אאא

רבים מכם אולי שמו לב בחודשים האחרונים לקמטי הדאגה שנחרשו על פניהם של קודקודי ש"ס. תוקפה של המתנה האלקטורלית שסידר להם אלי ישי - בדמות אחדות ספרדית - פג.

כל אסטרטג או מי שמשך אי פעם בחוטים של קמפיין בחירות יודע שהמתנה הטובה ביותר לקמפיין היא "שעיר לעזאזל", או אם תרצו "אויב", כזה שמעורר אנטגוניזם בלב הבוחר מחד והזדהות עם המפלגה "שלנו" מאידך.

אם ל'דגל התורה' היה את 'הפלג' ולליצמן ופרוש היה האחד את השני, הרי שבש"ס חגגו מול היריב אלי ישי, עד שנמחץ ונעלם.

בשני הסבבים האחרונים של הבחירות לכנסת, אלי ישי נוטרל, מה שעורר דאגה בקרב מובילי הקמפיין של ש"ס, עד שזכינו לשמוע אותם רוטנים בתקשורת על ההשתלטות של 'דגל התורה' על ערי הפריפריה, בין היתר באמצעות מסעותיו של מרן הגר"ח קנייבסקי אל העם שבשדות.

מה שהם לא ידעו אז, שדווקא המסע של הגר"ח קנייבסקי אכן הצליח לעורר את האנשים להצביע למפלגות חרדיות, אך לאוו דווקא ליהדות התורה. לטענת אנשים העוסקים במספרים: המסע הזה היה שווה כחצי מנדט לש"ס.

בסיבוב הזה, עם תחילת הקמפיין, בש"ס חיפשו ומצאו "שעיר לעזאזל", בדמותו של יו"ר 'דגל התורה', משה גפני, שהודיע על פתיחת מטה בני תורה ספרדים באמצעות נציגי 'דגל' הוותיקים מיכאל קקון ודוד אוחנה.

העובדה שבמפלגת ש"ס חיפשו את האויב התורן, מובנת ואפילו לגיטימית. אבל העובדה, שחלקים בתקשורת "האובייקטיבית" השתוללו מזעם, וזעקו את זעקת העשוקים של נציגי ש"ס על הקולות ש"נגנבים" מש"ס לטובת 'דגל התורה' היא התלהמות, אולי קצת מטופשת.

הרי הסיכוי שמצביע ש"ס שמזדהה עם רבני וערכי המפלגה, ונהנה מעשייתה המבורכת, יערוק למפלגה שעשייתה רחוקה מהמנטליות שלו, היא פחות מסבירה. ש"ס יכולה להציג לא מעט קבלות כדי שמצביעיה יצביעו לה ולא ינדדו החוצה, בטח לא ל'דגל'.

ולכן, עצם העובדה שבש"ס מודאגים לכאורה מגניבה אלקטורלית, מעידה על חוסר ביטחון בעשייה של עצמם וחבל.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

ב'אגודת ישראל', (להלן ה-3) הרחיקו לכת, וסנטו בח"כ גפני שילך לדאוג לקולות מבית תוך שהם רומזים לקולותיהם של אנשי 'הפלג'. אלא שב'אגודת ישראל' שוכחים כי בעוד שהם דואגים אך ורק לקולותיהם הטבעיים (להלן ה-3), ח"כ גפני דואג לא פעם לקולותיהם של החלשים, החוזרים בתשובה, העם שבשדות ואנשי המפעלים, וברור לכולם שמגיעה לו הכרת הטוב בקלפי.

היהירות של חלקים ב'אגודת ישראל' לעתים מתנפצת אל קרקע המציאות. כולנו זוכרים כיצד ליצמן מנשנש חטיף 'פסק זמן', ומפגין שאננות יהירה בבוקר הבחירות המוניציפאליות, תוך שהוא מפזר הבטחות מנופחות על גודלה של 'אגודה' בירושלים וכמובן מגמד שוב ושוב את 'דגל התורה'.

 ליצמן לועג ל'דגל' ומנפק תחזית שרחוקה מהמציאות (ללא קרדיט)

כולנו גם זוכרים היטב את אותו הלילה בו ליצמן העדיף לבלות עמוק עמוק מתחת השמיכה תוך שהוא צופה בתשדירי הבחירות המבשרים על התוצאה המבאסת - 6.3 ולא לטובת 'אגודה'.

לסיכום: הגיע הזמן שטקטיקת ה'שעיר לעזאזל' המשסה והמפלגת, תישאר עמוק במוחותיהם הקודחים של היועצים האסטרטגים ואנשי הפרסום, ורחוק מאוד מלבו של המצביע החרדי, שמצפה לקצת קמפיין חיובי.