אאא

נטפי דמע ודברי זיכרון אחר מיטתו של הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבי אליהו בקשי דורון זצ"ל לרגל יום השלושים להסתלקותו.

קשה לדבר על הראשון לציון הגאון רבי אליהו בקשי דורון זצ״ל בלשון עבר. התחושה היא כזו של שעת חיתום.

טיבה של שעת חיתום שהיא מעלה את זכרונות הראשית, הרב בקשי דורון התייחד בין השאר בכך שהיה ממחוללי הראשית של תקופה בה ההנהגה הרבנית הישראלית הממסדית האצילה מהודה והשפיעה רבות אף על הרבנות וחיי הקהילות היהודיות בגולה.

ראשית היכרותי עם הראשון לציון היתה כאשר השתתף - יחד עם עמיתו לרבנות ורבה של תל אביב הגאון רבי ישראל מאיר לאו שיבדל לחיים טובים וארוכים - בהתכנסויות שונות של וועידת רבני אירופה. היחסים בין רבני התפוצות לבין הרבנות הראשית לישראל לא תמיד היו קלים כשבמהלך השנים אף התגלעו חילוקי דעות.

בהרבה מן המקרים רבני אירופה כעסו על רבנים בישראל שמיהרו לגייר את בני קהילותיהם שבאו לארץ בכדי להתגייר במהירות - במקום לעבור את שלבי ההכנה לגיור בצורה מסודרת כפי הנֹהגים של וועידת רבני אירופה הרווחים בַּקהילות בתפוצות. היה זה הרב בקשי דורון שהתגייס באופן מלא ופעיל למיגור התופעה וכינון תשתיות של שיתוף פעולה רחב למול רבני התפוצות.

נכותב השורות, הרב פנחס גולדשמידט (אלי איטקין)
כותב השורות, הרב פנחס גולדשמידט (אלי איטקין)
הגדלה

מעבר לכך ששימש הרב בקשי כל ימיו ברבנות תחת הסיסמה המתנוססת לתפארה בשערי סדרת ספריו החשובים 'מְשָׁרֵת עַם קְדוֹשִׁים' - הסיסמא שהייתה לסיסמת חייו ולהשראה לדורות של רבנים - הרב בקשי דורון עיצב וכונן במו חייו מכלול תפיסתי שלם ומורכב של 'אידיאת הרבנות'.

הוא ראה שליחות בהנחלת תודעה זו לדורות של רבנים צעירים שהוסמכו תחת ידיו לרבנות. כחלק מתפיסתו המפוארת הזו מצא הרב בקשי דורון לנכון להציב על סדר יומה של הרבנות הראשית בארץ ישראל ובעדיפות רבה - קיום דיאלוג פתוח ומיסוּד היחסים עם וועידת רבני אירופה תחת הנהגתם של הנשיא רבי יוסף חיים סיטרוק, והמנכלי"ם רבי משה רוז ורבי אבא דונר זכר צדיקים לברכה.

הרב ניחון בתבונות לב נדירות, הבין לליבו של כל אחד ואחד ובתוך רגעים מספר עמד אל נכון על טיבם של בני האדם שניצבו מולו. לצד אהבת האדם המופלגת שהייתה נחלתו, הוא ניחון בחוש ריח מפותח במיוחד שעמד לו לתהות על קנקנם של בני אדם, את חוש הריח החד הזה כמעט שלא ניתן היה להטעות. הוא היה רגיש לזיופים באופן מעורר השתאות.

בחורף תשנ"ו בראשית 1996 התכנסה וועידת היסוד של הקונגרס היהודי הרוסי במוסקבה, קונגרס יסוד זה כינס תחת מטריה אחת יהודים שלא ידעו ולו דבר על יהדות, לא אלף בית, לא יום כיפור ולא בית כנסת. כאשר הגיע הרב להשתתף בכנס ועידת היסוד, הוא הביא עמו מהארץ מתנה לנשיא הנבחר של הארגון: טלית יפה. דא עקא, הנשיא הנבחר לא השתתף מעודו בתפילה ובדאי שלא היה לו מושג מאיזה צד מחזיקים את השמיכה הדקה והיפה.

