ימי החופשה, בין הזמנים, כולנו עכשיו בבית עם הילדים, ההתמודדויות גדולות מהרגיל והשמש המאירה עלינו פתאום מראה לנו מי אנחנו ומי ילדינו. לכל אחד יש חזון איזה ילדים הוא רוצה לגדל, ילדים צדיקים, עם תורה ומידות טובות, שתהיה להם הכרת הטוב על כל מה שאנחנו עושים בשבילם, שיפסיקו לריב, שידברו בכבוד אחד לשני, שיוותרו ושיחשבו לפני מה שהם עושים או אומרים. 

אבל כשנמצאים יחד לזמן ממושך, כשיוצאים מהמסגרות ומהשגרה, החזון הזה לפעמים מתעמעם בתוך המציאות. אנחנו מנסים לתקן, מעירים ומאירים. מנסים גם מבצעים ופרסים, אבל לא תמיד מוצאים את הדרך. בפרשת השבוע, פרשת עקב, אנחנו לומדים שיש דרך. הדברים הגדולים שאנו חולמים עליהם בנויים מהפרטים הקטנים של היום יום. מהדברים שאנו דשים בעקב. הפרשה מחזקת לנו את ה"סוף מעשה במחשבה תחילה" ונותנת לנו הרבה כוח והרבה תקווה.

מספרים על החפץ חיים שנסע בעגלה עם החתן שלו, רבי מנחם מנדל זקס. כשהם ירדו, החתן משלם את השכר לעגלון, והוא שם לב שהחפץ חיים מסתכל עליו ואינו מרוצה. החתן חשב שהרב מודאג מהתעריף, הרגיע אותו ואמר זה בסדר, אני שילמתי לעגלון בעין יפה. השיב לו החפץ חיים, זה יפה, אבל על מה חשבת כששילמת? החתן התפלא למשמע הדברים, ותהה בקול: על מה חשבתי?

התחיל החפץ חיים למנות לו מצוות עשה ולא תעשה: ביומו תתן שכרו, ואהבת לרעך כמוך וכו'. כל כך הרבה מחשבות שהיו צריכות להיות בעת התשלום, ואתה שילמת בלי לחשוב. מדהים כמה כוח יש למחשבה, המחשבה עושה את המעשה! פרשת עקב מאירה לנו את המעשים דווקא של הקבע, של הקביעות ומלמדת אותנו כמה אוצרות יש בשגרה. אם חשבנו שאנחנו עושים את המעשים, את הפעולות, אנחנו רואים בפרשה שהפעולות והמעשים עצמם עושים אותנו.

ממחשבה נכונה ,כוונת הלב ומעשים אנחנו נבנים. כמו אמא לילד ראשון, שעושה כל פעולה במחשבה רבה, בזהירות, מתכננת את האמבטיה, שעת ההשכבה, האכלה, ואפילו הארגון של התיק ליציאה, כל פעם מחדש, בתשומת לב עצומה, לכל פרט ופרט. או זוג צעיר אחרי החתונה, כל פרט, כל ארוחה, משקיעים, מתייחסים, מנסים להעצים את הקשר בנתינה, באהבה, אבל ככל שהזמן עובר נכנסים לשגרה, ומרגישים איך התוכן הפנימי הולך ונספג. הכל נעשה אוטומטית. דשים את הכל בעקב...

דווקא עכשיו בימים אינטנסיביים של משפחתיות, טיולים וגם בשעות המנוחה בבית, אפשר להתאמן על השריר הזה, לשים לב לדברים הקטנים, ולעשות את החופש הזה לגדול באמת. אפשר ללמוד מהפרשה את הערך העצמי שלנו. כמה כל פעולה וכל מחשבה שלנו חשובה להקב"ה. אז עכשיו לקחת את ההזדמנות הזו ולעצור לפני שעושים את הפעולה. לחשוב, להשקיע במחשבות שלנו, להכניס את הכוונות בפעולות שלנו כאימהות ביום יום. בהצעת המיטה, בכיבוד הרצפות בהכנה לכבוד שבת. כמה מצוות אנחנו מקיימות בעצם זה שאנחנו מעמידות סיר אורז: חסד כוונה שיגדלו תלמידי חכמים, שיאהבו אחד את השני.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

בעצם המחשבות האלו וכמובן עם הפעולות שנעשה, אנחנו זוכים להגדיל את כוחות הנפש שלנו, ואנחנו זוכים להכניס בכל מעשה ומעשה אוצרות לתוך הבית. כשעומדים על הסוד הזה של אמונה, של סבלנות, של אהבה, כל הדברים שאנחנו רוצים לראות בילדים אנחנו יכולים להכניס אותם לתוך הבית בזה שאנחנו עוצרים רגע לחשוב לפני כל מעשה.

אנחנו רוצים להמתיק את החיים וכשאנחנו ממתקים את ההנהגות שלנו, את המחשבות שלנו, את הרגשות שלנו, אנחנו זוכים להמתיק לעצמנו את החיים. כמובן לתת ביטוי בעל פה, לדוגמה האישית ולהסביר גם לילדים לעצור ולעשות. להראות להם את היופי שברגע הברכה לפני האכילה. להיכנס למעגל חיובי של מחשבה לפני מעשה, ואז נקטוף את הפירות גם בהתנהגות שלהם זה לזה. נחזק אותם על כל ויתור, על כל מעשה טוב, ונראה את השינוי בעיניים.

אבל לזכור להתחיל מעצמנו, כי הילדים הם השיקוף שלנו. אז בואו נחזק קודם כל את עצמנו. נזכור את הערך העצמי החיובי, את החוסן הנפשי, אנחנו ילדים של אבא ובעז"ה ונוכל למלא בכל הטוב הזה גם את הילדים שלנו. להעביר להם מסר של אהבה, לחייך להסתכל להם בעיניים ולהגיד איזה כיף לי שאתם הילדים שלי. ביחד איתם נגדל גם אנחנו בחופש הזה.


התחברות - כלים מעשיים של אמונה לחיים הרמוניים
סדנאות ומפגשי יעוץ אישיים בכל תחומי החיים