אאא

פולמוס גדול מתקיים בימים אלו בין התומכים והמעודדים עלייה להר הבית (רובם מהציונות הדתית), לבין האוסרים באיסור תכלית (רובם מהיהדות החרדית, וכן רבנים חשובים מאוד מהציונות הדתית). לצערי הרב, אני רואה שישנה בורות ואי הבנת הנושא אצל רבים, וכן ישנו ניצול ציני של הבורות ע"י גורמים אינטרסנטים, לפיכך החלטתי לתת סקירה כללית בכמה נושאים הקשורים לסוגיית הר הבית, למען יוכל כל אחד לקבל את הנתונים האמיתיים, בבואו לשפוט או לקבל החלטה האם לעלות או לא. בפרק זה (מתוך כמה פרקים) אתן סקירה כללית על היסטוריית העלייה ואי העלייה, ולאחריה אביא את דעת רבני הציונות הדתית במשך המאה שנים האחרונות.

לאחר חורבן בית מקדשנו ותפארתנו וגלות עם ישראל לפזורותיו, המשיכו יהודים רבים לפקוד את ירושלים ובית המקדש. בתחילה השלטונות הזרים אפשרו להם לעלות, והם אף נכנסו ממש לתוככי הר הבית, וזאת בזכות זה שהיה להם אפר פרה אדומה שיכלו להיטהר מטומאת מת, וגם ידעו את גבולות בית המקדש היכן היה ממוקם. אך עם השנים העלייה להר הבית נאסרה ע"י הגויים השליטים כאן, ובפרט ע"י הצלבנים הרשעים שמנעו אף מגורי יהודים בירושלים, כל שכן עלייה להר הבית. אומנם, היו עדויות רבות שכבר לפני הצלבנים הפסיקה העלייה להר הבית, כאשר רב האי גאון מעיד שכאשר הם עלו לירושלים בחג הסוכות, הם לא עלו להר הבית אלא הקיפו את המקדש דרך הר הזיתים. בקונטרסי אשר חיברתי "הר קודשי", הבאתי עדויות רבות המוכיחות שלמעלה מאלף ומאה שנים נמנעה עליית יהודים להר הבית. הסיבה הראשונה והוודאית לאי העלייה היא איסור הצלבנים לעלות (למעלה מ-900 שנה), איסור שנמשך אח"כ גם ע"י המוסלמים, ונימוק נוסף הוא כנראה חששם של הרבנים שכבר לא ידעו בדיוק את מקום המקדש, ואנשים עלולים להיכנס למקום המקדש ולהתחייב בכרת, או שיהיו כאלו שלא ידעו את ההלכה המצריכה טהרה לפני העלייה להר, ועוד. אני מדגיש את העובדה הזו שישנו רצף של למעלה מ-1100 שנה שלא עלו להר הבית, בגלל שישנם פעילים המעודדים את העלייה להר, והם טוענים שלאורך כל ההיסטוריה הייתה עליית יהודים ללא כל הגבלה, ומביאים שמות של גדולי ישראל כמו הרמב"ם, המאירי ועוד שעלו, ולשיטתם רק לפני כ-200 שנה הרב ישראל משקלוב תלמיד הגר"א הוא זה שאסר את העלייה. זהו כמובן שקר גמור, עם ישראל לא עלה, ואם עלו בודדים הם עשו זאת על דעת עצמם ושלא ברצון חכמים (ולגבי הרמב"ם, המאירי, הרדב"ז והמהרי"ט אכתוב בפעם אחרת).

 רבני הציונות הדתית

 

הפולמוס בעניין העלייה החל למעשה לפני כ-150 שנה, וזאת בעקבות מקרה שאירע בירושלים. המקרה המפורסמים היה עלייתו של השר הצדיק רבי משה מונטיפיורי זצ"ל להר בתוך תיבה שהערבים נשאוה יחד עם רבו הרב ד"ר לוי, והרב יוסף משה לורברבוים בנו של הגאון מליסא בעל חוות דעת החרים אותו. השר בהיותו יר"ש פנה אל רבני ירושלים ובראשם הגר"ש סלאנטבהתנצלות כי עשו זאת בתום לב. הגרש"ס קיבל את התנצלותו שעשה זאת בשוגג.

גם הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל (הראי"ה קוק) בספרו אגרות הראי"ה(ב', רפ"ה) הביע את זעזועו ממעשהו של השר מונטיפיורי, וז"ל: "לבי נמחץ מאוד, מפני חילול השם של היותו במקום המקדש, וביותר על מה ששום איש לא העיר אותו שהוא דבר אסורפגימה אחת בקדושת מקום בית חיינועולה לנו על כל מליונים של יישובים מעשיים. ואף על פי שלא הפסיד בכל זאת את ערכו (י"ג עברו) הגדול בתור מייסד היישוב, ובשוגג או בדרך מי שהכל הוא בשגגה בא מעשה לידו, וה' הטוב יכפר".

