אאא

לאיש אחד היה חלום- לחצות לבד את המדבר שבאוסטרליה בג'יפ.

לצורך כך הוא לקח קורס הכשרה הטוב ביותר, עשה רשימה של כל ציוד השטח שהוא זקוק לו לטיול, שכר ג'יפ ויצא לדרך.

לאחר יום שלם של נהיגה אינטנסיבית, ממש עם רדת החשכה, הרגיש פתאום שיש לו פנצ'ר בגלגל האחורי.

'מה הבעיה?', הוא אמר לעצמו, הרי יש לי את כל הציוד שהכנתי מראש לטיול שטח שכזה, אפילו יש לי שתי גלגלים חילופיים.. הוא ירד מהג'יפ כדי להחליף גלגל, הוציא את הגלגל החילופי, את מפתח הגלגלים, ו.... אין ג'ק!

הוא חיפש בג'יפ את המשקפת המשוכללת שלו, עלה על גג הג'יפ והסתכל למרחק. רחוק באופק הוא גילה במשקפת שלו בית.

הוא החל ללכת ברגליו במדבר לכיוון הבית שראה כדי לחפש מישהו שיכול להשאיל לו ג’ק.

לאחר שהלך והלך ללא שום סימן חיים באופק החל להרהר לעצמו. "אולי טעיתי ואין פה בכלל בית?".. לאחר כמה דקות נוספים מחשבה חדשה חלפה בראשו: "וגם אם אני אמצא פה איזה בית, אולי בכלל לא יהיה להם ג’ק לתת לי?".

פתאום הוא ראה אור קטן באופק והתחיל ללכת לקראתו. "מי גר במדבר? רק אנשים מוזרים ממש... סתם אני הולך, בטח אין להם בכלל רכב". המשיך לומר לעצמו "ומה אם יש להם רכב אבל הם לא ירצו לתת לי את הג’ק שלהם? או שהם ינצלו את זה שאני צריך אותו ויבקשו כסף עבורו?".

עכשיו הוא כבר ממש נהיה מרוגז. "טוב אני אתן להם כמה שהם יבקשו כי אין לי ממש ברירה, אבל איזה אנשים רעים יש בעולם הזה! מאתיים שקל לבקש?.. נו טוב, אין לי הרבה ברירה.. מה זה 200 שקל בשביל אחד שתקוע במדבר לבד עם פנצ'ר, מה זה לא שווה? בטח שווה, אשלם להם מאתיים שקל! הגרר עולה יותר..".

וככל שהתקרב לכיוון הבית המחיר של הג'ק עלה ועלה עד שהגיע ל-3000 שקל...

כמה מטרים בודדים לפני שהגיע לבית המרוחק חזר האיש ממחשבותיו שליוו אותו כל הדרך ואמר: "3200 שקל בשביל ג'ק??! לבן אדם הזה אין בושה? הוא רואה בן אדם תקוע באמצע המדבר עם פנצ'ר ומנצל את ההזדמנות לעשוק אותו? מאפה אני אביא לו סכום כזה? כזה בן אדם בלי בושה, חסר לב, הלוואי שילך לו לתרופות!!...".

ואז הוא הגיע סוף סוף אל הבית ודפק על הדלת. כמה שניות לאחר מכן נפתחה הדלת, ובפתח עמד זקן חביב שאמר לו: "שלום אדוני, אני יכול לעזור במשהו?.."

אך אז בעל הפנצ'ר פותח את פיו בקול רם וצועק בזעם: "אין לך בושה?? ככה אתה מנצל אנשים לשלם 3200 שקל בשביל ג'ק? תקשיב לי טוב אדוני, אני לא צריך את הג'ק שלך ולא שום טובה אחרת ממך!!!..." והלך לדרכו.

מה זו אינטליגנציה רגשית (E.Q.)?

הפסיכולוגים פיטר סאלובי וג'ון מאייר הגדירו אינטליגנציה רגשית כ"וויסות רגשות המשפר את אורח חיינו", או במילים אחרות: יכולתו של האדם להבין את העולם הרגשי שלו, לנהל אותו באופן תקין ולשלוט בו.

הם גם הגדירו חמישה מרכיבים של האינטליגנציה הרגשית:

  1. מודעות עצמית: היכרות עם העולם הרגשי הפנימי שלך ומה שמפעיל אותו
  2. ניהול רגשות: התמודדות אפקטיבית עם רגשות, היכולת לרסן את הרגש ולהיות מסוגל לפעול לדחיית סיפוקים מידיים
  3. הנעה עצמית: תיעול הרגשות להשגת מטרות גבוהות
  4. אמפתיה: הקשבה ורגישות לרגשות הזולת. תיקוף והבנת הפרספקטיבה של האחר
  5. מערכות יחסים: שימוש במיומנויות האינטליגנציה הרגשית לבנייה, שימור ושיפור של מערכות יחסים

לפיהם, האדם בעל האינטליגנציה הרגשית הגבוהה יכול לזהות את רגשותיו ולשלוט בהם, ובנוסף לכך הוא מסוגל להקשיב לרגשות הזולת ולהשפיע על עולמו הרגשי של האחר באופן אפקטיבי. למעשה, לדבריהם, האדם בעל האינטליגנציה הרגשית הגבוהה מסוגל לחבר בין הרציונאלי והאמוציונאלי בדרך להעצמת תפקודו היומיומי.

