשרים כאשר יבואר עוד להלן. גם רבנו מנחם המאירי בביאורו לחולין (קיג, א), הזכיר את הדג הגדול "טונינא" שאינו נמלח עם דגים אחרים ראה בדבריו שם.

ב.

תיאור דגי הטונה המצויים בשוק הדגים כיום ואשר משתמשים בהם ל"שימורי טונה"

ואחר שביארנו מוצא שם זה מן התלמוד, נבא לתאר את דגי הטונה הידועים, ומתחילה נבאר כי ישנם דגי טונה שכך הוא שמם בפי אנשי המדע ומחקר הדגים ושמם מוגדר כ"טונה" (ובשם לע"ז המדעי - (Thunnusומשפחה זו כוללת שבעה מינים בלבד, ואלו הן, א. טונה אלבאקור או אלבאחור, (והשם המדעי הוא,(Thunnus alalunga , ובאנגלית השם הוא, Albacore. ב. טונה עיננית, (והשם המדעי הוא, Thunnus obesus), ובאנגלית השם הוא Bigeye. ג. טונה אטלנטית, (והשם המדעי הוא, Thunnus atlanticus), ובאנגלית השם הוא Blackfin. ד. טונה זהובה (צהובה), (והשם המדעי הוא, Thunnus albacares), והשם באנגלית הוא Yellowfin. ה. טונה הודית, (והשם המדעי הוא, Thunnus tonggol), ובאנגלית השם הוא Longtail. ו. טונה כחולה, (והשם המדעי הוא, Thunnus thynnus), ובאנגלית השם הוא Northern Bluefin. ז. טונה כחולה דרומית, (והשם המדעי הוא, Thunnus maccoyii), ובאנגלית השם הוא Southern Bluefin. וכל הדגים הללו כולם כשרים כי לכל אלו יש קשקשים (והרבה פעמים הקשקשים עדיין מצויים בעורף הדגים למעלה, ומניינם קרוב לעשרה וניכרים ונראים בעורפם).

וצריך אתה לידע כי רק הדגים שמניתי עכשיו הם לבדם מוגדרים מבחינה מדעית כ"דגי טונה", אמנם ישנם גם "שמות מסחריים", היינו דגים שקרובים במראיהם ובטעמם לדגי הטונה ונמכרים בשוק ובקופסאות שימורים כ"דגי טונה", והידוע שבהם הוא הדג שבשמו המדעי קרוי Euthynnus Pelanis, ובשמו האנגלי הריהו ידוע בשם Skipjack (סקיפג'ק) או בשם Strepe bonito (סטריפ בוניטו), (וצריך להבחין בינו לבין דג "בוניטו" שהוא ממין דגי הסארדה Sarda, הרגיל שהוא זול יותר ממנו ושונה בטעמו (ואמנם גם הוא דג כשר).

והנה הדג הזה הידוע בשם Skipjack (סקיפג'ק), או בשם Strepe bonito (סטריפ בוניטו), הוא הדג העיקרי הנמכר ברחבי תבל תחת השם "טונה", כי בטעמו הוא דומה מאד לדג הטונה (ובאמת שגם הוא ממשפחת הקוֹלְיָסִיִּים Scombridae, ונחשב "בן דודם" של הטונה והמקרל), וגם הוא מצוי הרבה מאד, והוא זול בהרבה מדג טונה, לכן משתמשים בו הרבה בתעשיית השימורים, וחצי משימורי ה"טונה" הנמכרים בעולם מקורם מדג זה.

והרי תיאור הדג הזה, גבו כחול כהה נוטה לירקרק, בטנו כסופה אפורה, ועליה מארבע עד שבע פסים כהים לאורך הבטן. סנפירי דג זה קטנים עם מעט מאד קשקשת. דג זה שמן ביחס לאורכו. ומרקם בשרו רך, ואחר בישולו צבעו נוטה לחום ורוד. משקלו בין 3 ל10 ק"ג, אורכו יכול להגיע עד 90 ס"מ, והממוצע בשוק הוא באורך 35 ס"מ. כמות הדייג ממנו היא עצומה והדייג השנתי שלו מגיע ל 1,500,000 טונות, שהוא בערך 50% מכלל דייג הטונה בעולם כאמור לעיל. דג זה מצוי בכל הימים בין קווי הרוחב 45 צפון עד קו 40 דרום. וזה סדר מציאותו בימים, במזרח האוקיינוס השקט 12%, ובמערב האוקיינוס השקט 55%, באוקיינוס האטלנטי 20%, ובאוקיינוס ההודי 13%. הוא קיים גם בים התיכון, אבל בכמויות קטנות ולכך הספינות הגדולות המספקות דגים למפעלי הטונה הגדולים לצודו שם. מדינות הייצור העיקריות שלו, (הסדר לפי כמות הייצור), תאילנד, פיליפינים, אינדונזיה, אקוודור, גאנה, קולומביה, חוף השנהב, סנגל, סמואה, ספרד, איטליה.

והדג השני בכמותו שמשתמשים בו לשימורי הטונה הוא טונה זהובה (צהובה), (והשם המדעי הוא, Thunnus albacares), ושמו באנגלית הוא Yellowfin (יֶלוֹפִין). וזה תיאורו, צבעו כחול כהה בגבו ובהיר בבטנו. סנפיריו בולטים וקוצניים, וסנפיריו האחוריים בצבע כתום צהוב, ומכאן שמו. קשקשיו מועטים. מרקם בשרו יציב, וטעמו מעודן במיוחד כשמשקלו נע בין 3 ל15 ק"ג, וצבעו אחרי הבישול בהיר, והוא בין לבן לצהוב. משקלו בין 3 ל60 ק"ג, אורכו יכול להגיע עד 190 ס"מ. זהו דג הטונה השני בכמות הדייג מכלל דגי הטונה שבעולם עם 35% מכלל דייג הטונה, שלל הדייג השנתי מסוג זה עומד על 1,100,000 טונות. אזורי הדייג שלו, ברוב הימים בין קווי הרוחב 45 צפון עד 40 דרום, וזה סדר מציאותו בימים, במזרח האוקיינוס השקט 25%, במערב האוקיינוס השקט 35%, באוקיינוס האטלנטי 15%, ובאוקיינוס ההודי 25%. מדינות הייצור העיקריות שלו (הסדר לפי כמות הייצור), תאילנד, פיליפינים, אינדונזיה, אקוודור, מקסיקו, קולומביה, ספרד.

