מהי המהות הפנימית של  יום 'הושענא רבה'?
(צילום: יוסי זליגר, פלאש 90)
אאא

בבואנו ליום הושענא רבה, רובצת עלינו אולי מעט עייפות. ימי הסליחות של אלול המוקדמים, רצף ימי החג, השינה בסוכה, ההתארגנות לקראת שמחת תורה, כל אלו עשויים להביא את האדם לתחושת ליאות, ועל כן ראוי לעורר על מעלת יומו האחרון של המועד – הושענא רבה. דווקא בזמן זה של סוף החג, מצאנו ערך משמעותי מאוד לחיתום גזר דינו של האדם.

מהותו הפנימית של הושענה רבה, על פי חכמי הסוד:

בשער הכוונות [דרושי חג סוכות, דרוש ו] כתב בעניין "מסירת הפתקין", שעיקר הדין נגמר בחצות ראשונה של ליל הושענא רבה, ואז תיכף אחר חצות "אתעדי צולמא מעל רישייהו דמאן דאיחתים ח"ו למיתה". מכאן מנהג ישראל להישאר ערים בלילה זה ולעשות התיקון כפי שכתוב בספה"ק. ואמנם עיקר הדין עתה הוא להימסר הפתקין שנחתמו בנעילת יום הכיפורים אם לא חזרו בתשובה כח הימים שמן יום הכפורים עד הושענא רבה. ונמסרים הפתקין ביד השלוחין לפעול הדין והמשפט למי שנתחייב, אבל אע"פ שנמסרו הפתקין בידם, לא ניתן להם רשות לפעול המשפט והעונש הכתוב באותם הפתקים עד יום שמיני עצרת, כדי לתת עוד זמן את החוטאים שישובו בתשובה ביום ההוא של הושענא רבה (ע"פ חוק"ע, הובא בספר 'מאמר מרדכי למועדים ולימים').

וכן כתב הרב בן איש חי [בא"ח, וזאת הברכה סק"ב): לפי הזוהר הקדוש כל גזר דין שנגזר על אדם בחותם פנימי וחותם חיצוני. הפנימי נחתם ביום הכיפורים, ובליל הושענא רבה בעת חצות לילה נגמר ונעשה חותם החיצון למעלה. וזה מה שנקרא "מסירת הפתקין" למלאכים. פתקין שבהם כתוב פסק הדין שנגזר על האדם ביום הכיפורים. וראוי שישוב אדם במהרה, כי אינו דומה מי ששב בתשובה לפני מסירת הפתקין, למי ששב בתשובה לאחריה. ואע"פ שנמסרו הפתקין, יש עוד זמן להצלה עד שמיני עצרת. לכן צריך להתעורר בתשובה גדולה בהושענא רבה, ויהי לב האדם חרד בתשובה כל היום.

אי לכך, אע"פ שיום הושענא רבה הוא לכאורה עוד יום מימי המועד, מ"מ יש בו תוכן פנימי בעל משמעות גדולה לחיתום הדין.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ועוד מובא בסה"ק בית אברהם : שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך כי עזה כמות אהבה" (שה"ש ח) חותם על לבך - זהו יוה"כ (החותם הפנימי). שבו נעשה החתימה ע"י התפילות. כחותם על זרועך זהו הושענא רבה, החותם החיצוני שוב נעשה החותם ע"י המצוות המעשיות שעשינו בסוכות דהיינו סוכה, ד' מינים וערבה.

