בטורים הקודמים עסקנו ברגש רב העוצמה "שעמום", בפוטנציאל החיובי שלו לדרבן אותנו לעשייה, לצד הפוטנציאל הנזק שגלום בו. פרק זה מיועד להציע כמה נקודות שעל בסיסן אתם ההורים תגבשו דרכי התמודדות בהתאם לצרכים הספציפיים של הילדים שלכם.

להתמודדות עם שעמום, כמו כל התמודדות רגשית, יש משמעות רבה לתגובה שלכם ולאופן שבו אתם מסייעים לילד לנהל את רגשותיו. לפעמים הורים חוששים שגילוי הבנה לרגש של הילד מהווה הסכמה לטענות או להתנהגות שלו. אז, לא. אין סתירה בין השניים. אדרבא, היכולת שלנו לתת מקום לרגשות, מסייעת להכיל ולנהל אותם טוב יותר.

 

*

קוראים יקרים, אם הנכם הורים לילדים, נוער וצעירים בגילאי 23-7, נשמח שתכנסו ללינק המצורף ותקדישו כשתי דקות להשיב על השאלון. דעתכם חשובה לנו כדי להעמיק את ההבנה של השעמום והקשר שלו עם מצבים רגשיים והתנהגותיים. לחצו כאן

*

זהו את הרגש – הסירו את המסווה וזהו אם אכן הרגש שעומד מאחרי התלונה או ההתנהגות של הילד הוא שעמום או רגש אחר. שימו לב ששעמום יכול להתבטא באופן ישיר או באופן עקיף ("אוף משעמם לי"), באמצעות התנהגות שבאה להשקיט אותו כמו הצקות, התנהגות סיכונית או שקיעה בעיסוק תפל וחסר כיוון. תנו דעתכם לשאלה, האם זהו שעמום חיובי, או עם פוטנציאל כזה, או שהוא במינון/כיוון לא תקין.

הבינו את הילד – נסו לזהות מה הגורם המרכזי ומה סוג השעמום שהילד חווה, בפרקים הקודמים הצגנו רשימת גורמים וגוונים של שעמום, תוכלו להיעזר בה, אך קחו בחשבון שזוהי רשימה חלקית והמנעד רחב יותר.

שיימו את הרגש – יישרו אליו מבט ונקבו בשמו, זהו שעמום (או רגש אחר). שימו לב לנטייה השכיחה להתחמק ממפגש עם רגש זה. שוחחו עליו עם הילדים, התייחסו לשעמום כאל דמות ממשית, ודברו על היחסים עמה. אפשר לדמות את השעמום לתיאבון, שיכול לעודד אותנו לאכול ולהיות בריאים, אבל גם יכול לגרום לנו אכילת יתר מזיקה. בעזרת שפה משותפת תוכלו לדעת, כשהוא אומר משעמם לי, למה הוא מתכוון.

תנו תוקף – בלי קשר לשאלה אם הילד צודק בתלונתו על השעמום, הביעו בפניו את ההכרה בעצם העובדה שהוא חווה כעת רגש מסוים, תנו לו נוכחות, מקום, מסגרת וקיום. זכרו, תיקוף אינו הסכמה.

היו אמפתיים – נסו להתבונן בחוויה מנקודת מבטו של הילד. אפשר להשתמש ב"נוסחת הריבוע": כל אדם משתעמם כעבור זמן מסוים, אצל הילד הזמן הזה נחווה כעובר יותר מהר. שעמום הוא פונקציה של גירוי חלקי זמן, וכאן לכל ילד יש יחס משלו. למשל, ייתכן שעבור ילד אחד עשר דקות נחוות כמו ששישים דקות נחוות אצל ילד אחר, ואז הנוסחה תהייה: הזמן הריאלי שחלף, כפול שש. זה משך הזמן הרגשי שהילד חווה. מצאו את הנוסחה הייחודית לבן/ת שלכם.

אל תיקחו ללב – השעמום אינו כשלון שלכם, לילדים יש אתגר לא פשוט איתו. חישבו פעמיים לפני שאתם מייחסים לילדיכם תכונות שליליות כמו חמדנות או כפיות טובה. ייתכן מאוד שהתנהגותם נובעת מכך שיש להם רגישות יתר לשעמום או לאחד הגורמים שפורטו בפרקים הקודמים. למשל ייתכן שפרספקטיבת הזמן שלהם ממוקדת בהווה או שמיכל החוויות שלהם אינו הרמטי וההתנדפות של זיכרונות וחוויות ממנו היא מהירה, יתכן אולי שהם תופסים וחווים מהר וחפצים מתיישנים אצלם מהר יותר, וכיוצא. דונו אותם לכף זכות, או שלא תדונו עד שתגיעו למקומם.