הראי"ה קוק זצ"ל (משפט כהן סימן צ"ו) היה מהראשונים שמייד הוציא פסק גורף על כל עלייה להר הבית, ולא היה מוכן לקבל כל פשרה. בזמנו הרב הירשנזון פנה לראי"ה קוק בהצעה לבנות בית כנסת על הר הבית כדי לחזק, לאחד ולגבש מסביבו את האומה הישראלית. אך הראי"ה קוק השיב לו: "בענין מקום המקדשדעתי רחוקה מדעת כבוד תורתולענ"ד אין בידינו להכריע זה הספק של מחלוקת הראשוניםוהדבר נשאר בספק של כרת וחיוב אשם תלוי וכו'. ויותר מסתבר לומר שגם לראב"ד איכא איסור תורהאלא דכרת דאת מקדש הטמא לא שייך כשאין מקדשאבל לאו דלא יטמא את מחניהם איכאלמ"ד קדושה שנייה קידשה לעת"לואפילו אם נאמר דהראב"ד ס"ל דלאו נמי איכא (לענ"ד צ"ל ליכא)מ"מ איסור דרבנן ודאי איכאולא נתן לחשוב שבענין תרומות ומעשרות ישאירו חיוב דרבנן בדבר שהוא משום קדושה קלהולענין קדושת המקדש יתירו מאוד אם יכנסו בהמון טמאים בכסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו לגמריוטבל במיתה ומקדש בכרת דחמירה ממיתהוגם דאבון לב גדול וכמה פועל ההרגל וראוי לגזור כעין הגזרה של יום הנף מהרה יבנה המקדש.

ולענין כבוד האומהלענ"ד יותר היכבוד הכלל ניכר אם נשתדל שימסרו בידינו בדרך קנין החצרות הסמוכות להכותל הקדוש פעה"קועל מקומם נבנה סמוך ממש לכותל בית כנסת אחת גדולה ומפוארה מאד בכל פאר והידור וכו', והבית הזה יהיה לנו לעד שאנו חזקים בצפיית ישועה עליונה שתבא ושיבנה ביהמ"ק ב"ב ע"י גלוי כבוד ה' ואור משיח צדקנו וכו'. זה יהיה בית כנסת מעל כל המנהגים הפרטיים, מעל כל הכתות, מעל כל המפלגות. היא תהיה מונהגת עפ"י הסכמת רוב רבני ישראל בדרך מוסכם לכללות האומה, למעלה מכל חילוק של נוסח ומנהג מפלגתי, והבית הזה יהיה לנו לעד שאנו חזקים בציפיית הישועה עליונה שתבוא ושיבנה בית המקדש במהרה בימינו ", עכ"ל.

ראו כמה זהירות הפגין הרב. השואל לא דיבר להקים ביהכ"נ במקום המקדש, אלא הצעתו הייתה להקים על הר הבית, במקומות שלכאורה אין בעיה להיכנס אליהם בטהרה, ובכל זאת הרב סירב והציע להקים ביהכ"נ ליד הכותל המערבי. עוד נראה לומר, שאם הרב השואל שאל לגבי האפשרות להקמת בית הכנסת על ההר, כנראה שהייתה אפשרות מעשית, ובכל זאת הרב סירב. (ראה לקמן שהצעה דומה הציע גם הרשל"צ רבי מרדכי אליהו זצ"ל, אך כמובן מחוץ להר הבית).

הרב קוק אף הגדיל לעשות ופרסם כרוז אזהרה לרבים, ובו הוא אוסר בתכלית האיסור כל עלייה להר הבית.

גם בנו ממשיך דרכו הרב צבי יהודה הכהן קוק (הרצי"ה), הורה לתלמידיו שאסור לעלות להר הבית גם אם נטהרים. דבריו של הרצי"ה הובאו בספר לנתיבות ישראל(חלק ב' עמ' קי"ח, פורסם בשנת תשל"ז),וז"ל: "כל החומרה הגדולה ההלכתית של איסור הכניסה אליומפני היותנו עוד על פי ההלכהבמצב של טומאה,איננה נוגעתפוגעת וגורעת במשהו בערך הבעלות הקניינית שלנו על שטח המקום הקדוש הנאדר בקדש הזה. זכה כבוד הרמטכ"ל שלנו מר מרדכי גור, ואתו ועליו כבוד מורנו ורבנו הגאון הרב שלמה גורן, ראש רבני ישראל, ועל ידם שוחרר מקום הזה משלטונות הגוים, והנהו גם הואככל שטחי מקומות ארץ חיי קדשנו ברשותנו ובבעלותנו.ברשותנו ובעלותנו הם מסדרים להם שם סדרי תפילותיהם ביום השישי. קבוצת חיילינו הנמצאים שם שומרים ומשגיחים עליהם בפקודת שלטונותינוגם אם אנחנו נזהרים בכניסה שמהכפי מידת ההלכהגם בתוך כך ומתוך כך קבועה וקיימת בכל תוקפה בעלותנו על כל שטח המקום הזהורשותנו למציאותם זאת של הגויים שם, שאינם בשום אופן בעלי המקום הזה...

בעניין הכניסה להר הבית - הדברים מפורשים בס' משפט כהן... גם אם מעוכבת לנו הכניסה שמה מפני קדושת המקוםששכינה אינה בטלהוקיימת גם באין בנין המקדש, כדברי הרמב"ם... אין זה משנה במאומה את הערך הממשי של הר הבית בידינו".ראינו שגם הרצי"ה אסר כל עלייה להר הבית, וגם הדגיש לנו שאי העלייה להר "איננה נוגעתפוגעת וגורעת בערך הבעלות הקניינית שלנו על שטח המקום הקדוש הנאדר בקודש הזה".

