חשבנו שהחופש הוא אינסופי, אבל לכל דבר יש סוף, גם לשנה. בכל פעם מחדש, אנחנו מגיעים לסוף השנה, עושים איפוס לעצמנו ומתחילים בסיעתא דשמייא שנה חדשה ומתוקה. חוגגים לה יומיים ומקבלים פניה בסימנים מיוחדים.

אחד הסימנים הוא הראש, עליו מברכים "שנהיה לראש ולא לזנב". זוהי ברכה מהותית וחשובה. זו בעצם אחת מההכנות העיקריות שחשוב לשים לב אליה.

מה מיוחד בראש? הראש כולל את כל האיברים כולם. כן, החיות של כל האיברים נמצאת בראש. ראש השנה הוא כוח של הראש. מה ההבדל בין הראש לשאר חלקי הגוף? הבדל עצום. כאשר שומעים שמישהו לא עלינו נפגע בתאונה ״פגיעת ראש״, זה סימן לדאגה כי הראש זה הכל. כאשר אדם מרים ידיים כלפי מעלה הוא מגיע לגובה של אמה אחת אולי יותר ממה שהוא.

כוחות הגוף הם כוחות מוגבלים, אבל הכוחות של הראש הם בלתי מוגבלים. חוש הריח, חוש הראייה, חוש השמיעה. תארו לעצמכם, מוח של אדם מסוגל בשניה אחת של מחשבה להידבק בה' ולהגיע עד כיסא הכבוד. אז זו המשמעות העצומה של ראש השנה, שנזכה להיות ראש. ראש השנה אלו יומיים, ארבעים ושמונה שעות של ראש. ארבעים ושמונה בגימטריה מח. כי אלו יומיים שכוללים את הבכח של כל השנה כולה , הגרעין של ההשפעות והכוחות שיתגלו במשך כל השנה .

לא רק לברך 'שנהיה לראש", אלא להתאמץ ולנסות להיות לראש ממש בהתנהגות. למשל, למעט בדיבורים בטלים, לקרוא כמה שיותר תהילים. זהו זמן מאוד מיוחד, כי הכל כלול בראש.

 

קוצצים זנב ומתחברים לראש

הסיפא של הברכה היא "ולא לזנב". ברוך ה' שברא אותנו בלי זנב. להיות זנב זה להיות תלוי. מה את עושה? תלוי. איך את מרגישה? תלוי. במה תלוי? במה שיחשבו או שיאמרו. כתוב "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך". נחשל זה מי שמשתרך מאחור, שאינו מתקדם. זנב זה לחיות נחשל וגם נכשל. זה אדם שמרגיש שהוא קרבן של החיים, חי כל הזמן את החוויה הרגשית, בעל זהות עצמית של קרבן. אכלו לי, שתו לי. אדם שכל הזמן מתלונן, מתמסכן ומספר לכולם כמה החיים שלו קשים, כמה הוא סובל, בגלל מי הוא סובל. יכול להיות שלא היו לו רגעים מתוקים? שאף אחד לא אוהב אותו?

ברור שיש לו אוהבים ויש לו רגעים מתוקים, אבל הוא חי בתודעה של זנב.. לכן הוא מתרכז רק בנקודות השחורות של החיים. חס וחלילה מלהזכיר קבלת אחריות, בחירה. כולם אשמים מלבדו. הוא נתלה בנסיבות ובסיבות, באנשים, והוא לא חי, בינינו הוא רק מפרכס כמו זנב לטאה קצוץ. זה זנב בלי ראש.

אנחנו מבקשים להיות לראש ולא לזנב. לחיות כמנצח ולא כקרבן של החיים, ה' ירחם. המנצח שבנו- הראש- רואה את התמונה כולה, מתמקד בנקודות הטובות ובהצלחות. אם ישנם כשלונות, הוא ‏לומד מהם. הוא לא מפחד מהאתגרים. כי הוא מוביל את עצמו, אחראי, בוחר, מחובר לשליחות, הוא ראש.

לחיות בתודעה של ראש, אומר לחיות מתוך מחשבה ובפרופורציות. זה כולל גם לא ליפול למידת הכעס. כעס זה זנב. זה כוח ששולל את המציאות. הרבה פעמים הכעס נובע מזה שאנחנו בעצם כועסים על עצמנו, כי לא עשינו את מה שאנחנו אמורים לעשות, ואז הפחד הוא תחליף רגשי. וזה בעיקר על אי המלכת השם עלינו. קראתי פעם: "כשאנשים כועסים- הם צועקים, ואז הם מתרחקים; כשאנשים אוהבים הם לוחשים, ואז בעצם הם מתקרבים". אז גם ברגעים מאתגרים, הילדים הרגיזו, הפכו, לא הקשיבו, אתם צודקים שזה מרגיז, אבל תבחרו לא להיות זנב. תבחרו לקבל אחריות על החינוך, על הזוגיות, וחיים כמו ראש. לוקחים אחריות ומשתמשים בראש לפני שמגיבים, בכל הממשקים של החיים.

בכל שנה חדשה, הקב"ה נותן לנו הזדמנות נוספת לגלות את הראש. שימו לב: ישראל אותיות- לי ראש- כדי שנוכל להכניס את הקב"ה לחיים שלנו. שתמליכוני עליכם.

