אאא

בעת כתיבת שורות אלו, הרוחות ברחוב החרדי סוערות מתמיד. בתזמון כואב וצורב מפרסם משרד החינוך נתוני נשירה גבוהים להחריד במגזר החרדי - יותר מכל מגזר אחר, זאת לצד ההתעסקות האובססיבית של גופי התקשורת במקרים המזעזעים שהתרחשו בבני ברק, מקרים שגרמו לנו להזיע ולהרגיש שנחצה פה גבול משמעותי ובאכזריות.

ואכן, עוד בטרם מתבררות העובדות לאשורם, ברור לכל בר-דעת שמדובר פה בחתך עמוק, רציני ומזעזע בגבול שהכרנו עד עתה.

אבל, אסור לנו ואיננו יכולים בשום אופן לבוא ולהגיד שמקרים מזעזעים אלו מצביעים על כך שמסתמנת כאן מגמה חדשה. זאת משום שהמגמה היא אותה המגמה המתמשכת במשך שנים על גבי שנים, אלפי נערים ונערות בגילאי העשרה בעיקר, שמתמודדים עם ניסיונות קשים מנשוא, נמצאים מחוץ למעגל-מחוץ למסגרת, ללא יד תומכת, מחבקת ומכוונת, והם מגיעים לידי חטאים נוראיים בתהליך טבעי והגיוני. אלו לא מילים שלי, חז"ל לימדו אותנו: "השיעמום מביא לידי בטלה והבטלה לידי חטא".

כמובן שאין פה הצדקה או הבעת תמיכה בחטא כזה או אחר, אבל ודאי וודאי שיש פה איזושהי הבעת הזדהות והכרה עגומה בעובדה שלא בהכל "הם אשמים". בחשש קל, אעיז ואומר שאת עיקר האשמה אנו צריכים להפנות אלינו.

מדובר פה באלפי נשמות שכל אחת מהן היא עולם ומלואו. כיצד יתכן אם כן שבודדים הם האנשים שהבינו שנושא זה מספיק חשוב, קרוב ויקר לליבם בשביל להקדיש לו לילות כימים ולעשות הכל בשביל עוד נער תועה, בשביל עוד נשמה תוהה?

לגלות אכפתיות

"טוב אבל לא כל אחד מבין בחינוך... יש כאלו שעלולים להזיק אם יתעסקו בזה".

נכון מאוד.

אבל אנחנו מאמינים בכוחה של תפילה ובכך שאין תפילה ששבה ריקם. האם כשאנו שומעים שבת השכנים מהדלת ממול עוד לא מצאה סמינר מסיבה כזו או אחרת, וברור לכל שהדבר משמש כמתכון כמעט בטוח לגלישה במורד, האם אנחנו מבררים את שמה כראוי ומוסיפים אותו לארסנל השמות מהם אכפת לנו ועליהם מזילים אנו דמעות בתפילותינו?

האם כשאנחנו נתקלים בחזור משחרית 'בבן של' מסתובב בשכונה באפס מעשה, הדבר כואב לנו עמוק בפנים וטורד את מנוחתינו?

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אנחנו לא יכולים להציע להם במאור פנים לימוד משותף בחברותא, להזמין לסעודת שבת, להגיד דברי שבח ועידוד, לנסות לעזור או בשתי מילים שמקפלות בתוכן הכל: לגלות אכפתיות? מדוע לא, גם לזה צריך 'מקצועיות והבנה בנפש'?

אסייג ואדגיש, שדברי אינם מכוונים חלילה וחס לאלו שכן אכפת להם, לאותם שכן נותנים את נשמתם למען נשמות אלו. ישיבות שבונות עולמות פשוטו כמשמעו כדוגמת: רש"י, מבקשי השם, שערי יושר, דרך השם, פעילי רחוב, אנשים פרטיים שמזילים מהונם ומזמנם למען אותם אלפי נערים ונערות אלו, שערכם לא יסולא בפז ועוד ועוד. אבל זה טיפה מן הים.

"את אחי אנוכי מבקש"...

בשנה האחרונה יגעתי רבות על הקמתה של קהילה מגבשת ותומכת שבסיסה ברשת האינטרנט, הפונה לנערים ונערות 'מתמודדים', ונותנת להם בראש ובראשונה את האפשרות ללמוד ולהתחזק האחד מנסיונותיו של רעהו, ובמקביל מאפשרת לכל אחד ואחת מהם, לשתף, לשאול ולהתייעץ איתנו מכל מקום בעולם ובכל שעה משעות היממה.

אני פונה אליכם בקריאה נרגשת להירתם למהפכת הקודש, ולתת מעצמכם כפי יכולתכם.

ולכם נערים ונערות יקרים, האמינו בעצמכם ובאפשרותכם לנצח, התחברו לקהילה ההולכת וגדלה ובעז"ה נחולל יחד מהפכת קודש אמיתית ומשמעותית.

הרב יצחק קוסובסקי הוא איש חינוך, מייסד אתר "הנר דולק" לנוער הנושר.