לצד מרן פוסק הדור רבינו עובדיה יוסף זצ''ל (פלאש 90)
לצד מרן פוסק הדור רבינו עובדיה יוסף זצ"ל (פלאש 90)
הגדלה

הגיע ערב האירוע, הראשון לציון נואם בפני אלפי איש, מוציא את הטלית מהנרתיק וקורא לנשיא ואומר 'מר גוסינסקי, תשמע, הטלית הזו היא טלית מיוחדת, פעם בשנה, בשמחת תורה, מתכנסים כל יהודי העולם בבתי הכנסת, ומכניסים את כל ילדי העולם תחת כנפיה של הטלית לעליית 'כל הנערים', גם אתה מר גוסינסקי כנשיא הקהילה הנבחר צריך לראות שליחות לעצמך, להכניס את כל הילדים תחת כנפי הטלית היהודית'.

אני זוכר את ההתפעלות הגדולה שבה בא אלי אז מנכ"ל הג'וינט העולמי מר ראלף גולדמן שהיה יהודי מסורתי, והביע בפני את התרשמותו העמוקה מהאופן הנבון והמדוייק אשר באמצעותו השכיל הרב הראשי לקשור בין כנפי הטלית היהודית ללבבות אלפי המשתתפים.

הוא ניחון בכישרון תגובה מיידי למצבים רגישים, פעמים רבות היה עוטף את התגובה במחלצות של שנינות והומור אשר היו מסייעים בידי השומעים להטות לדבריו. על כך תוכל להעיד האנקדוטה הבאה: פעם נכחנו יחד בחתונה של אחד מבני הנגידים של העדה הקאווקזית.

בסוף החתונה כאשר החתן יצא לרקוד, לקח בעל השמחה כנהוג שם חבילות רבות של שטרות בסכום של מאה דולר, וזרק לאות ברכה ושמחה על החתן ועל הרוקדים, מטר של שטרות בסכומים של עשרות אלפי דולרים ניתך בין רגלי הרוקדים. כנהוג, אף אחד מן הקרואים לא ההין להתכופף ארצה ולהרים את השטרות, המנהג הוא שרק המלצרים והנגנים וכל הנצרכים הם אלה שהולכים ומלקטים את מתנותיהם - הלקט והשכחה.

עם הראשל''צ הגר''י יוסף  (קובי הר צבי)
עם הראשל"צ הגר"י יוסף (קובי הר צבי)
הגדלה

תוך שאנו עומדים ומשוחחים ניגש אל הרב אחד מעוזריו ואמר לו: 'ריבונו של עולם, כמה אלמנות וכמה יתומים אפשר לשמח עם הכסף הזה, הרב, אני מבקש לאסוף קצת...' הרב שבאצילותו האופיינית הבין אל נכון כי דבר זה איננו לכבודה של הרבנות ואף עלול חלילה לפגוע בה, קרא עליו מיניה וביה את הכתוב: 'יפול מצידך אלף, ורבבה מימינך, אליך לא יגש, רק בעיניך תביט, ושילומת רשעים תראה.'

הייתה זו אחת מדרשות הכתובים היפות ששמעתי מעודי, כל חמשת צַלְעֹת הכתוב נדרשו יפה יפה.

אציין אנקדוטה נוספת המאפיינת את הפקחות הרבה שהייתה מנת חלקו ואת כשרון התגובה הייחודי שלו לנוכח סיטואציות מוזרות: יום אחד נכנסו אלי שניים מחשובי הקהל במוסקבה אשר היו תמכין דאורייתא גדולים, ושיתפו אותי בעיניים בורקות ובהתלהבות רבה בכך שגמלה בליבם החלטה נחושה להביא את המשיח. הם כמובן הצטיידו בתכנית עבודה, וכך הציעו: בכדי להביא את המשיח, צריך להביא לאחדות בין כל רבני ישראל ולהקים את הסנהדרין תיכף ומיד!.

לא יכולתי כמובן להחמיץ חלילה את ההזדמנות שנקרתה בדרכי לגאולת הכלל והפרט ואמרתי לבעלי הבתים הללו: מבחינתי, הרעיון אדיר! בואו ותדברו על כך עם גדולי ישראל. מאחר שכאמור היו אלו תומכים מופלגים בעולם התורה והישיבות ושאר ענייני הכלל, היה צורך לערוך ולתאם לבקשתם פגישות עם גדולי ישראל.