די במילים אלו כדי לשמוט את טענתם המרכזית של העולים האומרים שהעלייה נועדה: "כדי לבטא את בעלות עם העל מקום הקודש", כאילו שהמקום הקדוש ביותר לעם ישראל זקוק לאישורם. בורא עולם אמר: "ועשו לי מקדש", כאילו שמקדשו של ה' יתברך זקוק לאישור, זקוק לשמירה, ברגע שבורא עולם יחליט לגאולנו אז ממילא הגאולה תגיע, ומקום המקדש ישוב לעמנו בקרוב. צר לי לומר, אך בשונה מאמירות חסרות אחריות מצד רבנים מהציונות הדתית שהחלטת הרבנים החרדים האוסרים היא החלטה פוליטית, לענ"ד ההיפך הוא הנכון, החלטתם לעלות היא החלטה פוליטיתאין להם שום טיעון הלכתי המתיר כל עלייה, אלא להיפך, יש איסור הלכתי לעלות להר כשאין מטרה יעודית דתית, וזה כפי דברי הרמב"ם שהתיר עלייה להר אך ורק לצורך תפילה, או הקרבת קרבנות. דבריו של הרמב"ם הובאו בפירוש המשנה לרמב"ם: "ובאור קפנדריא, שיעשהו מעבר לקרב הדרך, כגון שיכנס בפתח זה ויצא בפתח אחר שכנגדו כדי שיגיע לאיזה מקום, לפי שאסור להיכנס לכתחילה לאותו ההר הנכבד אלא לאיזה ענין מענייני העבודה". וכן הרמב"ם בהלכות בית הבחירה(פרק ז' הלכה א') כתב: "מצות עשה ליראה מן המקדש, שנאמר: "ומקדשי תיראו", ולא מן המקדש אתה ירא, אלא ממי שציווה על יראתו". הלכה ב' - "ואי זו היא יראתו?לא יכנס אדם להר הבית במקלו, או במנעל שברגליו, או באפונדתו, או באבק שעל רגליו, או במעות הצרורין לו בסדינו, ואין צ"ל שאסור לרוק בכל הר הבית אלא אם נזדמן לו רוק מבליעו בכסותו, ולא יעשה הר הבית דרך שיכנס מפתח זו ויצא מפתח שכנגדה כדי לקצר הדרך אלא יקיפו מבחוץ, ולא יכנס לו אלא לדבר מצוה", כלומר, יוצא מדברי הרמב"ם שהכניסה להר הבית מותרת רק "לאיזה ענין מעניני העבודה",או "לדבר מצוה",ואדם שנכנס ללא כל צורך מצוהעובר על ביטול מצות עשה של מורא מקדש(וזה חוץ מעבירות אחרות שיכול להיכשל בהם, כגון שנכנס בטומאה, או שנכנס למקומות אסורים אפילו בטהרה וכו').

בעיתון בשבע(רביבים)(מתאריך כ"ז במרחשון התשע"ה (20/11/14), מובא מאמרו של הרב אליעזר מלמד(מהציונות הדתית, רב היישוב הר הברכה וראש ישיבת ההסדר בהר ברכה)ושם הוא מזכיר את פסקו שלו משבוע קודם, וז"ל: "נראה לענ"ד שאם מו"ר הרצי"ה היה רואה שהזהירות היתרה מעלייה להר, מביאה לאובדן הריבונות ולהפיכת ההר למוקד שנאה נגד ישראל, היה מסכים לדברי הרב גורן שמותר ומצוה לעלות. עוד נלענ"ד שהיה סומך על בירוריו ההלכתיים של הרב גורן ביחס למקומות המותרים בכניסה".

וכשנשאל הרב מלמד על סמך מה הוא כותב כך, הרי ידוע שהרצי"ה סמך ידו על אזהרת הרבנות הראשית שלא לעלות להר הבית, מחשש כניסה למקום הקודש בלא טהרה?

השיב שם הרב מלמד, וז"ל: "דבריי מבוססים על לימוד דבריו של הרצי"ה". כאן הביא הרב מלמד את הדברים של הרצי"ה מלנתיבות ישראל דלעיל, ולאחר מכן עבר לנתחן, וז"ל:"הרי לנו שהריבונות הייתה אצלו עיקר העיקריםשכן מצוות יישוב א"י מחייבת אותנו שתהיה הארץ בידינו ולא ביד אומה אחרת – ועל אחת כמה וכמה הר הביתשהוא המקום המקודש שבכל א"י.וכל דבריו של הרצי"ה נאמרו בזמן שהריבונות הייתה ברורה ומסודרתוכפי שראינו עד כמה טרח לפרט את סממני הריבונות והשלטוןולו היה שומע שבעקבות התפרעויות הערבים ולחצים שוניםמבית ומחוץדגל ישראל כבר אינו מתנופף מעל הר הביתונקודת המשטרה הקבועה הורדה משםוכבר אין נוכחות צבאית קבועה על ההרושוטרים וחיילים אינם מורשים להיכנס למסגדוהערבים כבר אינם רק "מסדרים להם שם את תפילותיהם ביום הששי", אלא משם יוצאות לכל העולם קריאות ההסתה נגד ישראל, ונערים ערבים מעזים ללעוג ולקלל שוטרים וחיילים, והערבים עורכים שם חאפלות ומשחקי כדורגל וקוברים שם את מתיהם תוך הפגנת בוז כלפי מדינת ישראל, וכל היהודים שעולים להר הבית נכנסים ברשות הוואקף ובליווי צמוד שלהם, תוך שכנופיות ערבים מקללות ומגדפות אותם. אילו רבינו היה שומע את כל זה היה מתפלץ מצערותומך בכל אמצעי כשר במסגרת ההלכהכדי לחזק את הריבונות על הר הבית".

