אאא

מצוי כי עסקים לממכר מזון בכלל  ועסקים המנהלים מטבח בפרט מותרים שיירי אוכל ופסולת אשר עשויים להוות גורם מושך לבעלי חיים שונים. מאמר זה ינתח בקצרה את הצדדים ההלכתיים בקיום פעילות עסקית אשר עשויה לגרום למטרד לדיירים הגרים בסמיכות לבית העסק.

א. מקור הדין

הגמרא במסכת בבא בתרא (כג ע"א) מספרת כי רב יוסף שהיה בעליו של מטע דקלים ביקש לסלק פעילות רפואית שהתקיימה בסמוך למטע הדקלים שלו ואשר הותירה לכלוך של דם. טענת רב יוסף לסילוק הפעילות הרפואית התבססה על העובדה כי עורבים שניזונו משאריות הדם בגין הפעילות הרפואית גרמו לנזק וללכלוך פירות הדקל בדם (ע"פ ביאור תוס' ד"ה כקוטרא).

בהמשך הסוגיא מבארת הגמרא כי מדרישת רב יוסף לסלק את הפעילות הרפואית מגבול מטע הדקלים שלו, ניתן להסיק כי למרות שקיים פטור מתשלומים במקרה של נזק בגרמא אין כל היתר להזיק בגרמא ועל המזיק להרחיק או להפסיק את הפעילות המזיקה שלו.  

באופן עקרוני נזק בגרמא הוא נזק שלא נעשה באופן ישיר על ידי המזיק. במקרה של רב יוסף אותם רופאים שעסקו בפעילות של הקזת הדם, לא הזיקו לרב יוסף באופן ישיר שכן הם רק גרמו לעורבים להגיע וכמו כן, הרופאים לא יצרו את הנזק לפירות באופן אקטיבי,  וממילא לכאורה יש לפטור אותם מחבות נזיקית, אך למרות זאת רב יוסף ביקש להרחיקם מאזור נטיעות הדקלים שלו משום שיש איסור להזיק לזולת גם באופן עקיף ועל ידי גרמא.

ב. ביאור הראשונים כי גם לשיטת רבי יוסי יש איסור להזיק וחיוב להרחיק בגרמא של נזקים ישירים

המשנה (ב"ב כה ע"ב) מביאה את מחלוקת רבנן ורבי יוסי האם ניזוק יכול למנוע מהמזיק לקיים ברשותו הפרטית פעילות שיוצרת נזקים. המשנה עוסקת בשאלה האם מותר לטעת אילן מתוך ידיעה שבעוד תקופת זמן שורשיו יתפתחו ויתפשטו תוך שהם פוגעים בקירות בור מים הנמצא בחצר סמוכה. רבנן סוברים כי יש להרחיק את האילן מהבור משום חשש הנזק העתידי ורבי יוסי סובר שעל הניזק להרחיק את עצמו ואין למנוע מהמזיק לטעת את האילן ברשותו הפרטית (סברת רבי יוסי תבואר בעז"ה במאמרים הבאים).

בגמרא מבואר כי למרות שבאופן עקרוני רבי יוסי סובר שמותר למזיק לקיים ברשותו הפרטית פעילות הגורמת לנזק, אבל בנזקים ישירים (נזקי גירי דיליה) על המזיק להרחיק את הפעילות הנזיקית ואין לו כל היתר לקיים פעילות מזיקה למרות שהיא מתבצעת ברשותו הפרטית של המזיק.

 הראשונים מבארים כי בהתייחס למקרה של רב יוסף שניזוק מהפעילות הרפואית גם רבי יוסי יסבור כשיטת חכמים שאין לקיים את הפעילות הרפואית בסמוך לדקלים מפני שהפעילות של הרופאים מוגדרת כגרמא של גירי דיליה וגם היא אסורה ועל המזיק להרחיק את עצמו.

רבינו יונה (ב"ב כג ע"א ד"ה הא) מבאר כי פעילות הקזת הדם מוגדרת כגרמא של גירי דיליה משום שבעקבות הדם העורבים הגיעו בסמוך לרופאים אשר נזקקו להפריח ולהבריח את העורבים בידיהם וממילא העורבים פנו אל עבר עצי הדקל של רב יוסף.