 

מכינים כלים לשפע

מסופר על ראש הישיבה, הגאון רבי מרדכי ‏שולמן שבליל בדיקת חמץ הוא חזר מחו"ל והביא לאשתו מתנה סט סרוויס צלחות חדש, חגיגי, עם ציורים של פרחים. הרבנית החליטה להשתמש בסט החגיגי בליל הסדר. ערכה שולחן, קערה, פרחים, מפיות, קישוטים, ואת הסט החדש והמפואר. אחד הבחורים שהתארח שם קם לנטילת ידיים, לא נזהר ומעד. תוך כדי המעידה נמשכה המפה, וכל הצלחות נפלו. כל השולחן היה הפוך על הרצפה ושברי הסרוויס התפזרו בכל החדר. חשבו, מה אתם הייתם עושים? קודם כל אנחנו חושבים את התגובות הראשונות שעולות מהזנב.. המחשבות של 'למה הוא לא נזהר?'. וכל הדאגות והעצבים 'כמה טרחתי, איזה בלאגן, די אני לא יכולה יותר'.

אבל הרבנית היתה 'ראש'. ברור שזה כאב לה, והיה לה חבל. אבל היא פשוט הביאה מטאטא וניקתה את המקום. אחר כך היא הוציאה צלחות ישנות וזהו, המשיכה כאילו לא קרה כלום. זה נקרא 'לאחוז ראש'.

אז אחרי שהכנו כלים, ערכנו קניות לפי תפריטים, סדרנו צלחות וקישוטים והתכוננו לאוכל – השפע הגשמי,עלינו להכין כלים גם לשפע הרוחני. להכין סט סרוויס של הצלחות- של התגברות, של הכרת הטוב ושל לדון לכף זכות. כתוב "תערוך לפני שולחן נגד צוררי", גם הקב"ה עורך את הכלים. והוא גם מזמן לנו כל מיני אירועי שבירה, כל מיני ניסיונות כדי שנזכה להכין כלים לקיום המצוות שתלויות בלב.

מסופר על ז'אן שהיה חייל קוזאקי בסיביר, בצבא של הצאר ניקולאי. תפקידו היה לשמור על מחסן נשק גדול. הוא היה עומד שעות ארוכות, הכל מסביבו קפוא, והוא לא זז, לא בגלל הקר, אלא כי הוא לא יכול להמרות את ציוויו של הקיסר. בכל שעה היה מגיע פטרול של המשמר לפקח על השומרים. באחד הימים שהיה קפוא במיוחד גם במושגים הקפואים של סיביר, עמד ז'אן על המשמרת שלו, אבל כוחותיו החלו אט אט לנטוש אותו.

הוא ניסה לנער את עצמו מהקרח והקור, אבל זה לא עזר, האיברים שלו התחילו פשוט לקפוא, עד שצנח על השלג. המשמר הגיע אליו בסיום הסיור, וראו אותו מוטל כאבן שאין לה הופכין, גוסס, חציו חי חציו מת. חיממו אותו, הזעיקו רופא והצליחו להשיבו לחיים ואחרי יומיים כבר עמד על משמרתו. כמה ימים אחר כך, צו מלכותי מיוחד שהגיע אליו הורה לו להתייצב בעוד חודש למשפט בגין התרשלות בביצוע תפקיד. העיניים שלו יצאו מחוריהן, זעם אדיר הציף אותו. הוא כמעט קפא למוות ויש להם עוד טענות?

הגיע יום המשפט. הוא מגיע לדוכן ועוד לפני שמתחיל המשפט הוא פורץ בצעקה מדם לבו: "איך אתם מעזים לדרוש מאדם שקופא למוות, נושם נשימות אחרונות, להמשיך לעמוד על המשמרת שלו?". השופט הזדעזע וכבר רצה לחתום את גזר הדין לטובה, אבל אז הקטגור פתח את פיו ואמר- "יאמר לי כבוד השופט, האם זו לא התרשלות בתפקיד? איך יכול חייל לקפוא, הרי מהפחד של הקיסר ירום הודו הוא היה צריך כולו להזיע ולהתחמם".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

זה הפחד שאמור להעיר אותנו להמליך את השם עלינו ולבקש שתתגלה עלינו מלכותו, כפי שאנו עושים בראש השנה. להבין שאין פינה בעולם, אין מחשבה ואין מעשה שמתרחשים ללא השגחה. הרי מלוא כל הארץ כבודו.

אם נרצה דוגמא יותר מעשית, דמיינו לעצמכם שאתם נוהגים בכביש בין עירוני, מהיר ונוח. אמנם התמרורים מורים על מהירות מותרת עד 90 קמ"ש, אבל זו נראית לכם כהמלצה בלבד. הרגל על הדוושה, עוד קצת ועוד קצת והנה אתם כבר על 120 או 130. פתאום אתם שומעים סירנה של ניידת משטרה מאחור, או רואים אורות מהבהבים. אוטומטית אתם מאטים, פתאום נוסעים על 90 או אפילו פחות.. כך גם היום הזה עבורנו.

לכן אחריו מגיעים עשרת ימי תשובה ולא לפניו, כי רק אחרי היראה הזו שנכנסת ללב, כשאנו מתפללים "תן פחדך עלינו", אנחנו מורידים את הרגל מהגז. רק האיפוס הזה, מחזיר לנו אפשרות להסתכל על התמונה השלימה, הגדולה ולא לראות רק את הנקודות השחורות. זה האיפוס של הראש.

זו ההזדמנות שלנו, אחזו ראש, שחררו זנב, המליכו את השם עליכם כמו שאנחנו כולנו מבקשים "ותמלוך אתה מהרה על כל מעשיך, בהר ציון משכן כבודך ובירושלים עיר מקדשך". יחד נזכה לשנה של גאולה, לשנה של מלכות השם ושל שפע ברכה והצלחה ומילוי משאלות הלב לטובה. שנה טובה ומתוקה.