בקוראי את דבריו אלו של הרב מלמד, התפלץ לבי מצער על עיוות וסילוף דברי הרצי"ה, שלא עלה על דעתו לומר דברים כאלו מעוותים. הרצי"ה בפירוש אמר שכל האיסור לעלות הוא: "כל החומרה הגדולה ההלכתית של איסור הכניסה אליו מפני היותנו עוד על פי ההלכהבמצב של טומאה,איננה נוגעתפוגעת וגורעת במשהו בערך הבעלות הקניינית שלנו על שטח המקום הקדוש הנאדר בקדש הזה", כלומר הרב הדגיש שאנו מחמירים מאוד בגלל הטומאה, אך מיד הוסיף הרב, שגם אם אין אנו נמצאים שם פיזית זה לא גורע בכלום מבעלותנו הקניינית על המקום הקדוש. אומנם, נכון שהרצי"ה הסביר ופירט מה כוללת הבעלות על הר הבית, היא כוללת שחיילינו ושוטרינו נמצאים שם ומשגיחים על הסדר גם אם הערבים נמצאים שם ומתפללים. וברצוני לשאול האם היום שוטרינו לא נמצאים שם? (חיילים אף פעם לא היו שם)בוודאי שהם נמצאים, אולי המינון נמוך יותר, אך השליטה ברורה. לא מזמן המשטרה סגרה לחלוטין את הר הבית למתפללים ערבים. פעמים רבות צה"ל מגביל את גיל הכניסה להר הבית וכן את כמות העולים. כאשר ישנן מהומות או התפרעויות, המשטרה או מג"ב נכנסים בכוחות מתוגברים לכל המקומות בהר ומבצעים מעצרים, האם זו לא ריבונות? אה! סליחה, שכחתי, אין דגל, אז בשביל הדגל הרצי"ה היה מתיר לעלות?!!! שימו לב! אצל חלק מהדת"ל הדגל והלאומיות חשובים יותר מכרת, ממורא מקדש שהוא איסור דאורייתא. ראו לקמן שמהיום הראשון לא היה דגל על הר הבית, משום ששר הביטחון דיין הורה להורידו, וכן זה חלק מהסכם הסטטוס קוו. כמו כן הזלזול בשוטרים וכד' היה מאז ומתמיד, ואין חדש תחת השמש.

ובאשר לרב גורן, הרי מחקרו של הרב גורן נעשה שנים רבות קודם, והוא חי בזמנו של הרצי"ה, והרצי"ה ידע ממחקרו של הרב גורן ובכל זאת לא שינה את דעתו, אז מניין לרב מלמד שהרצי"ה היה מסכים ומתיר לעלות.

וסתם דרך אגב, ישנם חולקים אחרים על שיטת הרב גורן והם מביאים שיטה אחרת למקום המקדש, וגם עליהם יש חולקים, אז מניין לכולם הביטחון האדיר שידוע היום מקום המקדש?

וכעת ראיתי תשובה של הרב שלמה אבינר שהיה תלמידו המובהק ביותר של הרצי"ה, שנשאל: "ומה אמר הרב צבי יהודה לגבי מקומות בהר הבית שאינם כלולים בהר הבית עפ"י מדידות וחשבונות? ועל כך השיב הרב, שהרצי"ה שלל על הסף את כל המדידות ואת כל החשבונותואמר שדינם חמור כמו יריקה בהר הבית"(שיחות רבנו, 8, תלמוד תורה א', הוספה סעיף 3).

כדי לשלול לחלוטין את דברי הר' מלמד, אציג בפניכם (בהערה למטה)את עיקרי הסטטוס קוו על הר הבית, כפי שנקבע מייד לאחר מלחמת ששת הימים ע"י מדינת ישראל, ותוכלו להתרשם שמה שהיה אז הוא מה שקיים היום (פחות או יותר),והדברים היו גלויים לפני הרצי"ה, ובכל זאת פסק כבר אז בשנת התשכ"ז (1967)בתקיפות על איסור עלייה להר הבית, ועד סוף ימיו בשנת התשמ"ב (1982)לא חזר בו.