והדג השלישי בכמותו שמשתמשים בו בשימורי טונה, הוא טוּנָה עֵינָנִית, ושמו המדעי הוא שם מדעי Thunnus obesus, ושמו באנגלית הוא (בּיִגְאֵיי) Bigeye. דג זה דומה לטונה זהובה צהובה הנ"ל, עד שקשה מאד להבחין ביניהם. אך אחרי הבישול אפשר לזהותו על ידי צבעו שנוטה לאפור. מרקם בשרו ספוגי ושמן יותר. משקלו הממוצע 17 ק"ג, אורכו הממוצע 90 ס"מ ויכול להגיע עד 2 מטר. והוא השלישי בכמות הדייג ממיני הטונה, ועולה סך 8% מכלל דגי ה"טונה", עם דייג שנתי של 256,000 טונות. אזורי הדייג שלו, במזרח האוקיינוס השקט 37%, ובמערב האוקיינוס השקט 23%, ובמזרח האוקיינוס האטלנטי 25%, ובאוקיינוס ההודי 15%. מדינות הייצור שלו (הסדר לפי כמויות הייצור), תאילנד, פיליפינים, אינדונזיה, אקוודור, מקסיקו, ונצואלה, קולומביה, ספרד.

והדג הרביעי בבכמותו והחשוב במעלתו משלשת הדגים הקודמים הוא "טונה אלבאקור או אלבאחור", (ושמו המדעי הוא,(Thunnus alalunga , ובאנגלית השם הוא, Albacore. וזה תיאורו, גבו כחול כהה, צדדיו ובטנו כחולים אפורים. בשרו אחרי הבישול בהיר מאד, והוא היחיד שמותר למכרו בתור "בשר טונה לבן" (white meat tuna). מחירו יקר, והוא המוביל בשימורי טונה בארה"ב וכן החברות הטובות משתמשות בו, כגון בצרפת חברת Petit navire. בארץ ישראל אינו מצוי מפני יוקרו. משקל דג זה הוא בין 10 ל20 ק"ג, אורכו יכול להגיע עד מטר אחד כשהממוצע עומד על 68 ס"מ. כמות הדייג שלו היא 7% מכלל דייג הטונה, כששלל הדייג השנתי עומד על 200,000 טונות. דייג מין זה נמצא בנסיגה מתמדת מחמת ריבוי הדייג למין זה אשר הוא יותר מכדי התרבות המין הזה. אזורי הדייג שלו הם, בצפון אוקיינוס השקט 40%, ובדרום אוקיינוס השקט 27%, ובמזרח אוקיינוס האטלנטי 25%, ובאוקיינוס ההודי 8%. מדינות הייצור הם (לפי סדר הכמויות), תאילנד, אינדונזיה, ארה"ב, יפן.

נוסף על אלו יש עוד דגי "טונה" הנידוגים, כגון מין ה"טונה הודית", (ששמו המדעי הוא, Thunnus tonggol), ובאנגלית השם הוא Longtail. וכן ה"טונה כחולה", (ששמו המדעי הוא, Thunnus thynnus), ובאנגלית שמו הוא Northern Bluefin. וכן ה"טונה כחולה דרומית", (ששמו המדעי הוא, Thunnus maccoyii), ובאנגלית שמו הוא Southern Bluefin. אמנם דגים אלו שהם המשובחים והמעולים שבדגי הטונה אינם משמשים כלל לתעשיית השימורים, אלא להכנת מאכל "סושי" הנפוץ מאד ביפן ואוסטרליה, ולאחרונה נפוץ מאד בכל ערי אירופה וכל ערי ארה"ב או לאכילה כדג מבושל או צלוי בארוחות חשובות, ודגים אלו יקרים מאד, ולכן אינם מיועדים להכנת טונה בשימורים.

מלבד אלו, ישנם כמה דגים הנכללים תחת השם "טונה", כגון דג ה"בּוֹנִיטוֹ", ששמו המדעי הוא Sarda chiliensis, ובאנגלית הוא קרוי Pacific Bonito, והוא דג זול ממשפחת הקוֹלְיָסִיִּים. וטעמו חריף ובשרו כהה. ובהרבה מדינות אסור לשווקו כ"טונה". משקלו הממוצע עומד על 2.5 ק"ג, ואורכו הממוצע עומד על 45 ס"מ. כמות הדייג שלו פחותה מאחוז אחד מכלל דייג הטונה העולמי. אזורי הדייג שלו המה, אזורים קטנים מאד בצפון מזרח האוקיינוס האטלנטי, ים השחור, ים סין הדרומית, הים ההודי, וצפון הים התיכון.

וכן יש לציין שבמדינות שונות ואף בארץ ישראל, משווקים סוגי מקרלים בתור "טונה" או "טונה צעיר". וישנם מינים הדומים מאד בטעמם ומרקמם לטונה, כמו אֲגִידָן הוֹדִּי, ובשמו המדעי הוא קרוי Rastrelliger kanagurt, ובשמו האנגלי הוא קרוי Indian Mackerel. או דג הפּלְמוּדָה אלתית, ששמה המדעי הוא Auxis thazard, ובאנגלית מין זה קרוי Frigate Mackerel ונקרא גם Bacoreta. ומשווקים עוד סוגי "מקרל".

והנה קודם יש לציין שכל סוגי הטונה כשרים, וכן כל סוגי "דגי מקרל" כשרים, ודגי המקרל קרויים בלשון רבותינו קולייס האיספנין. והנני כותב זאת מפני שרבים טעו בדברים אלו, וכתבו שכביכול יש כמה מדגי הטונה שאינם כשרים והיטב חרה לי בעברי בין בתרי דבריהם, אך מפני שכבודם של הרבנים הללו יקר בעיני לא אכתוב את שמותיהם עלי גליון כדי לא להיות בסוג מתכבד בקלון חברו. אך זאת אבקש מהם, כי בבואם לכתוב בעניינים אלו עליהם לבדוק תחילה בספרי המחקר, ובמאגרי שמות הדגים, ולברר הדברים אצל מומחים ומבינים, ולא יקחו כל שמועה ששמעו ויכתבו עליה דין ודברים ופסק הלכה בטרם באו לידי חקר הענין הדק היטב, כי הדברים הללו מביאים לידי גיחוך ותמיהה וחילול שם שמים, ולא אאריך עוד בזה, ודי בזה הערה.

ולסיכום ענין זה נאמר באר היטב שכל מיני הדגים הנמצאים בקופסאות הטונה הנמכרים כשימורים, כולם כשרים, הן מצד מיני הטונה שכולם כשרים, והן מפני שכל הדגים האחרים שנמכרים כמיני טונה (בשם לוואי מסחרי) הם דגים כשרים, כי כולם ממשפחת דגי ה"טונה" או ה"מקרל" אשר הם כשרים ללא יוצא מן הכלל.

