אאא

ביום חמישי האחרון פנה אלי אחד מגדולי הדור האמיתיים שליט"א, הסב את תשומת ליבי למאמר חצוף שהתפרסם אותו יום בעיתון המחלוקת הידוע מבני-ברק, ואמר לי כי בעניין זה אסור לנו לעבור על כך בשתיקה.

הדברים התפרסמו במאמר המערכת של המוסף "בית נאמן", והעורכת המלומדת התריעה בפני הקוראים או הקוראות על סכנה השקפתית חמורה ביותר:

היא שומעת לא פעם מחברות שהיו מאושפזות בבתי רפואה וראו כיצד מביאים לנשים לא דתיות נרות לשבת קודש והן מברכות עליהם בהתרגשות גדולה. אותן חברות, שהיו עדות ראיה למחזה המרגש, מספרות לה על כך בהתפעלות גדולה בנוסח "רואים איך נדלק הניצוץ היהודי שלהן".

תשאלו: מה לא בסדר בהתפעלות החברות? ובכן, העורכת ההשקפתית מסבירה כי מבחינה השקפתית מדובר בגישה פסולה ומנוגדת לחלוטין ל´דעת-תורה´. במקום להתפעל ולהתרגש מכך שאישה לא דתית מדליקה ומברכת בהתרגשות על נרות שבת קודש – יש לכעוס ולהתקומם על אותה אישה, ובמיוחד על אלו המכשילים אותה בהדלקת נרות השבת. כי המעשה הזה בא כאילו להצהיר: "אין צורך בשמירת תורה ומצוות – מספיק לי רק להדליק נרות שבת!".

יתירה מזו – קובלת העורכת בשם ´דעת ההשקפה´ – אם עד למעשה הנורא של הדלקת נרות השבת היתה תקווה כי אותה אישה לא דתית תחזור אי-פעם בתשובה – הרי המעשה החמור הזה של הדלקת הנרות סותם  את הגולל על תקווה זו. מבצע הדלקת נרות שבת קודש – קובעת מוסמכת ההשקפה – הוא לא ביטוי לניצוץ היהודי אלא דווקא מעודד את החלטתה של האישה להתנתק לגמרי ממורשת הדורות, בכך שיש לה תרוץ: הנה אני מספיק יהודיה בכך שאני מדליקה נרות שבת.

כדי להקדים רפואה למכה מזהירה מראש העורכת ההשקפתית שאף אחת לא תעז להביא לה ראיה מרבי לוי יצחק מברדיצ´וב שיש עניין ללמד זכות על כל יהודי. נודע לה, כך מסתבר, ממקורות אמינים ביותר, כי רבי לוי יצחק נהג כך רק כלפי חוץ, מסיבות השמורות עמו, אך בבית המדרש הוא ייסר את כולם בשוטים ועקרבים כאיומים והמפחידים שבין ה´מגידים´. ולא נחה דעתה של העורכת ההשקפתית עד שהדביקה וייחסה רח"ל לרבי לוי יצחק הקדוש זצוק"ל מעשה שלא היה ולא נברא וכל-כולו הוא בדיחה מפורסמת שהמציא הבדחן הנודע יענקל מילר, ´דער יארמער רב´, והעורכת מביאה את זה כהוכחה לכך שרבי לוי יצחק התייחס בחומרה רבה ובקפידא גדולה ליהודים פשוטים שאינם יודעים לכוון בשמונה-עשרה...

שב על קיאו...

מה ניתן כבר להגיב לתיאוריה השקפתית כל-כך עקומה ומעוותת, הרואה בחלוקת נרות שבת קודש לנשים, מבצע שנועד לנתק אותן מהיהדות?

לכאורה ניתן היה, כתגובה, פשוט לספר לציבור המסכן –  שבעלי ההשקפה ממשיכים עשרות שנים לטמטם ולעוות את מוחו – על כך שבמשך 45 שנה נהפכו בזכות מבצע נרות-שבת-קודש אלפי-אלפים משפחות לשומרי תורה ומצוות ממש, ומאות אלפי צעירות יהודיות ניצלו, רק בזכות המבצע, מהתבוללות ונישואי תערובת.

אלא שהסברה כזו מחטיאה את המטרה. היא מלמדת ´בסך-הכל´ על ה´רווח´ מאותו מבצע, אך אינה מתייחסת לעצם ההשקפה הכפרנית-אפיקורסית לפיה אין שום חשיבות למצווה שיהודי מקיים. הסברה כזו משכנעת אולי אלו דברים גדולים ונפלאים בתחום ה´חזרה בתשובה´ התחוללו דווקא בזכות המבצע הקדוש הזה, אך עדיין אינה חושפת במערומיה את עצם המחשבות המסוכנות, האנטי-תורניות ואנטי-יהודיות, הטמונות בדור האחרון בצמד המלים ´שיטת ההשקפה´.   

בעודי יושב וחושב מהי התגובה ההולמת, והנה –  הפלא ופלא ממש! נזכרתי פתאום כי לפני שלושים שנה בדיוק (!) בחודש אדר תשמ"א, פרסמה אותה עורכת ממש מאמר ברוח דומה בעלון ההשקפתי ´תמורה´ (ששימש ´קדימון´ לעיתון ה´נאמן´) שהיא ובעלה הוציאו לאור באותם ימים בהוראת הנהגת ההשקפה. אמנם המאמר ההוא לא עסק במבצע נרות-שבת אלא במבצע ד´ מינים – אך טביעת החותם והפתילים של יוצר ההשקפה הדגול ניכר בשניהם בשווה.

החלטתי, אפוא, להביא גם הפעם את התגובה שפרסמתי אז, לפני שלושים שנה, כעורך מתחיל שגילו הצעיר וחוסר ניסיונו מורגשים בוודאי גם בסגנון הכתיבה של אותם ימים....