הסטטוס קוו בהר הבית- שעות אחדות לאחר נצחונה של מדינת ישראל במלחמת ששת הימים ואיחוד י-ם, הגיע שר הביטחון דאז רא"ל משה דיין להר הבית, והחל לעצב שם את ההסדרים שלימים יכונו "הסטטוס קוו בהר הבית". דיין הורה להוריד את דגל ישראל שהונף על כיפת הסלע, ולפנות מההר את כוחות הצנחנים ששחררו את הר הבית והתארגנו לשהיית קבע בחלקו הצפוני של המתחם, ומאוחר יותר סגירת המדרשה שהרב גורן פתח בהר הבית ליד שער המוגרבים. מייד לאחר מכן (בשנת התשכ"ז – 1967) גובש מסמך הסטטוס קוו ובו הסעיפים הבאים: 1.הוואקף, כזרוע של המשרד ההקדשים הירדני, ימשיך לנהל את האתר ויהיה אחראי על ההסדרים והענינים הדתיים והאזרחים בו2.יהודים לא יהיו רשאים להתפלל בהר הבית, אך הם יוכלו לבקר בו (האיסור חל גם על הכנסת תשמישי קדושה, כגון: סידור, טלית,תפילין, ארבעת המינים ועוד, ולענין תפילה אסור אף להשתחוות בכל שטח ההר). 3.ישראלבאמצעות המשטרה שלהתקבל לידיה את האחריות על הביטחון במתחם המקודש, הן על שטחו הפנימי והן על המעטפת החיצונית שלו, החומה והשערים. 4.הריבונות והחוק הישראלי יחולו בהר הבית כמו ביתר חלקי ירושלים, שעליהם הוחל החוק הישראלי לאחר מלחמת ששת הימים. 5.בהמשך הוחלט, כי שער הכניסה היחיד שדרכו תותר כניסת היהודים להר הבית יהיה שער המוגרבים הקבוע במרכזו של הכותל המערבי, בעוד שהמוסלמים יכנסו להר דרך השערים הרבים הנוספים שלו. 6.נאסר להניף דגלים מכל סוג שהוא בהר הבית.

הרב אבינר בספרו שלהבת י-ה(עמ' 30)מספר שבשנת תשכ"ח, כשערכו חפירות בהר הבית וסיפרו לרצי"ההרב צבי יהודה פרץ אז בבכי, כפי שמתואר בשיחות הרצי"ה (תלמוד תורה א' תוספת סעיף 3) ואמר: "יש לזכור את ההלכות העובדתיות והמעשיות של קדושת מקום מקדשנו וקדושת הר הבית, המוזכרות בסוף מסכת ברכות: "לא יכנס אדם... רקיקה מקל וחומר'', כל מה שנלמד מקל וחומר נכלל בדברים כאילו נכתב בפירוש. מצות עשה של 'מקדשי תיראו' מתפשטת למדרגות הקדושה שמסביב להר הבית מתוך ק"ו של רקיקה, הכולל כל בזיון כלפי מה שממעל לו ומסביב לו ''סחור סחור לכרמא לא תקרב''. יש להתהלך בחרדה ופחד מסביב להר הביתכל המחקרים וכל החיטוטים בין אלה המכונים מדעייםובין אלה המכונים הלכתייםהרי הם נכללים ברקיקה מקל וחומר".

כשבא הרב זלמן קורן אל הרצי"ה והביא את ספרו חצרות בית ה', ובו בירור מקיף על המקומות שמותרים לדעתו בכניסה וגבול האיסור, לא הביע הרצי"ה מחאה או זעזוע. הוא טען שאין צורך בספרכיון שבין כה וכה איננו עולים מפנים לחומה הקיימת(שם עמ' 30).מה יענה על כך הרב מלמד? ומה יענו על כך כל אותם רבנים שאומרים שהרצי"ה התכוין רק למקומות האסורים בעלייה, אך למקומות המותרים – מותר, והנה פה הרב כותב מפורש: "איננו עולים מפנים לחומה הקיימת".

הרב שלמה אבינר(ראש ישיבת עטרת י-ם ותלמיד מובהק של הרצי"ה)במאמר ההר והבית(בקומו ונעלה עמ' 140) מספר, שאחרי מלחמת ששת הימים, ניגשה קבוצה של רבנים ומלומדים אל הרב צבי יהודה הכהן קוק, והצעה בפיהם: "הר הבית בידינוהגיע הזמן לבנות את בית המקדשהרב הזדעזע בעומק נשמתו והשיב: "בנין בית המקדש אינו מצוה המוטלת על היחיד אלא על הציבור כולו. חז"ל מודיעים לנו שנצטוינו שלוש מצוות בכניסתנו לארץ: להעמיד מלך, להכרית זרעו של עמלק ולבנות את בית הבחירה(סנהדרין כ':, רמב"ם הל' מלכים א', א').אך הדברים מוכרחים להיעשות דווקא לפי הסדר הזה. מהו המובן המדוייק של עמלק - אינו מבורר עדיין. אך ברור שהעמדת מלכות, כלומר הנהגה לאומה, קודמת לבניין בית המקדש, ולא מפורש בכמה שנים. אולי דורות צריכים לעבור עד שהמלכות בישראל תתבסס. גם הנהגת האומה העכשווית נחשבת למלכות ישראל במדה מסויימת, כיון שהיא בהסכמת העם ואינה מנוגדת בפירוש לתורה. עכשיו יש לעבוד כדי שהיא תשתכלל ותגיע לשלמותההאם בוער לכם לבנות את בית המקדשלא בוערקודם כל נבסס את מלכות ישראל".

ולאחר כותבי כל זאת, הגיע לידי תשובה מתאריך י"ז בכסלו התשע"ה, המופיעה באתר "ישיבה", ובה שאלה לרה"ג דב ליאוררבה של קרית ארבעומראשי הציונות הדתית, על נושא העלייה להר הבית. אביא כעת את השאלה והתשובה כלשונה, וירא העם וישפוט.