ג.

אם יש לחוש לעירוב דגים טמאים עם הדגים הטהורים

ומעתה נבא לבאר אם יש חשש עירוב דגים טמאים בתוך דגי הטונה הללו, וקודם אבאר לך עוד מעט מתהלוכות הדייג ואז בין תבין את אשר לפנינו. הנה ידועים פלאות תמים דעים בעולם החי בכלל, ובעולם הדגים בפרט, אשר נתן הי"ת לדגי הים נתיבים מופלאים בלב ימים. ודגי הטונה הם מן המופלאים שבדגים, כי הינם שחיינים מעולים הנודדים למרחקים עצומים (ומקור השם "Thunnus" בפועל יווני משמעותו להאיץ ולמהר). נדידתם מתבצעת בין אזורים מוגדרים של שיחור מזון לבין אתרי רבייה. וכבר לפני 50 שנים תועדו דגים אלו חוצים את האוקיינוס האטלנטי לרוחבו. בשנים האחרונות גבר השימוש בלוויינים כאמצעי מעקב אחר הדגים, ולכך נדידתם מתועדת היטב. אחד המאפיינים את דגי הטונה הוא מהירות השיוט והתנועה המתמדת שלהם. להקות הטונה עוברות ימים ואוקיינוסים במרחק של עשרות אלפי ק"מ, במהירות מדהימה. המינים החסונים ביותר במשפחת הטונה, טונה זְהוּבָּה (Yellowfin) ואַלְבָּקוֹר (Albacore) מגיעים למהירות של 70 ק"מ לשעה. ומהירות זו נדרשת להם כדי להמשיך לחיות, ולא רק "כאויר לנשימה" אלא אויר לנשימה כפשוטו. כי הם שטים עם לוע פתוח ומכניסים לתוך גופם כמויות גדולות של מים, ומנצלים את החמצן שבמים. כי את החמצן הדרוש להם לחיות הם משיגים רק כאשר הם שטים לפחות במהירות של מלוא אורך גופם בשניה. ואם במשך זמן מסוים לא ישוטו במהירות המינימלית הזו, ימותו עקב חוסר חמצן. וכמו הרבה מסוגי הדגים הם חוזרים את כל הדרך עד למקום בקיעתם, ורק שם הם מטילים ביצים וכנ"ל.

והנה ידוע בין הדייגים שהם עמלים למצוא את נתיבי הדגים הללו, וספינת הדייגים ממתנת להם בלב ים בעת מעברם בעונות ידועות, ואז כל הדגים עוברים ממש באותו מקום בו עברו אשתקד, והדייגים אוספים את השלל הרב, והרבה פעמים הורגים הדייגים האחד את חברו על שגילו לדייגים אחרים את מקומות המצאות נתיבי הדגים.

וידוע כי רוב דגי הטונה חיים בלהקות גדולות הכוללות עשרות אלפי דגים, המפוזרות על פני שטח של ק"מ מרובע לערך. מלבד המינים טונה כחולה ואלבקור, החיים ושטים בקבוצות קטנות.

והנה לרוב מהירותם אינם עוצרים את הילוכם במים כדי לטרוף טרף, אלא נכנסים למרכז להקות סרדינים ודגי אנשובי קטנים בלוע פתוח לרווחה, ואז טורפים תוך כדי שמירה על מהירות השיוט שלהם. לכן, רק הדגים הנמצאים במרכז הלהקה נטרפים בעוד הרוב נמלט לכל עבר. וישנם כמה סוגי דולפינים הנוהגים להתלוות ללהקות טונה מבוגרים, וכך הם נהנים גם הם מן השלל. קיימים כמה סוגי דולפינים כאלו, והידועים ביותר הם ה'דּוֹלְפִינָן' (Tursiops (Dolphin, ו'דּוֹלְפִין מוּבְהָק' ((Delphinus Delphis אשר בגלל מהירות השיוט שלהם יכולים להצטרף ללהקות טונה זהובה וטונה כחולה ואז חולקים עמם בשללם.

והנה הדגים אשר דגי הטונה אוכלים הם בעיקר דגי 'טְרִית' (סרדינים), או 'עַפְיָניים' (אנשוֹבִי), או אוֹרְנוּנִיִּים (Myctophidea), או צְנִינִיתִיִּים (Carangidae), שהם כולם מינים כשרים כנזכר בע"ז (לט, ב), וטרית שאינה טרופה וכו'. והעפין נזכרו בחולין (סו, א), והעפיאן הרי זה מותר וכו'. וכן אוכלים עוד דגים קטנים ומזעריים אשר לרוב קוטנים אינם נלכדים ברשתות הדייג כלל ועיקר.

ולחוש לעירוב דגים שטורפים את דגי הטונה, אין לנו לחוש כלל ועיקר, כי דגי הטונה נטרפים רק ע"י דגים אימתניים ועצומים כמו הלויתן, אשר אם יעלה בחכה הוא צרה צרורה לדייגים, כי אין להם מקום בספינה עבורו, וגם אסור בצידה, ואין לדייגים מה לעשות בו, ולכך יעשו כל טצדקי להפטר ממנו ולהוציאו מן הרשת אל הים.

והדגים הנמצאים יחד עם דגי הטונה הם כמה מיני דולפינים כמו שביארתי לעיל. אך בהיות ולפי החוק ציד הדולפינים אסור, לכך הדייגים נזהרים מאד מלצוד אותם ומוציאים אותם מחוץ לרשת הדיג.

וישנם עוד מיני דגים המצויים עם דגי הטונה וביניהם דג הרַעַמְתָן (באנגלית קרוי מַחִי מַחִי Mahi-Mahi ונקרא גם Dolphin Fish), הכולל שני מינים, והם, 'רַעַמְתָן כְּחַלְחַל' (ושמו המדעי (Coryphaena hippurus, ו'רַעַמְתָן סוּסִי' ׁׁ(ושמו המדעי Coryphaena equisetis). דג זה שמשקלו הממוצע 20 ק"ג, נוהג להצטרף לכל סוגי הטונה, והוא הדג הנתפס ביותר ברשתות הדייגים יחד עם דגי הטונה ודג זה כשר ללא כל פקפוק.

ד.

