אאא

סיפורו המרגש במיוחד של הבחור החב"די שניאור ליפסקר מכה גלים ברשת ומזכיר שוב את כוחה של ברכה אמתית מעומק הלב.

זהו הסיפור בלשונו של ליפסקר עצמו:

"זאת הייתה הפעם הראשונה שהשתכרתי.

תשרי תש"פ, קזחסטן.

היינו שלושה בחורים, טסנו לשליחות בבית חב"ד של השליח ר' אשר תומרקין.

אני זוכר שכשנכנסנו לבית שלו בפעם הראשונה חשבתי שניתקל בכמה ילדים בדרך, הם לא היו שם.

אחרי שעברו כמה שעות ואף ילד לא חזר מהגן הבנתי פתאום

שאין להם ילדים.

זה היכה בי, המחשבה הזאת שהם לא זכו לפרי בטן. איך אפשר?!

איך אפשר לנהל בית חב"ד, להעביר שיעורי תורה, להניח תפילין למקורבים ולחזור לבית ריק.

בית נקי ומסודר. מסודר מידי.

אין צעצועים על הרצפה, אין לילות טרוטי שינה, אין ילד לכסות ברוך בברכת כהנים.

איך, איך אפשר?!

את הימים העברנו בבניית הסוכה בחצר, במניינים עם הקהילה, מבצע לולב, ואז הגיע שמחת תורה.

בשמחת תורה אנחנו רגילים לאווירה מלאת התלהבות וקהל שרוקד טפח מעל הקרקע, אבל בקזחסטן זה היה אחרת.

היו שם בעיקר יהודים זקנים, ואווירה שקטה. אבל אנחנו לא יכולנו לרקוד ולצאת ידי חובה.

רצינו לשמוח. באמת.

אז לקחנו "משקה" ועוד כוס ועוד אחת ורקדנו ושרנו בגרון ניחר "אנא אנא עבדא, עבדא דקודשא בריך הוא". היינו בעננים.

מחובקים בספרי תורה, אחרי הרבה לחיים, יצאנו לסוכה, לשתות עוד לחיים, וחזרנו לרקוד בפנים.

אחר כך חזרנו לסוכה, לסעודת החג, שני הבחורים שהיו איתי חזרו מפוקסים יחסית, אני ממש לא.

הרב אשר אמר איזה דבר תורה כנראה, ניגנו ניגון, ואני ביקשתי שינגנו את "ילדים" של אביתר בנאי, אף אחד לא הכיר אותו, אז ניגנתי לבד, וכולם שתקו והקשיבו.

"כל בוקר אני קם מוקדם
להכין לך את הבוקר,
מסדר לך את התיק על הגב
את הדלת פותח,
הרוח פורצת פנימה דרך עיניך הגדולות
ולרגע נדמית בעיניי הדלת
ללוע ארי"

השיר הזה מדבר על ילדים. על הרגע המרגש הזה שבו הילד יוצא מפתח הבית לבית הספר, ורק תפילתו של אביו מלווה אותו "תהיה נשמר, תמיד תלך בשדות של שמחה ויופי".

כנראה שהשיר הזה הזכיר לי פתאום את הדבר שלא אומרים.

אבל אני הייתי שיכור מספיק כדי לא לחשוב על מה מתאים לומר וצרחתי בכאב גדול.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

"ר' אשר!!! אתה יהודי טוב! יש לך לב זהב!!! יכולת להיות איזה חבדניק בכפר חב"ד ובחרת להיות שליח של הרבי!! אתה נתת את כל החיים שלך בשביל הרבי!! מגיע לך ילדים!!!!".

היה שקט, ר' אשר החוויר.

ואני המשכתי:

"אנחנו כאן פוסקים שמגיע לך בן זכר עוד השנה. אני נשבע לך שיהיה לך בן זכר עוד השנה!!", אמרתי וחיבקתי אותו בחום.
ר' אשר לחש אמן בכוונה גדולה

ואני חזרתי לחדר שעון על כתפיי חבריי.

חזרתי לחדר (והקאתי).

לפני שעה קיבלתי שיחת טלפון מהבחורים שהיו איתי

"אחרי כמעט עשר שנים בלי ילדים, לר' אשר נולד היום בן זכר".

עברו 9 חודשים בדיוק מהשליחות".