החזון איש (ב"ב סי' יד סע"ק ה ובסי' י סע"ק א) ביאר בשיטת התוס' כי מאחר ועל פי רוב מצוי שהדם מהווה מקור משיכה לעורבים, הרי שהנחת הדם על הקרקע הינה גרמא לגירי דיליה בהתייחס  להגעת העורבים בסמוך לעצי הדקל ולהסבת הנזקים.

ג. טענת רב יוסף כי הוא איסטניס ורגיש לדם ולכן יש להרחיק את הפעילות הרפואית של הקזת הדם למרות שהיא מתקיימת זמן רב

בהמשך הסוגיא מבארת הגמרא כי למרות שהרופאים הפעילו את שירותי הרפואה והקזת הדם במשך זמן, וממילא לכאורה הם יכלו לטעון כי קיימת להם זכות להמשיך בפעילות הרפואית בגין חזקת תשמיש, אך  במקרה של נזקי הדם והעורבים אין לרופאים חזקת תשמיש משום שיש נזקים שלא מועילה בהם חזקה ובאם הניזק טוען כי הוא רגיש לנזק ולמטרד אזי על המזיק להפסיק את הפעילות המזיקה.

נזקים אלו מוגדרים בגמרא כנזקי קוטרא (מטרדי עשן) ובית הכיסא (מטרדי ריח) (בעז"ה במאמרים הבאים יורחב ההסבר על נזקים אלו) אשר על פי רוב אין אדם סובל אותם. לאור האמור טען רב יוסף כי מאחר שהוא רגיש ואיסטניס, אזי נזקי הדם ונזקי העורבים עולים לכדי נזקי קוטרא ובית הכסא שאין להם חזקה ועל כן עליהם להרחיק את פעילותם ממטע הדקלים שלו.

בשו"ת הרא"ש (כלל צט סי' ה הובאו דברי בטור חו"מ סוף סי' קנה) כתב כי לדיירים המתגוררים בסמיכות לקצבים המוכרים בשר, קיימת זכות לכפות על הקצבים להרחיק את פעילותם העסקית מכוח הטענה כי מטרדי הריח והכלבים אשר מגיעים בעקבות שאריות הבשר מפריעים להם וטרידים אותם.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ד. פסק השולחן ערוך

השו"ע (חו"מ סי' קנה סעי' לט) פסק "מי שהחזיק לעשות מלאכת דם או נבילות וכיוצא בהן במקומו ויכנסו העורבים וכיוצא בהן בגלל הדם ויאכלו והרי הם מצירים את חברו בקולם ובצפצופם או בדם שברגליהם ... אם היה קפדן או חולה שצפצוף הזה מזיקו או שפירות שלו נפסדים ...חייב לבטל אותה המלאכה..." והרמ"א בהג"ה כתב שה"ה לכל נזק גדול שאין אדם יכול לסובלו.

ובבאר הגולה (סע"ק נ ו-סע"ק ס) כתב כי לעניין הרחקת המזיק והפסקת פעילותו אין מספיקה הצהרת המבקש להרחיק את הנזק שהוא איסטניס או שאינו יכול לסבול את הנזק, אלא עליו להוכיח כי הוא אכן רגיש למטרד וכפי שפסק השו"ע בהמשך בסעי' מא עיי"ש (ועי' חזו"א ב"ב סי' יג סע"ק א שכתב כי זכות העיכוב בפעילות מטרידה מתייחסת למטרדים שאינם עיקר הדירה וצורך שגרת החיים עיי"ש) .

ה. סיכום

לאור האמור עולה כי אדם המוחזק כאיסטניס או חולה הרגיש למטרדי ריח של דם או שיירי בשר וכדו' יכול באופן עקרוני ובנסיבות מסוימות (כגון שלא הייתה מחילה מפורשת או מכירה של זכות השימוש וכדו') למנוע משכינו להפעיל עסק אשר מייצר מטרדי ריח של נבלות, דם וכדו'.

הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם כל הוראת הלכה למעשה המושפעת מנסיבותיו הפרטניות של כל מקרה לגופו, ובכל שאלה מעשית יש לשאול מורה הוראה.

לעילוי נשמת רבי בכור ב"ר אביי חיאב זצ"ל.

לתגובות stern1416@gmail.com