בענין כשרות "דג החרב"

וכן נמצא בצד דגי הטונה דג החרב (ששמו המדעיXiphias gladius ), ובאנגלית הוא קרוי Swordfish, ובספרדית Pez Espada "פֶּישׂ אישׂפַּאדַה" ויש הקורים לו בלאדינו פאר'ה אישפאדה. וכבר רבנו החבי"ב ז"ל בכנה"ג העיד על טהרתו, וכה כתב (יו"ד סימן פג אות עד) "מנהג פשוט בכל ישראל לאכול דג החרב הנקרא בלעז פֶּישׂי אישׂפַּאדַה, אף על פי שאין לו קשקשת, מפני שאומרים שבשעה שעולה מן הים מחמת כעסה מתנועעת ומשלכת קשקשותיה, ואולי הוא אחד מן המינים שהוזכרו בברייתא (הזכרתיה למעלה), שיש לו עכשיו ועתיד להשירן כשעולה מן הים" יעו"ש. וכדברים הללו הובא בשמו בילקוט מעם לועז פרשת שמיני בשם זקנו רבי משה בנבנשת זלה"ה שהיה לו מעשה בזה עם איזה חכם גוי, יעו"ש.

והנה הדברים מבוארים כבר בספר "מוסף הערוך" לרבי בנימין מוספיא ז"ל בערך "כספתיאס", וציין כדבר פשוט שיש מין אחר הידוע בלשון יוני בשם "כספיאס", ולדעתי הוא ברור שהכוונה לדג החרב, ששמו היווני "כּסִיפִיאַס" (ξιφιασ) וזהו בדיוק שמו המדעי אשר בידינו גם היום. ולדעתי הכספתיאס הנז' בגמ' הוא הוא הכספיאס שהוא דג החרב.

ואילו ראה זאת רבנו החבי"ב היה שש ורץ לקראתו. וכל אלו שביקשו לאסור דג זה, אחר המחילה מכבוד תורתם לא מצאו ידים ורגלים. והיום מתברר למעלה מכל ספק את כל ונוכחת, כי דג זה בעל קשקשים הוא, ולא זו בלבד, אלא גם כל משפחתו שהיא משפחת דגי ה"מפרשן" (ובשם המדעי Xiphiidae), כולם בעלי קשקשת, ולא אאריך בדברים פשוטים למבקשי האמת.

והנה מלבד הדגים הנז' הנלוים עם דגי הטונה נלוים עמם עוד דגים אחרים ממשפחת הקוֹלְיָסִיִּים, שהבולט ביניהם הוא הסְקוֹמְבְּרַן (סִייֶרַה), (ובשמו המדעי Scomberomorus sierra), שכולם כשרים.

כמו כן לפעמים מצויים מעט כרישים קטנים בצד להקות הטונה, אבל רק כבודדים ולא בלהקות. ואלו הם כרישים קטנים מאד שמשקלם פחות מעשרים ק"ג. הכרישים כמובן אינם כשרים, אבל כמותם המזערית אינה מהוה בעיה כלל שהרי אינם עולים בחכה אלא אחד לאלף או אלפיים. ואח"כ בוררים ומפרידים בין המינים כאשר יתבאר להלן.

ה.

תיאור ציד ודייג הטונה

ודע כי יש ספינות מיוחדות המיועדות לציד דגי טונה, ועל הרוב הן בינוניות ואורכן מ50 עד 75 מטר. ויוצאות להפלגות של עד 70 יום. יש בהם מסוק ככלי עזר לאיתור להקות דגים, ומצוידות יותר לשהייה ארוכה בים. יש בהן בממוצע קיבולת דגים של 1,100 קוב.

הספינות מצוידות במכשור מגוון לאיתור להקות דגים, ובהם, משקפות רבות עוצמה, מכשיר "סונאר" המאתר להקות דגים ע"י גלי קול, וקשר עם לוויינים המאתרים להקות טונה ע"י קרני "אינפרא אדום". לספינות בינוניות ומעלה נלווים גם "מסוקים", המאתרים להקות טונה ע"י זיהוי דולפינים (בני לווייתם) היוצאים מהמים לנשום, או ציפורי צייד, או ע"י שרואים שינוי צבע במים.

בתוך בטן הספינה ישנם בין שנים לששה מיכלים גדולים עם מי מלח לקליטת הדגים. (קיימות ספינות שבהן כל בטן הספינה היא מיכל אחד, והוא רק מחולק ע"י מחיצות). והשיטה הטובה ביותר לשמירת דגי הטונה עד להגעתם למפעל, היא להמיתם ע"י מכת קור במים בטמפרטורה נמוכה ולשומרם קפואים במים אלה עד הגיעם למפעל. טמפרטורת המים נקבעת לפי אורך ההפלגה. בהפלגה בינונית, מקררים אותם לכדי מינוס תשע מעלות, ובהפלגות קצרות בסביבות שתי מעלות מתחת לאפס. המים עצמם צריכים להישאר במצב נוזלי, כי קפיאתם תגרור בעיות שונות למיכלים ולדגים גם יחד. ולכן, לצורך כך מוסיפים בהם מלח בריכוז של 18% בהפלגות בינוניות, וריכוז 10% בהפלגות קצרות. את מי המלח מכינים ומקררים לפני שמכניסים את הדגים.

ואלו הן השיטות המקובלות לצידת דג הטונה, הראשונה היא ע"י "רשת הַקָּפָה", והיא רשת ענקית בצורת מלבן, גובה רשת זו הוא מאתיים מטר ואורכה שלושה ק"מ. קוטר חורי הרשת 12 ס"מ. בשוליים העליונים של הרשת מחוברים מצופים, וחבל משקולות בשוליים התחתונים. לחבל המשקולות מחוברות טבעות ובתוכן שזור כבל פלדה. כאשר הספינה מאתרת להקת טונה, מורידים סירה הנשארת במקום מחוברת לצד אחד של הרשת, בעוד ספינת האם פורקת מקרבה בהדרגה את הרשת עצומת הממדים תוך שהיא נוסעת בסיבוב ופורסת את הרשת מסביב ללהקת הטונה עד שמגיעה בחזרה לסירה, והמעגל נשלם בחיבור שני קצוות הרשת. בעת פריסת הרשת, מורידים לים כמה סירות מירוץ קטנות שתפקידן לנוע במהירות הלוך ושוב על פני המים, כדי להחדיר אויר לתוך המים. ובועות האוויר שהסירות יוצרות משמשות כמסך הסוואה, כדי שהדגים לא יבחינו במלכודת המתרקמת סביבם. לאחר סגירת המעגל הרשת דומה לבריכה ענקית בקוטר של ק"מ אחד, ובעומק של מאתיים מטר, כאשר בתוכה לכודים עשרות אלפי דגים. בשלב זה מושכים הדייגים באמצעיים מכניים את כבל הפלדה השזור בשוליים התחתונים, מה שגורם לרכיסת תחתית הרשת, עד שמתקבלת צורת קערה. ואז מתחילים להקטין את קוטר ה"קערה" ע"י העלאת הרשת לספינה. וכאשר הרשת נהיית צפופה עד שהדגים כבר כמעט לא יכולים לזוז, מהדקים את הרשת הנשארת למסגרת או מחברים צד אחד לסירה (תלוי בסוג הספינה), מה שיוצר בריכה קטנה ויציבה הצפופה בדגים. אז מורידים אליה סל מרושת המחובר למנוף בספינה, והוא מעלה בכל פעם שלוש עד חמש טונות של דגים לסיפון הספינה. כאשר נשארים רק כמה טונות של דג בתוך הבריכה, מעלים את הרשת כולה והדגים הנותרים מושלכים על הסיפון. ישנם גם הרבה דגים שסנפיריהם נתפסים בחורי הרשת, והמלחים מורידים אותם ידנית.