בפרשה זו אנו מגלים מהתבוננות על ה"אינטליגנציה הרגשית" העמוקה של יוסף, על יכולת ניהול הרגשות שלו והשליטה בהם, על יכולת עיבוד ותגובה (מודל אפר"ת וכיו"ב), עליהן הרחיב המשגיח הגאון רבי ירוחם ממיר זצ"ל מסיפור התוודעותו לאחיו.

א. בפגישתו עם האחים רואים שוב שליטה עצומה ברגשות והתנהלות באופן שכלי מוחלט של יוסף.

גם  ה"לא יכול להתאפק" היה עם סיבה שכלית ולא אמוציונאלית, משום שמיד אח"כ הוא הוציא את המצרים, והסיבה שהוציאם לא היתה כדי שלא ישמעו אותו בוכה (כי בכל אופן כתוב שכל מצרים שמעה) אלא כדי שהאחים שלו לא יתביישו. רואים שגם ברגעים בהם מבואר ש"לא יכל להתאפק" הוא עדיין שלט בעצמו ונמלך במחשבתו ככל שאר הזמנים במטרה שלא לפגוע באחיו כהוא זה.

ב. יסוד נוסף העולה מהתנהלות יוסף הוא היכולת להכיר שגם כשמישהו עושה לך רע- הוא רק השליח ולא הגורם הראשוני וש"כל מה דעביד רחמנא לטב עביד" אמוני מוביל בפועל לתגובה מרוככת שאין מה לכעוס על השליח, ביוסף רואים את זה מכך שתלה בהקב"ה את בואו למצרים וראה בהם רק השליחים לכך בצורה עקיפה.

ג. עוד יסוד נפלא הוציא מכאן הגר"י זצ"ל, שלא זו בלבד שיוסף  ידע שלא מהם הגיעו אליו התלאות, אלא שהוא גם ידע לתת להם הרגשה כזו שאדרבא הם עשו איתו טובה וחסד במה שמכרו אותו, שהרי רק ע"י כך הוא גדל למשנה למלך שדואג לשבר כל אחיו.

וזה הוא יסוד עצום, כיון שבד"כ כשאדם עושה טובה הוא לא רוצה לקבל עבורה שום תמורה, אך לא מפני שהוא 'בעל חסד' גדול, אלא אדרבא כי הוא רוצה לשמור את הנותן במצב שהוא יישאר "חייב" לו תמיד- 'עבד לווה לאיש מלווה' ואם יאפשר לו יכולת לתת תמורה כלשהי או אפי' מדגיש לו שבזכותו קיבל מצווה- יש בזה משום חסד גדול אפילו יותר.

הסיפור בתורה נותן לנו הצצה לנקודת השיפור הראשונה.

יוסף מפתח רגישות למבנה הרגשי של האחר ולומד שיש לייחס משמעות רגשית לשפת גוף, משום שזו יכולה לשמש חלון לעולם הרגשי של האחר. יוסף, שמלווה בבית הסוהר את שר המשקים ושר האופים של פרעה שירדו מגדולתם, 'קורא' את האנשים שסביבו ושם לב "שאין פניהם כתמול שלשום".

יוסף, שבשלב זה מבין את החשיבות של הבנת שפת הגוף כמשקפת את עולמו הרגשי של האדם, מבין שמשהו מטריד אותם. גם כאסיר בכלא בעצמו הוא מרגיש וחווה את השינויים הקטנים מאתמול להיום בברומטר הרגשי שלהם.

הוא מדובב אותם ברגישות ואמפתיה והם נפתחים אליו ומספרים לו את החלומות המטרידים שחלמו. יוסף פותר להם את החלומות, וגם בכך יש סגירת מעגל קטנה. יוסף לומד להתמקד בחלומותיהם של אחרים. מי שמוצג בתחילה כנער המרוכז בחלומותיו שלו תוך התעלמות מהשלכותיהם על רגשות הזולת, לומד להיעשות קשוב יותר לחלומותיהם של אחרים דווקא, סוג של תיקון אישי.