נפגשנו עם הגרי״ש אלישיב, הגר״ע יוסף, הגראי״ל שטיינמן, ובתוכם גם עם הרב בקשי זכר צדיקים לברכה. הפגישות בנושא הקמת הסנהדרין היו מרתקות אך אין כאן המקום. מה שנוגע לרשימה זו היא תגובתו האופיינית של הראשון לציון הרב בקשי; הרב שמע בקשב רב את הצעתם של ידידי המוסקבאים, ובאלגנטיות כל כך אופיינית ופרקטית נטה מעט מהדיון הנכבד ושאל אותם - האם יש להם נדל״ן בארץ. הם השיבו שלא.

הרב בקשי הציע להם ברצינות רבה שיקנו עכשיו מאחר ונראה שלכשיבוא המשיח זה יעלה הרבה יותר. וכך, הקמת הסנהדרין נאלצה להידחות למועד מאוחר יותר, אבל למזלם, נדל״ן בארץ הם קנו. אחרי שנים מספר, כאשר נהפך הגלגל והמצב הכלכלי ברוסיה התהפך לרעה, מי יודע אם יכולים היו עדיין להרשות לעצמם לקנות.

בתקופת הקור של חורף תשנ"ב, ב-25 בדצמבר 1991, הורד מארמון הסנאט בקרמלין דגל ברית המועצות והוחלף בדגל שלושת הצבעים של רוסיה. ברית המועצות חדלה מלהתקיים. מסך הברזל קרס סופית. היה זה כשנתיים לפני כניסתו לכהונת הראשון לציון והרב הראשי לישראל בשנת 1993.

פינה חמה ייחד הרב בליבו ליהדות רוסיה - יהדות הדממה - אשר החל אורה לזרוח מבעד למעטה הקרח הנורא שעטה עליה - במקביל לכניסתו בעול הרבנות הראשית. פינה חמה זו באה לידי ביטוי בביקוריו הרבים, בנגישות המתמדת ובזמינות הרבה שהקדיש למנהיגיה של יהדות זו, ובעיקר במספר תשובות מקיפות וחשובות שבאו בספריו - הקשורות בפלאות דברי הימים ובתהפוכות שידעה יהדות זו.

עם הראשל''צ הגר''ש עמאר
עם הראשל"צ הגר"ש עמאר
הגדלה

אציין לאחדות מתוך רבות אשר המעיין בהן יוכל ללמוד על יחסו יוצא הדופן אל יהדות זו - יבואו אלו וילמדו על הכלל:

א. השאלה הכבדה בדבר מעמדם של קראי רוסיה לבוא בקהל (חשש ממזרות למול ספק ביהדותם) השאלה עוררה חילוקי דיעות בבית הדין עד שהובאה להכרעתו כנשיא בית הדין הגדול. (התשובות נדפסו לימים בספרו שו"ת בנין אב ד, תשובות עא - עב; ובכתב העת תחומין יח, תשנ"ח 77-83; הבהרת הדברים והעמדתם על דיוקם במענה למאמר תגובה שפירסם אב"ד תל אביב הרב שרמן שליט"א; תחומין יט, תשנ"ט 192 - 200, שבה ופורסמה על ידו; תחומין כ, תש"ס 221 - 226). שתי התשובות בנושא זה הפכו לאחד המבואות המרכזיים והנכבדים של הסבך ההלכתי הקשור בייחוסם של הקראים.

ב. תשובה שהשיב בעת ביקורו בישיבה הגדולה במוסקבה תורת חיים יצ"ו על חילול שבת עבור פיקוח נפש של בן גרים שעדיין לא מל. אף מעיון בנוסח הצגת השאלה לבד, ניתן ללמוד על יחסו החם והאבהי ליהדות זו. (נדפסה בספרו שו"ת בנין אב ד, נט).

ג. בתשובה מקיפה העוסקת באתגרים של סדרי עדיפויות מצד הרשויות הממשלתיות והמונציפאליות הכרוכים בעלייה וקליטת העולים ממדינות חבר העמים (שם ג, עב) הכריע כי עליית יהודי רוסיה היא בגדר פדיון שבויים ועל כן היא דוחה כל צורך וקדימות אחרת כגון 'עניי עירך קודמים' וכדומה.

ד. מרגש במיוחד לראות את מאמציו ההלכתיים המיוחדים במסגרת תשובה מקיפה העוסקת בהיבטים הלכתיים וערכיים שונים של קבורת עולים שיהדותם מסופקת (שם ד, סה) להתיר לעולה מרוסיה לקבור את צנצנות אפר אבותיה שנשרפו גופותיהם כדרך הגויים - על אף תקנת גדולי הדורות האחרונים ומנהג הגחש"א שאסור לקבור בקבר ישראל אפר של מי שציווה לשרוף את גופתו.