והדרך הנוספת קרויה "מערך חכות". דהיינו חבל מאוזן באורך של עד 130 ק"מ(!) ובעומק של 50-55 מטר. בערך מדי ק"מ הוא נתמך במצוף הכולל דגל לזיהוי. על החבל יש אלפי קרסים ופיתיונות שכל אחד מהם מסוגל לתפוס דג אחד. ארגוני ה"ירוקים" מנסים לבטל את השיטה, שכן נתפס שם הרבה שלל משני של דגים, יונקי ים, צַבֵּי-ים ואפילו עופות דורסים המנסים לדוג במים. בשיטה זו המיון חיוני ביותר, שכן דגי לוואי מגיעים לאחוזים ניכרים. בשיטה זו צדים בעיקר טונה כְּחוּלָה ואַלְבָּקוֹר הנוהגים לשוט בלהקות קטנות ולכן שיטות דייג ברשתות אינן יעילות אצלם. במקומות מסוימים (יפן, קוריאה, טייוואן וליד הוואי) דגים כך גם את המינים טונה עֵינָנִית (Bigeye) וטונה הוֹדִּית (Longtail).

כמו"כ ישנה עוד דרך לצוד הקרויה "רשת רחיפה". והיא רשת מלבנית בעומק של עד 150 מטר עשויה חוטים דקים שהדגים אינם מבחינים בהם. חורי הרשת עשויים לפי מידת הדגים אותם רוצים ללכוד. את הרשתות פורסים במקומות של נדידת להקות דגים. הדגים שאינם מבחינים ברשת, מכניסים את ראשם דרך עיני הרשת, ובניסיונם להשתחרר, מסתבכים במכסה הזימים. רשתות אלו יוצרות קיר ענק שקיבל את הכינוי "קיר המוות", בגלל אלפי המינים הנתפסים בו, כולל הרבה מינים מוגנים. בעבר עשו רשתות הרחיפה באורך של עד 130 ק"מ, כיום החוק מתיר רק עד 2.4 ק"מ. בשיטה זו צדים טונה כְּחוּלָה ואַלְבָּקוֹר, וכמובן נתפסים איתם כמויות נכבדות של דגי לוואי.

ויש עוד דרך הקרויה "מלכודת", מערכת מסובכת של מלכודות בעומק 30 מטר. מדובר בשיטה פרימיטיבית שבשביל להעלות את המלכודות צריכים עשרות ספינות וכוח עבודה של מאות אנשים חסונים. ברוב העולם כבר לא משתמשים בשיטה זו, למעט שני מקומות, והם, במפרץ בּיסְקַיָה (Biscay Bay) בצפון ספרד, ובים הטִירֶנִי (Tyrrhenian Sea) בין האיים האיטלקים סרדיניה וסיציליה.

קליטת הדגים בספינה שונה מספינה לספינה. בספינות בעלות סיפון יחיד, המנוף מוריד את הדגים על אמבטיית נירוסטה מוגבהת. ליד האמבטיה עומדים 3 עד 5 פועלים שתפקידם למיין את הדגים. ובגמר המיון האמבטיה נפתחת, והדגים נפלטים ישירות למיכל. ובספינות בעלות סיפון כפול, שבהן פיות המיכלים ממוקמים בקומת הסיפון התחתון, המנוף מכניס את הדגים לתוך פתח בסיפון העליון. ומהפתח נמשכת מגלשה המכוונת לפתחי המכלים. בספינות אלו עומדים פועלי המיון משני צדי המגלשה בסיפון התחתון. בחלק מהספינות בעלות הסיפון הכפול, יש גם שולחן מיון בסיפון העליון שבו מבצעים מיון ראשוני לדגים גדולים המיועדים להיזרק בחזרה לים. בהמשך, פועלי המיון העומדים ליד המגלשה וממיינים את השאר.

כאשר מתחילים לאסוף את הדגים מהמים הם עדיין חיים ואלימים, ומוכנסים במצב זה למיכל שם הם מתים ממכת הקור ונשארים בהקפאה. בהמשך האיסוף שאר הדגים הולכים ונחלשים בגלל חוסר חמצן כתוצאה מחוסר תנועה בתוך הרשת. הדגים הנאספים בסוף, אחרי שעות של אי תנועה, הם כבר במצב של גסיסה.

ולמעשה רובם הגדול של הדגים הם דגי טונה, והדגים הזולים והפשוטים, הדייגים לא לוקחים אותם, אלא משליכים אותם מיד אל הים. והדגים היקרים שהדייגים שומרים (אם כי בנפרד מדגי הטונה), רובא דרובא המה כשרים ואף אם ימצאו דגים שאינם כשרים הלא המה מיעוט דמיעוט.