אל תיבהלו מהשעמום – הוא לא בהכרח מוליך לתגובות שליליות. השעמום מיעוטו יפה ורובו קשה: במינון נכון נוכחותו חיונית להתפתחות ולתפקוד מיטבי. התפקיד שלנו ללמד את הילדים לשהות בשעמום, לדעת לעשות מעבר ממצב של עשייה למצב של שהייה עם עצמם, וגם לשאת את הכאב והתסכול שבו. גם כשהשעמום מתגבר, ניתן לנהל אותו. הרוגע שלכם יעבור בסופו של דבר לילדים וילמד אותם איך להתייחס לרגש רב-עוצמה זה בצורה שתאפשר להם להיתרם ממנו.

הכירו בפערים בין אישיים – לפעמים להורה יש נטייה יותר לדברים קבועים ובטוחים בעוד לבן יש נטייה לחפש חידושים וריגושים. לא כל מה שמעורר בכם עניין וסיפוק גורם לתוצאה דומה אצל הבן. חשוב לזכור ש"לא כל האצבעות שוות", אל תתפתו להשוות בין ילדים לכל אחד סגנון התמודדות משלו עם השעמום. השלימו עם סגננו של הילד ומצאו דרכים לעזור לו לתפקד נכון יחד עם תכונה זו.

היו ערניים – יש מצבים בהם השעמום משקף מצב של מצוקה רגשית, שימו לב, לעוצמתו, לתדירותו, האם הוא מופיע בכל תחומי העיסוק או רק באחדים מהם, יש מצבים שמצריכים פנייה לייעוץ מקצועי ויפה שעה אחת קודם.

היו ערוכים – לאחר היכרות עם הגוון הייחודי של השעמום, האמפתיה והתיקוף הרגשי, תנו דעתכם לתת מענים מעשיים. זכרו שיש לנו תפקיד כפול:

להתאים את הילד לעולם – לעזור לו להתמודד עם מציאות משמעממת ומתסכלת, להרגיל אותו ליהנות מבילויים קטנים ושקטים, ללמד אותו איך להעסיק את עצמו, ובעזרת דוגמה אישית לפתח אצלו את היכולת להיות עם עצמו, להצליח לווסת רגש לא נעים או לשאת אותו.

להתאים את העולם לילד – לחסוך ממנו את המפגש עם השעמום, לתת מקום לאווירה של חופש ושינוי שגרה גם כשאם בבית. לצמצם במידת האפשר חזרתיות, ליצור אווירה לא שגרתית מחד, אך ברורה וצפויה מאידך (בייחוד עם ילדים שיש להם הפרעת קשב, והגבולות הפנימיים שלהם רכים, הם זקוקים להשלמת סדר וגבולות מבחוץ), לאפשר מעבר בין מגוון פעילויות. חלק מההתאמה כרוכה בתכנון נכון של החופש, למשל לפזר את המשאבי הבילויים על פני התקופה, כך שיימנע מצב בו בימים אחדים יש פעילות חווייתית מאוד אינטנסיבית ולאחר מכן ימים שלמים של חוסר מעש.

אפשר להעלות עוד ועוד רעיונות, אבל המטרה של הטור היא לעזור לכם לפתח פתרונות בעצמכם.

אתם המומחים.

אתם מכירים הכי טוב את הילדים שלכם.

אני מזמין אתכם להגיב ולהציע רעיונות מניסיונכם. שתפו בתגובות, מה הדרכים להתמודד עם השעמום של הילדים בחופש? מה אתם עושים? מה עבד לכם הכי טוב?

הכותב: חיים דיין, עו"ס קליני, רכז תכנית נוער במרכז י.נ.ר, דוקטורנט ויו"ר "מכון הקשב"

קוראים יקרים, אם הנכם הורים לילדים, נוער וצעירים בגילאי 23-7, נשמח שתכנסו ללינק המצורף ותקדישו כשתי דקות להשיב על השאלון. דעתכם חשובה לנו כדי להעמיק את ההבנה של השעמום והקשר שלו עם מצבים רגשיים והתנהגותיים. לחצו כאן