שלום לכבוד הרב דב ליאור שליט"א.

  1. מה הייתה הסיבה שהרב צבי יהודה הורה לא לעלות להר הבית? האם זה בגלל פסיקת הרבנות הראשית, או בגלל פסיקת מרן אביו זצ"ל?

  2. קראתי מאמר של רב מהציונות הדתית שאמר שלדעתו, במצב שנתון היום, גם הרב צבי יהודה היה מתיר עלייה להר הבית. מה דעת הרב בעניין?

תשובהפסק מרן אביו. הרב קוק בשעתו כתב תשובה ארוכה במשפט כהן, שקדושת שלמה קדשה לשעתה ולעת"ל, אך הראב"ד חולק על זה. הרב צבי יהודה אמר שצריכים לשמור כמו שהרב קוק כתב.אבל לאחר שהרב גורן מדד ובדק, לקחו בחשבון את כל הפרטים וכל מקום שהוא בספק האם יש שם קדושת העזרה אין לעלות. אין שאלה האם לעלות למקומות שוודאי קדושים. ולדעתי יש לסמוך על שיטת הרב גורן ולהמשיך לעלות.יש להמשיך לעלות. הרב צבי יהודה אמר פעם שאין לעלותאבל צה"ל צריך להיות שםאני חושב שאם הוא היה היוםגם הוא היה אומר לעלות".

וכעת להשגותיי:

  1. אכן הרצי"ה הזכיר את פסק אביו, אך הוא לא הסתפק בכך והבהיר שאיסור הכניסה הוא הלכה, מטעם הטומאה שבה אנו שרויים.

  2. הרב ליאור שליט"א עבר פתאום לדברי הרב גורן, שהוא בדק, ומדד וקבע לאלו מקומות מותר לעלות, והקורא התמים עלול לחשוב שאלו הם דברי הרצי"ה, שכאילו מתיר לעלות בעקבות בדיקות הרב גורן. אך לא ולא, דברי הרב גורן הוכנסו באמצע אך אין להם כל קשר לרצי"ה, והרצי"ה מעולם לא אמר שמותר לעלות, אלא להפך, עד יום מותו הוא אסר לעלות. בנוסף לכך הרב גורן עצמו אמר: "קיים ספק גדול ביחס למיקום בית המקדש בתוך הר הבית, ובגין ספק זה אנו אוסרים להיכנס להר הבית".

  3. ובאשר לטענה שאם הרצי"ה היה חי היום היה אומר לעלות בגלל דרישתו שצה"ל יהיה שם, ולכאורה צה"ל לא שם, כבר הוכחתי לעיל שמעולם צה"ל לא היה בהר הבית, למעט הכיבוש, ואילו הפיקוד והשליטה על ההר ניתן מההתחלה למשטרת ישראל, ועד היום היא שולטת שם ביד רמה כפי שהוכחתי כבר לעיל.

  4. הרב ליאור הוסיף "אך הראב"ד חולק על זה", הקורא התמים עלול לחשוב שזו מחלוקת שקולה בין הרמב"ם לראב"ד ותו לא, אך כמובא לעיל הראב"ד הוא כמעט יחידאה מול כל גדולי ישראל ראשונים ואחרונים, וחבל שהרב לא טרח לציין זאת, כי זה גורם להטעייה חמורה לקורא הממוצע.

דרך אגב תלמיד מובהק אחר של הרצי"ה והוא הרב דוד חי הכהןרב שכונה בבת יםמרבני הציונות הדתית,אמר בשם הרצי"ה תנאי להיתר עלייה, ולא סתם השערה או הערכה, וז"ל: "אינני מתיר עלייה להר הבית כיוון שמו"ר הרצי"ה אסר, וכן אמר שהיתר תלוי בהסכמת הרבנות הראשית". (תשובה שהובאה באתר "ישיבה" מתאריך י"ז מרחשון התשע"ה).עוד מתלמידי הרצי"ה שאוסרים כל עלייה:הרב צבי ישראל טאוהרב צבי קוסטינר ועוד(דרך אגב, הרב דוד חי הכהן חתום על כרוז שבו מופיעים גדולי רבני ישראל האוסרים כל עלייה להר הבית. אני כותב זאת כי שמעתי שמשום מה לאחרונה הוא חתם על מכתב המתיר עלייה לאחרים כמובן, ולא לו).

ועוד הוסיף שם הרב אבינר, וז"ל: "...לכן גם הר הבית עבורנו מחוץ לתחוםהוא מחוץ להבנתנו ומתוך כך מחוץ לתחומנוכפי שבאמת נהגו במשך כל הדורות לשמור ממנו מרחק רבמרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל היה ודאי 'ציוני גדולותמך בכל פעולה של עלייה לארץ, בכל יוזמה של בניין הארץ על ידי כל חלקי האומה, אך הדרכה זו הסתיימה בכותלממנו והלאה אסטרטגיה רוחנית אחרתשם לא מקומם של חלוצים עם בוץ במגפיהםמרן הרב קוק עצמו לא העז אפילו להכניס אצבעותיו בין אבני הכותל.