גם בהתנהלותו עם האחים יוסף מוכיח שליטה אמוציונאלית מדהימה, קל להניח שהוא רצה להיחשף בפניהם כבר בפגישתם הראשונה במצרים כשהם משתחווים לו כנציגה של מלכות מצרים ומגשימים את החלום המדובר שלו שבו זלזלו, אבל הוא נע ביעילות מסיטואציה אחת למשנתה; לרגע אחד הוא מתנהג כחבר, וברגע אחר הוא כועס ומשתמש בסמכותו; בחדרי חדרים הוא בוכה, אך מסתיר רגש זה ודוחה את הרצון העז שלו להיחשף בפניהם. בסבלנות רבה הוא יוצר מצב שבו בנימין הצעיר, בן הזקונים, יגיע למצרים, ותיווצר הסיטואציה המתאימה שהאחים יוכלו לוותר על הבן המועדף הנוכחי, שכמו יוסף, גם הוא בנה של רחל.

יוסף בונה את הסיפור בעדינות ודואג לכך שהגביע היקר שלו יימצא בשקו של בנימין – ועל פי הצהרת האחים, מי שהגביע יימצא אצלו, ימות. מה יקרה עכשיו? האם יוותרו האחים על בנימין ואז יוכח שלא למדו דבר והשנאה עדין שולטת בהם, או שילחמו על בנימין ואז יוכח שהם למדו את הלקח ויוסף יוכל לחשוף את זהותו והמשפחה תוכל לשוב ולהתאחד?

כשיוסף רואה את יהודה נלחם עבור בנימין וקורא "כי עבדך ערב את הנער... וחטאתי לאבי כל הימים. ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדני...", הוא מחליט להתגלות לאחיו בקריאה "אני יוסף העוד אבי חי". יוסף איננו מנסה להשפיל את האחים, הרי הוא יכול היה להראות להם שהם השתחוו לו בדיוק כמו בחלומותיו. במקום זאת, הוא בוחר בדברי פיוס: "ועתה אל תעצבו ואל ייחר בעינכם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלוהים לפניכם".

יוסף בוחר באיחוד המשפחה על פני רגע של ניצחון לעצמו.

בדיאלוג עם אחיו הוא מבטא הבנה לפרספקטיבת ההסתכלות שלהם.

הוא משתמש בטיעונים רגשיים המבקשים לשכך את החרדה שלהם מפניו, וכך אומר להם יוסף "אתם חשבתם עלי רעה, אלוהים חשב לטובה" – כלומר, הייתם למעשה שליחים בתוכנית גדולה שהובילה למטרה רצויה.

תובנה חשובה נוספת היא העובדה שמבן ממשיך אחד המחזיק את לפיד האמת וזוכה לברכת ההמשכיות, אנחנו עוברים להסתכלות מורכבת יותר על האמת: מחשיבה רציונאלית נוקשה של ״כן או לא, שחור ולבן״, אנחנו עוברים לחשיבה המייצגת 'גשטלט' מורכב יותר שרואה כי השלם גדול מסך כל חלקיו.

יוסף ואחיו מבינים בסופו של סיפור שהאמת היא לעתים פאזל מורכב. האחים מבינים שגם חלקי הפאזל האחרים מייצגים אמת ובלעדי האחדות לא תהיה שלמות והמשכיות.

העובדה שאינטליגנציה רגשית יכולה להוות עבורנו משקפיים עמוקים הנותנים לנו פרספקטיבת עומק בהבנת ההתנהגות האנושית של הזולת היא אולי המסקנה החשובה ביותר.

יוסף לא רק הפך מעבד למשנה למלך פרעה, אלא גם מנער שהתורה הציגה כמרוכז בעצמו ובחלומותיו לאדם שמולך ושולט בעולמו הרגשי ומסוגל להשפיע לטובה על עולמם הרגשי של אחרים – ובכך גם לאחות פצעי עבר ולהביא את השלום.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

מסופר על צבי בעל שני קרניים שטייל ביער, ולרוע מזלו נתקעו קרניו בעץ. לאחר זמן הצליח להיחלץ, אך שוב נתקע בעץ, חשב ואמר לעצמו: אני אכרות את כל העצים וכך אוכל להסתובב ביער בחופשיות להנאתי. אמר לו חברו: כדי להוריד את העצים לא יספיקו לך כל חייך, פשוט תוריד את הקרניים ותיפתר הבעיה.

לפעמים אנו מנסים לתלות את אי ההצלחה ואת הבעיה בגורמים אחרים,  אך אולי הבעיה היא בנו, בחשיבה השלילית האוטומטית שלנו, בעיוותי המחשבה המכלילים, בפרדיגמות ובתפיסות העולם שלנו.

אולי ברגע שנכיר בחסרונות שלנו, נבדוק את עצמנו ואת הפרשנויות שאנו מעניקים לחיינו ולסיטואציות הבין-אישיות שלנו עם הילדים, עם התלמידים ועם שאר האנשים הקרובים לנו, וניתן להם משמעות שונה, נצליח לעלות על דרך המלך.

 

אבי אברהם, מטפל רגשי ומנהל חינוכי, מייסד מרכז קומ"ה לקידום והעצמה וממנהלי איגוד ענ"ף. להערות ויצירת קשר: Merkazkuma@gmail.com