אאא

יש עדויות לכך שילדים עם הפרעת קשב רגישים יותר לשעמום או לפחות לתכונות שקשורות לשעמום כמו חיפוש ריגושים או הצקות לאחרים. כדי שהורה ידע לפתח בעצמו דרכי התמודדות, עליו להרכיב את המשקפיים של הילד ולנסות לחוש את חוויתו.

*

קוראים יקרים, אם הנכם הורים לילדים, נוער וצעירים בגילאי 23-7, נשמח שתכנסו ללינק המצורף ותקדישו כשתי דקות להשיב על השאלון. דעתכם חשובה לנו כדי להעמיק את ההבנה של השעמום והקשר שלו עם מצבים רגשיים והתנהגותיים.  לחצו כאן

*

ילדים עם הפרעת קשב לא שונים מילדים אחרים באופן מהותי, אצלם פשוט הכל בעצימות גבוהה יותר. למשל, ילד שיכולת הויסות הרגשית שלו אינה גבוהה יגיב יותר בעוצמה רבה יותר לאי הנוחות שבשעמום. הפרעת קשב היא כמו זכוכית מגדלת שמעצימה את האתגר של הילדים בתחומים שונים. עם זאת, יש נקודות שיותר אופייניות ורגישות אצל ילדים עם הפרעת קשב. בהקשר של שעמום אתייחס להיבט של ניהול עצמי ומוטיבציה.

סגנון ייחודי של מוטיבציה ותפקודים ניהוליים – כדי להפיג את השעמום, הילד נדרש להעסיק את עצמו. יש ילדים שזו איננה משימה פשוטה עבורם. תחת האמירה הכוללת "להעסיק את עצמו" נמצאים כישורים ויכולות כמו, להצליח לזהות את הקשר בין השעמום לבין פעילות מעניינת, יכולת להניע את עצמו לפעולה, יכולת לזכור אילו תעסוקות אפשריות עבורו ומה הוא אוהב, תחושת מסוגלות עצמית בדבר היכולת להעסיק את עצמו, יכולת לנהל את עצמו בתוך המשחק, יכולות חברתיות ועוד.

לכל ילד יש רמת תפקודים ניהוליים משלו. ועדיין יש ממוצע יכולות עבור כל גיל ובהתאם לו אנחנו מצפים מהילד להתנהל. אצל ילדים עם הפרעת קשב זה יכול לתעתע. ייתכן מצב שבו מבחינות רבות גיל הילד הוא 12, אבל מבחינת יכולת ניהולית הוא בן 8. כשאנחנו מצפים ממנו להעסיק את עצמו, אנחנו מתאימים את הציפיות שלנו לגיל 12, אבל ייתכן ש"הגיל הארגוני" שלו נמוך יותר. משמעות הדבר שלפעמים תלונה מוגברת על שעמום מאותת לנו שהילד או הנער צריך יותר תיווך והכוונה באשר לדרכים להפעיל את עצמו.

צורך מוגבר במשמעות – בפרק הקודם סקרנו שורת גורמים שיכולים להעצים את תחושת השעמום. סיבות אלו עוסקות בשעמום הנובע ממצבים רגשיים או סביבתיים שפוקדים את האדם ולכן הם מוגדרים "שעמום מצבי", אבל יש ממד נוסף לשעמום. ד"ר ענת רפפורט מפנה את תשומת הלב לכך שישנו סוג נוסף של שעמום – "שעמום קיומי" הנובע מעצם קיומו של אדם בעולם, לא מתוך מאורע או תקלה כלשהי בחייו. לפני שאציע הסבר לשעמום קיומי, חשוב להסביר שגם שעמום קיומי נחווה באמצעות הרגש, ולמרות שהוא סוג שעמום נפרד, הוא עשוי להעצים את חווית השעמום המצבי, ולהיפך.

שעמום קיומי הוא המודעות של אדם לעולם הפנימי שלו ולצורך העמוק במשמעות שהוא מייצר. אדם מורכב מעולם פנימי סובייקטיבי ומעולם חיצוני אובייקטיבי. בחלק הפנימי שלו, הוא חירותי (בלתי מוגבל, אומניפוטנטי) ובעל משמעות מלאה מעצם קיומו. בעולם החיצוני שלו, הוא מוגבל בכללי ההתנהגות ובחוקי הטבע, והוא פועל בתוך מציאות חומרית אשר כשלעצמה היא נטולת משמעות. ככל שהקשב של האדם מופנה פנימה, ככל שזהותו נטועה עמוק יותר בעולם הפנימי, כך הוא יהיה רגיש יותר לשעמום קיומי.

אדם שעיקרו מצוי יותר בעולם הפנימי והוא משקיף ממנו אל העולם החיצוני, עלול לדמיין את המימוש העצמי שלו בצורה "מושלמת", עוצמתית ולא ריאלית. הציפייה שלו לחוויות מושלמות מתנפצות על סלעי המציאות והוא מתאכזב, חש ריק מוגבר ומשתעמם. הוא רוצה לבטא את התכונות הפנימיות – חירתיות ומשמעותיות, בתוך הכלים המוגבלים והריקניים של העולם החיצוני. הפער בין התשוקה שנרקמת ברחמו של העולם הפנימי לבין המימוש בעריסת העולם החיצוני, גדול.

המפגש בין העולם הפנימי לעולם החיצוני מזכיר את סיפורו של בן-העיר שנשא בת מלכים וכל המתנות שהוא מעניק לה "אינם חשובים לה כלום, שהיא בת מלך" (מדרש קהלת רבה, ו,ו, וראו מהר"ל, תפארת ישראל, ג). להרחבה ראו כאן.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

רופא הילדים והפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט מסביר שאדם בתחילת חייו, כתינוק נוטה יותר לעולם הפנימי והוא חש כל יכול בלתי נפרד ובלתי מוגבל. בתהליך הדרגתי התינוק מטמיע את העולם החיצוני ולומד לחוות ולבטא את עצמו בתוך כללי המציאות, הוא מפנים את גבולות העצמי וגבולות היכולת. הוא מפתח את היכולת להיות לבד מבלי לחוש מצוקה או שעמום. יש אנשים שאצלם הטמעת העולם החיצוני איטית וחלקית. הם יותר חירותיים (מעדיפים את החירות על פני הכפיפות) ויותר משמעותיים (מעדיפים את המשמעות על פני ההסתגלות).

החירותיות באה על חשבון הסדר והגבולות הפנימיים והחיצוניים, לא בהכרח מתוך בחירה ורצון חופשי, הם "חופשיים בעל כרחם". המשמעותיות מתבטאת באיבוד עניין מהיר בחוויות שהעולם מזמן להם וביקוש ריגושים או הישגים נוספים. תיאור זה יכול להתאים לחוויה של הרבה אנשים עם הפרעת קשב ולתת כיוןן למחשבה מדוע חלקם רגישים יותר לשעמום. 

בטור הבא נציע מתווה שעל בסיסו תוכלו לפתח כלי התמודדות מעשיים המותאמים לילדיכם.

קוראים יקרים, אם הנכם הורים לילדים, נוער וצעירים בגילאי 23-7, נשמח שתכנסו ללינק המצורף ותקדישו כשתי דקות להשיב על השאלון. דעתכם חשובה לנו כדי להעמיק את ההבנה של השעמום והקשר שלו עם מצבים רגשיים והתנהגותיים.  לחצו כאן

הכותב: חיים דיין, עו"ס קליני, רכז תכנית נוער במרכז י.נ.ר, דוקטורנט ויו"ר "מכון הקשב"