מהר הבית עומדים הרחק מתוך חרדת קודש. נכון שעיננו בוכיה בראותנו גויים מתהלכים שם ומחללים כל קודשאך לא בכח נגברכיבוש הר הבית יהיה על ידי יראת שמים אנו טרם ראויים לכךלא נדלג מעבר למדרגתנולא נדלג מעבר לכותל. בל נחשוב שעל ידי כניסתנו נביע את שייכותנו. להיפך הוא, כמו שיראת שמים אינה מתבטאת על ידי אמירה תכופה של שם ד', אלא אדרבה על ידי זהירות נוראה מלאומרו היכן שלא נצטווינו. כאן המרחק הוא שמחבר, וכן הוא לגבי הר הבית. כניסתנו טרם עת מרחיקה אותנו ממנו. כאשר אירע שאדם אחד מכובד, בעל זכויות רבות בבניין הארץ, נכנס להר הבית מתוך מחשבה מוטעת שמותר הדבר, כתב הרב קוק: "פגימה אחת בקדושת מקום בית חיינו, עולה לנו על מליונים של ישובים". (אגרות ב' רפ"ה). הר הבית לא ייגאל על ידי סנוניות לאומיות או התישבותיות. לשם ייכנס רק עם ישראל המאוחד, כל ישראל כאיש אחד בלב אחד", עכ"ל.

במאמר שפירסם הרב אבינר באתר סרוגים(מיום כ"ז בחשון התשע"ה),הגיב הרב לאלה שמביאים את הרב כראיה שמותר לעלות, וז"ל: "ודאי שהרב גורן היה מגדולי הדור, אך בל תשכח שהוא בעצמו לא נתן היתר גורף, וז"ל הרב גורן: "קיים ספק גדול ביחס למיקום בית המקדש בתוך הר הביתובגין ספק זה אנו אוסרים להיכנס להר הבית". ועוד הוסיף: "על אף שמותר לטמא מת להיכנס להר הבית, ואפילו למת עצמו, כמו שפוסק הרמב"ם בהלכות ביאת מקדש, חוששין בחלקו הגדול של הר הבית שמא זהו מקום העזרהההיכל וקודש הקודשים" (מעלין בקודש גליון אב התשס"ג עמ' 149).

וכשנשאל הרב אבינר"אבל יש רבנים שטוענים שכן אפשר לעלות וגם עולים?" השיב להם הרב, וז"ל: "עם כל כבודםאין הלכה כמותםאלא כמרן הרב קוק שאפילו לא היה מכניס אצבעות בין אבני הכותל, וכרבנו הרב צבי יהודה, וכרבנות הראשית וכגדולי ישראל בדורנו. כדי להתיר כניסה להר הביתצריך כתפיים רחבותאף אחד בדורנו אינו במדרגה כזואין לאיש סמכות לפסוק בעניינים כלל ישראליים כה חמוריםולחלוק על מרן הרב קוק".וכשנשאל שם: "יוצא שלגבי הר הבית אנו חדלים להיות ציונים?" השיב הרב: "כך הורה מרן הרב קוקואנחנו לא יותר ציונים ממנו".

בנוסף לראי"ה ולרצי"הרבנים רבים מהציונות הדתית והמזרחי פסקו לאסור כל עלייה להר הבית, ומהם: הרב שלמה יוסף זוין(מרבני חב"ד והציונות הדתית),הרב יעקב יצחק וכטפויגל(מרבני תנועת המזרחי בי-ם),הרב משה דב וולנר(חבר "חבר הרבנים שע"י הפועל המזרחי"),הרב כתריאל פישל טכורש(ראש חבר הרבנים שע"י הפועל המזרחי),הרב יצחק אריאלי(מנהל רוחני ומשגיח דישיבת מרכז הרב),הרב יהושע קניאל(תלמיד מובהק של הראי"ה),הרב מנחם יהודה אושפיזאי(תלמיד הראי"ה),הרב שאול ישראלי(תלמיד הראי"ה וראש ישיבת מרכז הרב). כל הרבנים הללו היו מהחותמים על הכרוז של הרבנות הראשית בשנת התשכ"ז, שקרא לציבור לא לעלות להר הבית.

וכן פסק ראש ישיבת מרכזהרב, הרב אברהם אלקנה שפירא. נימוקו, מפני שאיננו יודעים בדיוק את מקום העזרות והחיל, ובדבריו בישיבת מרכז הרב ביום ירושלים האחרון לחייו (התשס"ז),הוא אף קרא לרבנים המתירים לחזור בהם, ואמר: "וכשם שקיבלו שכר על הדרישה כן יקבלו שכר על הפרישה", וגם הזכיר שכך הייתה גם דעתם של הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה. והוסיף עוד: "ופלאבאיך מעודדים יהודים לעלות להר הביתאל לנו לשנות כי הוא זה בעניין הלכה זה ממה שנהגו בכל הדורות בנוגע לשמירת קדושת המקום".

וכן פסק עוד הרב, וז"ל: "אסור לכל אדם להיכנס לשטח(הר הבית), כיוון שלא נתבררו הגבולות של השטח המקודשואין לנו טהרה בימינווהוא מהאיסורים החמורים הקיים עד ביאת משיח צדקנו". (החלטת הרבנות הראשית התשמ"ו).