(יעויין חוברת חיי עולם ברלין תרס"ה להרב דאלטונה ר' מאיר לרנר שקיבץ וריבץ חוו"ד מרבמים מגדולי הזמן 'גדולי רוסיה, אוסטרו-הונגריה, רומניה, אשכנז, הולנד, צרפת ואנגליה, ארה"ב, ארצות המערב ואה"ק' שקראו לאסור מכל וכל את הנגע שהחל לפשות אז. וראה איך שנקטו כך כדבר פשוט שאינו צריך לפנים; אחיעזר..ג, עב; שרידי אש ב, צד, צז; אג"מ יו"ד ג, קמז).

זקן הראשונים לציון זצ''ל
זקן הראשונים לציון זצ"ל
הגדלה

ה. על עֵרֶך סנדקאות בנימול גדול וכיצד תיעשה (שם ג, מה).

בנוסף על דברים שבכתב, באו אלינו ממנו במהלך השנים גם דברים רבים שבעל פה בהנהגת הכלל והפרט, הן בנוגע ליהדות מדינות חבר העמים לשעבר, והן באשר להנהגת הקהילות בתפוצות. ממנו חכמה ממנו עצה ממנו תושיה.
כגודל אצילותו, פקחותו ותבונתו העצומה גודל ענוותנותו ופשטותו.

כמה נאה איפוא להמליץ עליו את המאמר שבא כמה פעמים בדברי חכמים: 'מה שעשת חכמה עטרה לראשה עשת ענוה סנדל לעקבהּ' ׁ(ירושלמי שבת, א, ג; ומדרשים)

נקודה נוספת הראויה לציון ולימוד ואשר נראה כי נבעה במישרין מתפיסתו באשר 'לאידיאת הרבנות' ותפקידו של הרב המתוארת למעלה, היא היגיעה הרבה שיגע על מנת להנגיש ככל האפשר את כתביו הרבים, בשפה בהירה המאפשרת גם למי שאיננו מורה ודאין לקנות אחיזה בסוגיות חמורות שבחמורות.

למותר לציין עד כמה כתיבה מסוג זה - תוך שהוא מטופל בעול הרבנות וההנהגה ועל כולן הישיבה על מדין והצורך להכריע ולפסוק בסוגיות החמורות ולנמק כל פסק ופסק - איננה אלא פרי של תודעה מכוונת היטב לכך שמעבר 'ליורו משפטך ליעקב' חובתו של הרב היא גם לקיים את חלקו השני של הפסוק 'ותורתך לישראל'; שיהיו הפסקים גם בבחינת רב המלמד תורה ורואה את הלומדים לנגד עיניו, ומקיים בעצמו את מאמר חכמים במכילתא על הפסוק 'ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם - כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם'.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

נראה כי לא לחינם הציבו חכמים דרשה נאה זו מייד עם תחילת הפרשה בתורה המונה את המספר הרב ביותר של דינים שאינם מנומקים. (אמנם בפרשת כי תצא באו מצוות רבות יותר אך טעמם של חלקן המשמעותי בא בכתוב) ואכן זכה שספריו החשובים מהווים כעין ספרי מבוא ללומדים כמעט בכל נושא שבו עסק.

נדמה כי הוא נמנה על יחידי סגולה שניתן לומר אודותם כי אותו החן שהוצק בשפתותיו מידי דברו באגדה והיו לבות השומעים נמשכים אחריו, לא הועם בכהוא זה בעסקו בסוגיות החמורות בהלכה, הוא השקיע עמל יחודי ומשכן את עצמו על כך שכתביו הרבים בהלכה יהיו ערבים ובהירים על הלומדים באותה מידה של יופי שהיה נסוך על דרשותיו בהגדה ברוב עם.

כשם שגילם הרב בקשי דורון במו חייו דמות מופת והשראה לרבני ישראל בארץ ובתפוצות, אשכנזים וספרדים, כך השפיע על המון פשוטי העם בארץ ובתפוצות בכח החום המיוחד שקרן אליהם מליבו הרחב ופיו שהיטיב לדבר אל ליבם.

רוכב ערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק.זכותו תגן עלינו.  מת.נ.צ.ב.ה.

יהי רצון מלפני מלך חפץ בחיים שיראה בעניינו ויאמר לצרותינו די ולמשחית הרף. כי לא תחפוץ במות המת כי לא תחפוץ בהשחתת העולם.