והנני מפרט לך את כל הדברים הללו פירוט אחר פירוט, כי לדאבון לבי כשנכנסתי אל חקר הענין הזה ראיתי עד כמה טעו והטעו כמה חכמים את ההמון אחריהם. ולכן אני מפרט את כל הענין באר היטב לבל יפלו בו ספקות. וכל אלו הדברים שכתבתי נתבררו אצלי בירור גמור אחר בדיקה בספרי דייג, ואחר שיחה ובירור עם הני תרי צנתרי דדהבא הראשון אד"ם, חכם מופלא אשר עסק בנושא זה שנתיים, הוא ניהו הרב אברהם דוד מוסקוביץ נר"ו מירושלים, אשר השגיח מקרוב עשרות פעמים על כשרות דגי הטונה, וביקר בהמון ממקומות יצור דגי הטונה, ושהה באניות הדייג רבות, וכתב מאמר שלם ושלחו לי (ודפסו חלק מדבריו גם בקובץ אור ישראל מספר 33), ובנוסף שוחחתי עמו בדברים הללו. עוד הוספתי לברר עניינים אלו עם ידי"נ הר"ר עמנואל פונארו נר"ו חבר קהילתנו אשר כל עסקו הוא במסחר הדגים, והוא בקי מאד בהם ובתהלוכותיהם, ובתהלוכות הדייגים בכל מקומות מושבותיהם בכל ענייניהם. והבנתי ענין זה על בוריו.

ו.

אם יש לחוש לחשש "כבוש" שהדגים נכבשו עם דגים טמאים

וכיון שכן, הרי נתברר לך באר היטב שאין לחוש לתערובת דגים טמאים בספינה, וגם אם ישנם מעט דגים טמאים המונחים תוך רשת במיכל שבבטן הספינה מ"מ הם מיעוט מזערי ביחס למאות טונות דגי הטונה המצויים בספינות, ולכן אין בזה סירכא וחשש דג טמא שנכבש עם דג טהור, כי הנה אע"פ שמי מלח אינם נחשבים לדבר חריף כאשר מתבאר בשו"ע סי' סט סעיף ח ובדברי מור"ם ובדברי הש"ך שם ס"ק לא, מ"מ כששהה מעת לעת גם בצונן אמרינן דין "כבוש" כמבואר בשו"ע יו"ד סי' קה סעיף א. אבל בודאי שגם אם נחוש לשמירת דגים טמאים במיכל לא יגיעו לכמות של אחד מששים מן הדגים הטהורים. מה גם שכשמשערים אחד מששים יש להוסיף גם את כמות המים שהם כשרים, ובזה בודאי ובודאי שיש הרבה יותר מששים היתר כנגדו.

ז.

אין לחוש לחשש רחוק שנתערב דג טמא בשימורי הטונה

והנה גם אחר שהדגים מגיעים למפעלים עוברים מיון אחר מיון. ולדוגמא, אכתוב מה שסיפר לי צרור המור דודי לי הרב מאיר הלוי רוטנמר נר"ו שהלך למדינת סנגאל שבאפריקה (והיא מדינה עשירה מאד בדייג), בכדי להשגיח על יצור דגי טונה בשימורים עבור חברה גדולה בצרפת, ויצרו שם קופסאות שימורי טונה (מזן אלבאקור), למעלה ממיליון, וסיפר לי שבמסלול הבידוק היו עומדים מאות פועלים מכל צד, ובעל המפעל אומר להם שכל מי שימצא דג שאינו ממין טונה "אלבאקור" יכול לקחתו לעצמו, והפועלים האומללים קשי היום הללו מסתכלים בעינים בוחנות אם יתמזל מזלם ויעלה בידם איזה דג. וסיפר לי שהיה הוא עומד בסוף מסלול הבדיקה, ושהה במפעל ההוא עשרה ימים, ועברו תחת ידו אלפים רבים של דגים, ולא היה בהם אפילו אחד שאינו ממין "אלבאקור", ודברים אלו יכולים להמחיש לך קורא יקר עד כמה בודקים בעלי המפעלים הגדולים את הדגים לפני שמבשלים אותם ומכניסים אותם לקופסאות. והם נזהרים בזה עד מאד, כי אומן לא מרע אומנותיה, ומי יסתכן לאבד את המוניטין של מפעלו אם יניח בתוך הקופסאות דג שאינו ממין הטונה ושאין בו טעם טונה.

מה גם, כי בעלי מפעלי הטונה משלמים מחיר יקר עבור "דגי הטונה", ואינם מסכימים שיתנו להם דגים זולים יותר, ואף אם יהיו הדגים האחרים ממשפחת הטונה. כגון אם בעל המפעיל יזמין דגי טונה מזן "אלבאקור", לעולם לא יסכים שיתנו לו דגי "סקיפג'ק" חליפתם. כי הרבה מפעלים מפרסמים טיב ואיכות סחורתם, וכותבים לדוגמא שכל הטונה שהם משווקים הוא ממין אלבאקור וכדו'. א"כ בוודאי שלא ירעו אומנותם בהחלפת דגים מזן אחר.

ועוד צריך אתה לידע, שכל עניין קניית הדגים במפעלים הוא באופן מסודר, ובעלי המפעלים קונים את הדגים רק מחברות דייג שיש להם אישור מן הממשלה, וכל הסחורה הנכנסת למפעל נכנסת עם רישום מדוייק מכמות הדגים, ומן הסוגים שלהם, וממוצאם בימים. וזה נעשה הן מטעם פיקוח משרדי הבריאות ורשויות המס, והן מטעם שהדגים הם מוצר רגיש ובקל יכולים להתקלקל, ולכן אין בעלי המפעלים קונים כלל מגופים שפועלים ללא רשיון, וכל הדייג הפיראטי שדגים בים נמכר רק בשווקים השחורים אך לא לבעלי מפעלים, ולכן אין שום חשש החלפה וכדו'.

וגם אם נתעקש ונרצה לחוש בכל זאת לאיזה דג טמא מעורב הן לא יהיה אפילו אחד מאלף, ובודאי שהוא בטל ומבוטל בשאר הדגים, כי אין פה בריה לפנינו, שהרי חותכים את הדגים לחתיכות ואבדה צורת הדג מעליהם, ובודאי שאין בזה כל חשש כמבואר בשו"ע יו"ד סימן קא סעיף

וגם אין לנו לחוש שמא בישלו את הדגים ובתוך קרביהם היו דגים טמאים בלועים. גם זה אינו נכון כלל, כי הלא בטרם בישול הדגים מנקים אותם, לבל ישארו הקרביים בדג ויתנו טעם חריף ורע בדגים, ודברים ברורים הם לכל בר דעת. מה גם דמאן ימא לן שיש בקרבם דג טמא. וגם אי נימא שבטרם ניצודו דגי הטונה הללו אכלו דג טמא, הלא יש לנו לומר שהדג הטמא נתעכל כבר, ובפרט שבעת הציד הדג משתולל בכל כחו, ואז גורם לאוכל שבקרביו להתעכל מהר. ולכן כל החשש הזה בטל ומבוטל.

ח.

