אאא

"לא יודע למה נגזר עלינו לסבול כל כך מצער גידול בנים", אמר ר' חיים לאשתו בארוחת ערב משותפת. "מה לא נתנו לו? כל מה שהוא ביקש הוא קיבל מיד, מדוע אם כן הוא מצער אותנו כל הזמן, מסתובב ברחובות באפס מעשה, קובר אותנו מבושה... עד מתי? נכון, יכול להיות שהייתי מדי קשוח ותובעני כלפיו אבל בשביל זה מותר לו לשפוך כך את דמינו?"

שנתיים וחצי קודם לכן; שלמה סיים זה עתה את כיתה ח' בחיידר "אהבה רבה" כתלמיד ממוצע ומטה, ר' חיים מצידו מתעלם מהנתונים השקופים והופך עולמות עם מיטב קשריו וקסמיו כדי שבנו בכורו יכנס לישיבה קטנה מובחרת. "עדיף שיהיה זנב לאריות בישיבה המובחרת מאשר ראש לשועלים בישיבה הממוצעת", הסביר לאשתו שתמהה מאוד על מאמצי העל שהפעיל בשביל שבנו יכנס למסגרת שגדולה עליו בכמה מידות, אבל החליטה לשתוק בחושבה שבעלה כבוגר המערכת יודע ומבין בנושאים מעין אלו טוב ממנה.

וזו הייתה טעות אחת בשרשת טעויות מתמשכת.

ר' חיים לא נח ולא שקט על מנת שבנו בכל זאת לא ישב על 'משבצת הזנב'. הוא תבע ממנו לגמוע את הנלמד בצמא ובשקיקה, לחזור בלי הרף, לגלות השתתפות מלאה בשיעורים על ידי הקשבה מוחלטת ושאלת שאלות שהוא היה מכין איתו על מנת שיחשבו שמדובר בחבר מן המניין. גם בקביעת החברותות הוא התערב באופן אובססיבי, מברר היטב שבנו לא נצמד ואף לא מתקרב חס וחלילה חס ושלום לאזור הזנב. "רק זה חסר לי, שבשידוכים יגידו עליו שהוא למד עם פלוני חברותא".

הכל כמובן נבע מאהבה, רק מאהבה!

השאלה של מי?

של שלמה האומלל שהרגיש שאבא שלו פשוט לא מבין אותו, לא מבין שהוא רוצה ללמוד במקום שהוא מבין באמת את הנלמד, במקום שהחברותות הם בסדר גודל שלו, במקום כזה שאין זו בושה להרים אצבע בשיעור ולהגיד למגיד שיעור לא הבנתי, או של ר' חיים שכל רצונו וחשקו היה ועודנו שבנו ילך בדרכו ויגדל בתורה עד כדי שיהיה ראוי להיות 'גדול הדור' הבא, ולא מסוגל להבין ששאיפותיו נדרשות ונפלאות מה גם שיתכן והדבר אפשרי אך לא בדרך המכבש והאטימות, אלא בדרך "חנוך לנער על פי דרכו". כלום גדולי התורה צמחו תמיד כגאונים מילדותם?. 

במצב הנוכחי שלמה אינו יותר 'מזנב לשועלים', כך בעיני ר' חיים. הנפסדים כמובן הם כולם ללא יוצא מן הכלל

לו יעשה האחרון חושבים, יבין היטב שדרכו הייתה שגויה ומוטעית וינסה לשקם את העתיד בגישה מלאת הבנה והכרה בכישרונות וביכולות בהם ניחן בנו, סיכוי גדול ששלמה ישיב לו בנחת מלוא חפניים.

אנו מוכרחים להבין שלכל נער ונערה יש את המתנות שהם קיבלו מהקב"ה. את המתנות הללו יש להעצים, לעודד, לגבות, לתמוך והכי חשוב להעריך. לא לנסות לעולם לצפות מהם להיות מה שהם אינם יכולים להיות במסגרת כישוריהם שלהם.

הרב יצחק קוסובסקי מנהל את קהילת הנוער "הנר דולק" ומשמש כאיש חינוך בקהילה היהודית במוסקבה.