מהות פנימית  - של איסוף כל ההישגים הרוחניים

הרב פינקוס זצ"ל הוסיף נדבך על הנ"ל, וביאר שיום הושענא רבה הוא "יום ההרכבה". כלומר – יום שבו אנו מרכיבים יחד ומצרפים באיחוד גמור את כל ההישגים הרוחניים שהרווחנו החל מר"ח אלול. עד עכשיו בראנו יצרנו ובנינו מערכות שלימות בתבנית האדם השלם כפי רצונו של הי"ת. בראש השנה המלכנו את הקב"ה עלינו ועל בנינו ושיעבדנו לו את כל רצוננו ותאוותינו, וגם היתה הכרה כלשהיא בעצם סמכותו לשפוט אותנו ולכן באותו יום נפתחים ג' ספרים וכו' כידוע. בעשרת ימי תשובה ביחד עם מלכות ה' זכינו להבין עד כמה לא נהגנו כשורה בעבודת ה' שלנו וע"כ מתוך בושה על אי הכרת הטוב לה' פשפשנו במעשינו והחלנו בתשובה מתוך יראה ופחד להי"ת. ביום הכיפורים ע"י הצום והעינויים נדמינו למלאכים שכל רצונם הוא לעשות רצונו וזכינו ע"י תשובה מיראה לכפרה וטהרה, הן מעצם המרידה בהי"ת והן מעצם הכתם של העבירה עצמה שנגרם ע"י עשייתה. בחג הסוכות התחלנו בשלב התשובה מאהבה להי"ת, התחברנו להי"ת ע"י מצות סוכה שהיא מהנדירות שמקיימים אותה בכל הגוף, כל כולנו נכנסנו להיות בחדר ייחוד עם קוב"ה ולהרבות באהבה, נצטווינו לשמוח בחג זה יותר משאר המועדים להגביר את התשובה מאהבה וכן במצוות ד' המינים. בנינו את עמוד השדרה שלנו המקשר בין המח ושאר האברים ע'י נטילת הלולב, טהרנו את ליבנו לעבודתו יתברך בנטילת האתרוג, ייחדנו את עינינו להסתכל בדברים הראויים ע"י מצוות הדס ולדבר בדברים של קדושה ע"י מצוות ערבה. בכל יום מימי הסוכה אירחנו את שבעת האושפיזין ובכל יום אחד מהם ניצב בראש החבורה הקדושה, וזכינו במהלך ימי התשובה באהבה האלו להידבק במידת כל אחד ואחד מהם, אברהם אבינו במידת החסד, יצחק במידת הגבורה, וכן על זה הדרך. אחרי כל הבניה של כל הפרטים הקטנים שמהם מורכב האדם השלם הגיע הזמן להרכיב את הכל לעשותו כדבר אחד וכחפצא חדא של האדם שזוכה להתקרב לבוראו ע"י הקירוב הגדול של תשובה מאהבה. בהושענה רבה ,יומא דדוד המלך  - ומלך הוא היחיד שיש בכוחו האפשרות לאחד את הכל להרכיב ולהשלים את הפאזל כדי שיהיה מעשי כל מה שבנינו במשך החמישים ושתים ימים שעברו החל מחודש אלול!

כיצד זוכים ל"פתקא טבא" ול"הרכבה" מוצלחת?

להשיג "פתקא טבא" נדרשים אנו לאיזו התעוררות מלמטה, וכן כתב הנתיבות שלום, שביום זה עלינו לעורר חתימה טובה עלינו בקבלת אמתית של שינוי דפוס התנהגותו, ומשל למה הדבר דומה? לאחד שכותב דברים שמחייבים אותו לעשות מעשה (כגון הסכם, או צ'ק) עדיין אין בכתיבה התחייבות מליאה עד שהוא חותם על גוף הדברים. כך אנו במשך כל ימי אלול ועשי"ת וחג הסוכות חישבנו דרכינו איך אנו משנים את הגישה שלנו לעבודת הי"ת , אמנם ביום זה של הו"ר מוטלת עלינו החובה לחתום על חשיבתנו ולתת לה משנה תוקף שנמלא חובתינו בשלימות ועי"ז נעורר את החותם החיצון שלמעלה כדי שיחתם גזר דיננו לחטו"ל! פתקא טבא!

כך גם בתכלית ההרכבה, נראה לי שנעשית ב ז' הקפות שמקיפים את הספר תורה עם הד' מינים, וכמ"ש שהתיקון נעשה ע"י ג' בחינות והם ר"ת אד"ם, א. האדם עצמו שמסתובב סביב הס"ת. ב. ד' דיבור- ע"י אמירת ההושענות.  ג. מ'עשה ע"י נטילת ה ד' מינים. וזה תכלית הכוונה האמורה בהקפות של הושענא רבה. ע"י מעשה ההקפות בכוונה הראויה אנו זוכים למעט את הרע בדומה להקפות שעשה יהושע סביב יריחו. וכן כתב ה"שפתי חיים" [חלק א' מאמרי סוכות] - כשם שהקפותיו של יהושע הפחיתו את כוח הרע עד שהוכשרה המציאות לגילוי כבוד מלכותו באופן גלוי ונסי בנפילת החומות, כך גם במעשה ההקפות בהושענא רבה, אנו גורעים מכוח הרע ומתוך כך מאפשרים לאור ה' להאיר בתוכנו. כך בא לידי ביטוי יסוד ההרכבה הנ"ל שתכליתו לחבר את חלקי המצוות בחיבור בל ינותק.