אם יש דין "בישולי גוים" בשימורי הטונה

ואחר שביארנו כל זה נבא לברר אם יש חשש בישולי גוים בשימורי טונה אלו, ותחילה אומר כי בכמה מסוגי הטונה אין דין בישולי גוים, לפי שמכינים בהם את המאכל היפני אשר נפוץ בשנים האחרונות על פני כל הארץ ו"סושי" שמו. והוא פרוסות דקות של דג חי שאינו מבושל כלל אשר אוכלים אותו מגולגל על אורז, או עם רוטבים כל שהם, או נאכל בכל מיני מארינאדות למיניהם.

והן קי"ל בדברי רבותינו בגמ' (ע"ז לח, ב ואילך), ובשו"ע (יו"ד סי' קיג הלכה א), שכל דבר שנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישולי גוים. ואלו הדגים נאכלים בכל מקום חיים, וחנויות לרוב מוכרות את דגי הטונה הללו חיים ממש כנ"ל, או שנמכרים ונאכלים חתוכים לקוביות קטנות ומטובלים בשמן זית ולימון ומלח, וזאת ללא כל בישול.

אלא שבדרך כלל עושים את מאכל ה"סושי" הזה מדגי הטונה ההודים או ממין אלבאקור, שצבעם נאה, ותאוה לעינים. אך לא מדגי טונה שעור בשרם לבן או בהיר. אבל אין כללים בדבר הזה, כי יש שעושים את ה"סושי" מכל מיני סוגים למיניהם. ומה גם שהרבה אנשים אוכלים את כל מיני דגי הטונה בשמן זית ולימון ומלח כנ"ל ללא שום בישול.

ובאמת שמעיקרא אין צריך כלל לבשל את דגי הטונה שמכניסים בשימורים, כי גם אם יקחו חתיכת דג חי ויכניסוהו לקופסא עם שמן ומלח אחר כמה ימים הוא נעשה כבוש וראוי לאכילה בשופי. אך לא עושים כן, מפני שכבר אחר תהליך הניקוי נפחת מן הדג מחצית כמותו ע"י הסרת עורו וקליפתו ובני מעיו ושדרת עצמותיו, ואם יחתכוהו חי יפחת עוד הרבה וזה מייקר מאד את העלות וכמו שעוד יבואר להלן, לכן מבשלים אותו ובזה חוסכים הרבה כאשר יתבאר להלן. ובאמת שיש מפעלים שמייצרים את שימורי הטונה באופן הזה שזכרתי, היינו שלוקחים את הדג חי וחותכים אותו ומניחים אותו בתוך קופסאות השימורים, ומשווקים את סחורתם למקומות עשירים כמו במדינת יפאן והמחיר כפול ומכופל משאר שימורי הטונה, ושאלתי אנשים ואמרו לי שטעמם של שימורי טונה אלו טוב בהרבה מכל שאר שימורי הטונה המצויים.

מה גם שלדעתי אין הטונה בשימורים עולה על שלחן מלכים כלל, ומעולם לא ראינו אדם שמזמין את חברו לביתו לאכול לחם עם "טונה משומרת". וכבר פירש לנו הדברים רבנו הגדול הרמב"ם ז"ל בהל' מאכלות אסורות פי"ז הלכה טו, וז"ל, אבל דבר שאינו עולה על שלחן מלכים לאכול בו את הפת כגון תורמוסין ששלקו אותן עכו"ם, אע"פ שאינן נאכלין חיין, הרי אלו מותרין, וכן כל כיוצא בהן. שעיקר הגזירה משום חתנות, שלא יזמנו העכו"ם אצלו בסעודה, ודבר שאינו עולה על שולחן מלכים לאכול בו את הפת אין אדם מזמן את חבירו עליו, ע"כ. ומקור דבריו מההיא דעבודה זרה (לח, א) דחכמי פומבדיתא מתנו הכי, אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב, "כל שאינו נאכל על שולחן מלכים ללפת בו את הפת" אין בו משום בישולי עובדי כוכבים, ע"כ. הרי לימדנו להועיל שכל דבר שאינו עיקרי כדי "לאכול עליו לחם", אין בו משום בישולי גוים. והנה אפילו אם אדם יעלה על שולחנו בסעודה גם טונה בסלט וכדומה, מ"מ בודאי שאינו עיקר הסעודה, ולא שמענו ולא ראינו מימינו אדם שמזמין את חברו לאכול דג טונה בשימורים, שהוא מאכל זול ופשוט. והוי דומיא דתורמוסים, שגם אם מעלה אותם על שלחנו בעת סעודה חשובה, מ"מ אינו אלא לקינוח או פתיחה בעלמא, או כסלט, אבל בודאי שאינו מזמן על שימורי טונה אלו אורחים כדי לאכול בהם את הפת.

וא"כ כיון שאינם עולים על שלחן מלכים ודאי שמותרים הם ואין בהן דין בישולי גוים כמבואר בשו"ע יו"ד סי' קיג סעיף א, וזה ברור.

ט.

בדין בישול בקיטור ובישול שבבתי חרושת לענין בישולי גוים

והנה גם אם יבא אדם וירצה להתעקש ולומר שה"טונה בשימורים" עולה על שלחן מלכים, וגם אינו נאכל כמות שהוא חי, בכ"ז יש להתיר בפשיטות, כי הלא ידוע שבמפעלי יצור שימורי הטונה מבשלים את הטונה ע"י קיטור בין 100 ל110 מעלות חום (תלוי בגודל הדג ועוביו). והנה כבר נודעו בשערים המצויינים בהלכה דברות הגאון המוסמך מהריט"צ ז"ל בתשובותיו סי' קסא שכ' להתיר מאכלים פשוטים שנעשו בבתי חרושת של גוים ושאין לחוש בהם לדין "בישולי גוים", כי אין בהם חשש חתנות כלל ועיקר, שהרי הקונה אינו בא בקשר עם בעל בית החרושת כלל, ומה חשש חתנות יש בזה, ובתוך דבריו כתב שהוא קיל טפי אפילו מפת פלטר, שהרי בפת פלטר מי שמחמיר בה הוא מפני שהפת חשובה ומזמינים עליה, אבל שלקות ודברים פשוטים אינם חשובים, וממילא גם אין איש שיזמין חברו עליהם. ושם בתוך דבריו התיר לכתחילה לאכול ביסקוג'וש של נוכרים גם למי שמחמיר בפת פלטר.

