יהודים אתיופיים. למצולמים אין קשר לנאמר בידיעה
יהודים אתיופיים. למצולמים אין קשר לנאמר בידיעה (צילום: shutterstock)

הממסד בישראל גזעני כלפי האתיופים? ובכן, זה לא נכון קטגורית. ממשלת ישראל וכל הגופים המסתעפים ממנה יוצאים מגדרם כדי לשלב את בני העדה האתיופית. מה שכן נכון - יש הדרה חברתית כלפיהם. הדרה ממסדית אין, חברתית יש. ואלו שני דברים שונים לחלוטין. צווי דינים, כמו שאומרים.

הממסד בישראל עושה המון בניסיון לשלב יהודים אתיופים לכל אורך המסלול החברתי. במוסדות החינוך הממלכתיים הם זוכים להקלות רבות, במוסדות האקדמיים הם מקבלים מלגות ומעונות, במכרזים ממשלתיים הם זוכים להעדפה מתקנת. כל דבר ממסדי שניתן לעשות כדי לסייע בשילובם – נעשה. או יותר נכון - הרבה כסף ומשאבים מוקצים לכך.

נכון, פעמים התקציבים הממשלתיים הנדיבים נעשה בהם שימוש גולמני, יש ארגונים שבמקום לעודד עצמאות ושילוב מייצרים רק תלות. השלומיאליות היא מאפיין של יוזמות ממשלתיות רבות. חבל, אבל ככה זה. ב

כל מקרה, לא ריאלית לצפות שבני העדה האתיופית ישולבו בכל עולם המעשה בישראל ממש כשווים. ולא רק הם, זו בעיה רוחבית של כל העליות כולן. הגירה למדינה אחרת היא קשה, מאד, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בהגירה ממדינה לא מפותחת, ושלא לדבר על מדינה שנמצאת מחוץ לציויליזציה בכלל.

טלו למשל את העליה מצרפת, שם מדובר בעליה מאד ציונית, מאד משכילה, במצב סוציו-אקונומי גבוה, עם ניסיון תעסוקתי ועם חסכונות, ולמרות כל אלה כאשר הם עולים ארצה הם נתקלים בקשיים עצומים. הרבה מאד מהעולים מתקשים להשתלב בחינוך הישראלי, מתקשים להשתלב בשוק העבודה בישראל, ורמת החיים של לא מעטים מהם יורדת. ורבים מהם חשים דחויים ולא רצויים בחברה הישראלית. וזה כאמור באוכלוסייה הכי חזקה שהגיעה לכאן ממדינה מתקדמת.

כך גם העליה מרוסיה, שגם היא מאופיינת בהשכלה גבוהה וניסיון תעסוקתי, כאן בארץ הם סבלו מקשיי הסתגלות קשים מאד. היו פרופסורים שהפכו לשומרים בקניונים, והמעמד החברתי שלהם קרס. זו סיטואציה שאיננה קלה לאף אדם, אבל רבים כאן עברו אותה. בקיצור, הגירה זו סיטואציה חברתית קשה מאד לכל אדם.

לכן, הציפיה שעולים מאתיופיה ישתלבו בחברה הישראלית על כל רבדיה, היא פשוט נעדרת כל אחיזה במציאות. אתיופיה זו מדינה שנמצאת מאות שנים אחורה מבחינה כלכלית. רוב העולים משם לא ראו ציויליזציה בכלל.

הם חיו בכפרים נידחים, ועסקו בחקלאות מסורתית בעבודת כפיים. הציפיה שתוך דור הילדים ישתלבו בהייטק היא פשוט בלתי ריאלית. פער תרבותי והשכלתי כזה לא ניתן לצמצם תוך דור. למעט חריגים יחידי סגולה, זה פשוט בלתי אפשרי.

רק הדור השני והשלישי יתחילו לטפס בסולם החברתי-כלכלי. זה לא גזענות של החברה הישראלית (שקיימת פה ושם), אלא פשוט יש פערים שיש דרך ארוכה לגשר עליהם. כשם שהיום רואים את יוצאי ארצות המזרח משולבים בכל עולם המעשה בישראל, כך נראה בעתיד את יוצאי אתיופיה.

הרצון לשלב צריך להיות ריאלי, אבל בעיקר – מוכוון עצמאות ולא יצירת תלות ומסכנות. הממשלה לא צריכה לטפח אתיופים, זה מתייג אותם כמסכנים, אלא פשוט לאפשר ולעודד הזדמנויות עבורם.

ותמיד צריך לזכור, שילוב אוכלוסיות מהגרים יש לה מחיר חברתי וכלכלי משמעותי. שילוב הגירה זה לא דבר הקורה מעצמו, אלא דורש תעצומות ומשאבים לאורך זמן, והם גדולים יותר ומתמשכים יותר ככל שפערי הציויליזציה מארץ המוצא גדולים יותר.

המשאבים מוגבלים, ולכן עלינו להקצות אותם כלפי אלה שיש לנו מחוייבות ברורה אליהם. כי כל ניסיון קליטה של אחרים יבוא בהכרח על חשבונם.

אי לכך, יש להימנע קטגורית מכל מתן אפשרות שהיה (ושלא לדבר על איזרוח) למהגרי העבודה מאסיה וילדיהם או המסתננים הלא חוקיים מארצות אפריקה או אוקראינה. הם לא ישראלים, הם לא יהודים, וכל ניסיון לקלוט אותם יבוא בהכרח על חשבון עליה וקליטה של יהודים.

ולא, אין שום היגיון כלכלי בקליטה של מהגרי עבודה (ושלא לדבר שאין היגיון חוקי במתן תמריץ לעבריינות). מהגרי עבודה משתלמים כי הם מבצעים עבודה זולה ואין עליהם הוצאות רווחה. ברגע שהם מולידים ילדים בישראל בניגוד לחוק, הוצאות הרווחה עליהם מזנקות והן גדולות בהרבה על ההכנסות שלהם. ושלא לדבר על קשיי ההשתלבות שלהם בעשורים הבאים שיעלו הון, כמוסבר לעיל.