אאא

דף קמא

*חיוב מצורע לשלח. *טעמא דר"י דלוקה.

א.  מצורע הנצרך לצפורים למצות שילוח חייב לשלח את האם שנאמר תשלח, וקשיא דא"צ קרא כיון דאין עשה דנחה ל"ת ועשה, ומתרצינן 1. להו"א אם כבר עבר על הלאו ולקח את האם דהוי רק עשה ועשה, וקשיא למ"ד בטלו ולא בטלו הסובר שעובר על הלאו רק אם שחט את האם וכן לר"י שסובר שלח מעיקרא דליכא אפילו עשה. 2. למסקנא אם נטל ע"מ לשלח דאיכא רק עשה, ואיצטריך קרא דאל"כ נימא עשה של מצורע ידחה לעשה של שילוח הקן כיון שגדול השלום שבין איש לאשתו ומצורע אסור בתשה"מ.

ב.   הנוטל אם על הבנים לחכמים משלח ואינו לוקה כיון דהוי לאו שניתק לעשה ולר"י לוקה ולא משלח, ובעי האם טעמיה דר"י משום דקסבר לוקין על לאו שניתק לעשה או דווקא הכא לוקה דשלח משמע מעיקרא. והשמועות 1. לר"י גנב וגזלן לוקין אף דהוו לאו הניתק לעשה, ודחי דלמא ברייתא משבשתא היא. 2. לר"י לוקה על לא חשוב דשכחה ולא תכלה דפאה, ודחי דלמא תעזוב משמע מעיקרא. 3. ר"י דאמר דבפסח נאמר ל"ת לא תותירו ואח"כ עשה לשרוף כדי לומר שאין לוקין עליו ש"מ דבעלמא קסבר לא לוקין. 4. לר"י לוקה ואינו משלח ש"מ דשלח מעיקרא דאל"כ היה לוקה ומשלח, ודחי דלמא דקאמר שלא נפטר בשלוח בלבד אלא גם לוקה.

 

 

שאלות לחזרה ושינון

א.  מדוע מצורע חייב בשלוח הקן ואין מצוותו דוחה (2)

ב.   המח' בנוטל אם על הבנים ומ"ט דר"י (4)

 

לפרטים תגובות והערות: a7653733@gmail.com