ואם כי מרן החיד"א לא הסכים עמו להלכה (להקל לכתחילה בביסקוג'וס למחמיר בפת פלטר), כמו שתראה לו על הברכי'ם ביו"ד סי' קיב אות ט. מ"מ יש לצרף לזה סברת הפוסקים אשר הובאו בספר דרכי תשובה יו"ד סי' קיג ס"ק טז דבישול ע"י דודי קיטור לא חשיב כבישול אלא כעישון שלא נאסר משום בישול עכו"ם, כיעו"ש, ובודאי דתרי סברות אלו חזו לאיצטרופי לכתחילה להתיר הבישול הזה. ובאמת שכ"כ לסמוך על זה רב גדול בדורנו ז"ל, הלא הוא הרב בעל שו"ת מנחת יצחק בחלק ג סימן כו אות ו, יעו"ש.

י.

גוי שבישל ולא היתה כוונתו לבשל אם מותר משום בישול גוי.

ואם תרצה אוסיפה לך עוד טעם חשוב להתיר, והוא כי בדרך כלל ברוב המקומות שהספינות פורקות את מטענם מבשלים את הדגים בדודי קיטור במפעלים מקומיים ורק אחר כך שולחים אותם למדינות אחרות ושם מסירים מן הדגים את קליפתם, ומבשלים אותם שוב ורק אחר כל זאת מכניסים אותם לקופסאות השימורים.

וטעם הדבר כי רוב היבואנים של הדגים הללו מעדיפים לייבא את הדג כשהוא מבושל בישול ראשוני בלבד ומוקפא כדי שלא לשלם מיסים. כי בחוק יבוא המזון הדבר ידוע, שכשאדם מייבא דג שעוד לא נסתיימה מלאכתו הרי הדבר נחשב כחומר גלם שאין עליו מיסים, אבל אם ייבא את המוצר מוגמר וסגור בקופסא, אז הוא נחשב למוצר מוגמר ומשלם עליו את מלא המס, ובעלי המפעלים לייצור הדגים רוצים לחסוך מעצמם תשלומי מיסים ולכן נוהגים בדרך זו לייבא את הדג קפוא לאחר בישול ראשוני. והם עושים קילוף הדג וחיתוכו והכנסתו לקופסאות כדי לא לשלם את המס. והנה בעלי המפעלים האלו אינם רוצים לשלוח את הדג קפוא מיד לאחר הדייג ללא בישול, כי פעמים רבות מפני ההובלה הארוכה הדג מתקלקל ע"י כויות קור שמקבל בדרך וטריותו ולחותו נפגמת. ומכל אלין דהוו, עושין בישול ראשון במקום תחנת ספינת הדייג, ואח"כ מקפיאים הדגים ושולחים אותם לבעלי המפעלים המזמינים דגים כל אחד ואחד לפי הזמנתו.

וישנה עוד סיבה לבשל את הדגים בישול ראשון, ורק אח"כ בישול שני. והיא, בכדי שיקל להסיר את קליפת הדג מעליו, כי אם ינסו לנקות את הדג בעודו חי טרם הבישול יפסידו הרבה מעורו ובשרו, באשר הוא דבוק לקליפה ולעצמות כידוע, וע"י בישול יכולים לנצל ניצול מקסימלי את בשר הדג, ולכך מבשלים אותו פעמיים, אך האמת היא שכבר מעת הבישול הראשון הדג כבר ראוי לאכילה.

ונמצא א"כ כי הבישול הראשון שנעשה הוא לא בשביל לבשל את הדג, אלא רק כדי להסיר את עורו וקליפתו מעל בשרו ולהרויח בעת ניקוי הדג, או שעושים כן כדי שלא לשלם מס וכדו'.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

והנה סוגיא מפורשת שנינו (ע"ז לח, א), ונפסקה בשו"ע (יו"ד סי' קיג סעיף ה), בזה"ל, עובד כוכבים שבישל ולא נתכוין לבישול מותר, כיצד, עובד כוכבים שהצית אור באגם כדי להעביר החציר ונתבשלו בו חגבים הרי אלו מותרים, ואפילו במקום שעולים על שלחן מלכים. וכן אם חרך הראש להעביר השיער מותר לאכול ראשי האזנים שנצלו בשעת החריכה וכו'. יעו"ש. וזהו בדיוק הענין שלפנינו ולכן נראה בבירור שאין בבישול הדג משום בשולי גוים, כי נעשה רק בשביל הפרדת הקליפה והעצמות. והבישול השני שנעשה לא הוסיף בו מאומה כי כבר היה ראוי לאכילה בבישול הראשון וגם בלעדיו כנ"ל.

יא.

אם יש לחוש שבישלו בתנורי הטונה דגים טמאים.

וגם אין לחוש שמא בישלו את דגי הטונה בתנורים וכלים שבישלו בהם דגים טמאים. כי רובא דרובא מהמפעלים מיוחדים לייצור טונה בלבד, וגם אם מייצרים במפעלים אלו שימורי דגים אחרים, מ"מ אין עושים את זה באותו פס יצור שמייצרים את שימורי הטונה, והכל נעשה במקומות נפרדים לחלוטין, בכדי לא לפגום את טעם שימורי הטונה. ונזהרים בזה בעלי המפעלים עד מאד. מה גם דסתם כלים של גוים אינם בני יומן, כמבואר כל זה בהדיא בשו"ע יו"ד סי' קכב סעיף ו, ובדברי מור"ם שם סי' קיג סעיף ב ושם סי' קטו סעיף ג. וזה פשוט.

יב.

אין לחוש לשמנים טמאים בשימורי הטונה.

גם אין לחוש כלל לעירוב שמנים טמאים מן החי בקופסאות השימורים, כי כל שימורי הטונה המצויים הם משומרים או במים, או בשמנים מן הצומח בלבד ללא יוצא מן הכלל, והדברים ידועים. ואין לחוש היום לתערובות אסורות בשמנים צמחיים המשווקים בשוק.

את אלה ראיתי לכתוב ולהעלות מאשר השיגה ידי. ויהיו דברי אלה, להשקיט נפשות הומיות. ואמינא להו יאכלו ענוים וישבעו. אמנם ידקדקו שלא לקנות טונה בסלאטים עם כל מיני רטבים למיניהם, כי פעמים יש בהם חומץ העשוי מיין, או אפילו עירוב דברים אחרים שאינם כשרים. רק יקפידו לקנות מחברות גדולות המצויות בכל מקום, ויוכלו ליקח שימורי טונה בשמן או במים או בשמן זית ולימון וכדו'.

בברכת התורה

יעקב בצלאל חרר.

רוצים גם לכתוב כתבה משלכם ולפרסם אותה בכיכר השבת? הרשמו לאתר ושלחו לנו את הכתבה לתוכן גולשים.