וכן פסק הרש"ל הרב מרדכי אליהו, וז"ל: "נפסק להלכה שאסור מדאורייתא לעלות בזמן הזה"(דבריו הובאו בכתב ידו של הרב, בספר באר חיים להרב אברהם חיים אפפמאן, עמ' 470).

"אין כיום רב בעולם שיכול להתיר עלייה להר הביתצריך לקרוע קריעהשיהודים שומרי תורה ומצוות קוראים לעלייה המונית להר הבית".(מתוך ראיון לעיתונות).

הגר"מ אליהו הוסיף עוד במאמר שפורסם בקומו ונעלה(עמ' 169) (דבריו היו מכוונים למאמרו של הרב זלמן קורן 'הצעת איזורי תפילה בהר הבית בזמן הזה', שפורסם בתחומין' ג'): "עיינתי בדברי כת"ר, אשר הסביר בצורה מפורטת ורחבה כדרכו בקודש, העיר והאיר עיני חכמים בסוגיא סבוכה זו, תחם תחומים וגדר גדרות במקום המקדש, ותרגמם הלכה למעשה. ויפה כתב, ויפה ערך, וטוב הנהיר. אולם אני על משמרתי אעמודה וכו'.

אודות כניסת ישראל עם הגבלות מסויימות, כמו שכת"ר מציע - זה טוב ויפה אם תהא לנו שליטה מוחלטת על המקום ועל הבאיםובכלל בני בריתאולם לפי המצב הנוכחי, חוזר אני לענ"ד על הצעתי, והיא: לבנות בית כנסת ומקום לתורה ולתפילה בשטח המותר להכנס אליו, והכניסה והיציאה תהא מבוקרת, שאין אפשרות ללכת יותר ממקום המותר, ובזה אנו לא גורמים לאחרים לדרוך על מקום אדמת קודש".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

וכעת הגיע לידי מכתב בכתב ידו של הרשל"צ הגאון רבי מרדכי אליהו זצ"ל, ובו הוא קורא להקמת בית הכנסת, אך בשונה מכל מה שמפיצים בשמו הרב כותב מפורש שבית הכנסת יהיה מחוץ להר הבית, וז"ל: "וזאת תהא תפקידה של האגודה, לבנות מקום מקדש מעט במקום שהכניסה אליו תהא מחוץ לחומת הר הביתויהא המקום אטום וסתום ולא תהא יציאה ממנו למקומות האסורים".

וכן בידי מכתב נוסף המופיע בשו"ת הרב הראשי(שנת התש"נ סימן ה') ובו הגר"מ אליהו זצ"ל פוסק כמובן באופן חד משמעי שהכניסה להר הבית אסורה, אך מציעה לבנות בית כנסת, וכאן חוזר שוב הרב שבית הכנסת יהיה מחוץ להר הבית, וז"ל: "בזמנו הצעתי לבנות בית כנסת, לא בשטח הר הבית ממשאלא מחוץ לחומה בצד מזרח, במקום גבוה שיראה למרחוק, אבל מאחר והמקום הזה שייך לווקף הערבי, ושם היה בית בית קברות, לא יצא הדבר לפועל".

וכן פסק הרב זלמן קורן מח"ס בחצרות בית ה(בהקדמה לספר, אומנם הרב אינו מרבני הציונות הדתית, אך הם מרבים להשתמש בו כתנא דמסייע),וז"ל: "ובאשר לכניסה בטהרה לצורך תפילה למקום שטמא מת מותר בו, גם בזה אי אפשר להורות הלכה למעשה כל עוד אין בידינו כח למנוע מן הטמאים להיכנס פנימה מן המחיצה המותרת להם על פי דיןועל כן למעשה אין להקל בנושא כללכך שאין הדבר נוגע למעשה, אלא במקרה של אנשי ביטחון הנכנסים לשטח לצורך פיקוח נפש, שגם עליהם מוטלת החובה להיטהר במידת האפשר ולהמנע מלהיכנס פנימה מן המחנה שהוכרחו להיכנס לשם (כגון מהר הבית לחיל ומן החיל לעזרה וכו'),ומשום כך עליהם לדעת את הגבולות המדוייקים. ואולם כאמור השתדלתי לברר הדברים כהלכהאף שכמעט אינו נוגע למעשה".(הרב קורן הוא בוגר ישיבת כפר חסידים "כנסת חזקיה", וכיום ר"מ בישיבת קרית ארבע חברון. רבים מהציונות הדתית מרבים לצטט את ספרו, ולהביא את מסקנותיו כראיה להתיר כניסה להר הבית במקומות המותרים, אך "שוכחים" לציין את דברי הרב הנ"ל שאוסר כל כניסה להר לכל אדם, למעט כוחות הביטחון).

ריכזתי בכוונה בקטע זה את דברי גדולי רבני הציונות הדתית, שאסרו כולם פה אחד עלייה להר הבית, למרות שהקדמתי חלק מהם לרבנים שקדמו להם, אך בגלל שרוב המתירים היום לעלות להר הבית הם מהציונות הדתית, היה חשוב לי לרכז את גדולי רבניהם מהעבר בעיקר וכן מהיום, כדי לתת תמונה ברורה וחד משמעית, שגדולי הרבנים של הציונות הדתית אסרו כל עלייה להר הבית.

המעוניין להרחיב בנושא יכול להיכנס כאן