ה´מיסיונרים´ מהלולב...

ובכן, אלו הדברים שכתבנו השבוע לפני שלושים שנה:
 
"בעיתון מסוים התפרסמה לפני שבוע כתבה על בחורה צעירה המחפשת את עצמה ואת דרכה לחזרה בתשובה ונורית שמה. לנורית יש שכנה בשם רבקה (רבקה היא חב"דניקית), אך רבקה איננה הכתובת שמסוגלת לעזור לנורית. מדוע? הבה נשמע ונקרא יחד מילה במילה:

"היא טיפוס מיסיונרי, ששואפת להפיק תועלת מיידית מכל שיחה ו"להרוויח" עוד כמה מצוות שיקוימו על-ידי הזולת. נורית איננה מחבבת אותם אנשים התוקעים לך לולב לידיים ולוחצים עליך לברך עליו"...

"בטוח אני, קוראים נכבדים, שגם לכם היה נדמה, כמוני, ברגע ראשון, שהציטוט הוא מאיזשהו עיתון אנטי-דתי, שמאלני, כמו למשל "על המשמר" וכדומה. וכי איזה עוד עיתון יכול להרשות לעצמו להשתמש כלפי יהודי הרוצה לזכות יהודי אחר בקיום מצוות בביטויים כמו: "טיפוס מיסיונרי הרוצה להרוויח עוד כמה מצוות"? היכן יכולים למצוא עיתון יהודי שמרשה לעצמו ללגלג בצורה כה מבחילה כמו "אותם אנשים התוקעים לך לולב לידיים ולוחצים עליך לברך עליו?"

"אך לצערנו לבושתנו ולחרפתנו, הציטוט הנ"ל איננו מעיתון על המשמר או מפראוודה הסובייטי. הציטוט הוא מהעיתון ה´חרדי´ תמורה.

"ציטוט זה הנו דוגמא אחת בלבד מציטוטים רבים באותו עיתון "חרדי" המלאים לעג וקלס לאותם מבצעים קדושים כמו מבצע תפילין וכדומה, עד שלרגע נדמה לך כאילו הנחת תפילין או קביעת מזוזה הינם ח"ו מהדברים המאוסים והמצחיקים ביותר שקיימים בעולם, כאילו נשכח מהם שהנחת תפילין וקביעת מזוזה הינם מצוות שנצטווינו בהם על-ידי בורא עולם.

"אינני מתכונן במסגרת מאמר זה להיכנס לויכוח עם אותו חוג ולהוכיח לו שאלפי רבבות יהודים התקרבו לחיים יהודיים שלמים, לקיום תורה ומצוות על-ידי מבצע תפילין, ושאלפי בתים יהודיים ברחבי תבל הוארו באור התורה על-ידי מבצעיו הקדושים והשמיימיים של מנהיג וצדיק דורנו כ"ק אדמו"ר שליט"א.

"אף אין בכוונתי להזכיר להם שלפני שנים רבות כאשר כ"ק אדמו"ר שליט"א היה האחד והיחיד שהאמין בכל להט נשמתו הקדושה שאפשר ואפשר לפעול גדולות ונצורות כדי להביא להתעוררות גדולה של חזרה בתשובה, היו דווקא הם שהביעו התנגדות חריפה לדרך זו, ואילו עכשיו, לאחר שמבצעיו הק´ של הרבי שליט"א משך שנים רבות הזרימו וממשיכים להזרים אלפי בני נוער לישיבות ומוסדות של בעלי תשובה, "תפסו" הם לפתע – באיחור של עשרות שנים – שאפשר וכדאי לפעול בשטח של בעלי-תשובה.

"אין ברצוני גם לסטור להם על פניהם ולומר: בושו והיכלמו! הרי אתם הייתם צריכים להיות האחרונים ש"תלעגו" לאולם מבצעים קדושים, ולהיות הראשונים להכות "על חטא" ולהתוודות בהכנעה ובביטול בפני צדיק הדור שליט"א: "חטאנו" "תעינו" "תעתנו", רואים אנו כעת את צדקת דרכו הק´ ונלך אחריו בכל אשר יורנו".

"כאמור, אין ברצוני להתעסק בכל זה, כי מסופקני באם יועיל הדבר, ואולי היה רצוי יותר לדאוג שילמדו קצת מאמרי חסידות ו"מעט אור דוחה הרבה מהחושך".

"אם בכל זאת מבקש אני להגיב, הרי זה רק מעין הסבר קצר על השיטה, על המגמה, על מה שמסתתר בעומק הלעג מאותם מבצעים קדושים. על המקור ממנו נובעים הבדלי הגישות בשאלת יסוד זו.

הגישה החיצונית-שלטונית

"העולם כולו מורכב מכוחות שלטון, מה שמכונה "כוחות פוליטיים". כל מי שמביט בחיצוניותו של העולם, במה שנמצא "מעל פני הקרקע", מבחין מיד שהמאבק בין קבוצת אנשים זו או אחרת היא מסביב לנושא השלטון. בין אם המאבק הוא שלטוני, כלומר מי ישלוט בחברה זו, בעיר זו ומדינה זו וכיוצא בזה,  ובין אם המאבק הוא אידיאולוגי כלומר: איזו אידיאולוגיה תשלוט ואיזו שיטה פוליטית תנהל את המדינה. נכון, יתכן שהסוג השני הנו קצת נעלה יותר מהראשון בהיות המאבק אידיאולוגי ולא אישי, אך בסיכומו של דבר שניהם זהים בעצם המאבק להגיע לשלטון.

"מי שהסתכלותו על העולם היא בבחינה חיצונית ללא האור הפנימי של התורה והיהדות, הרי שכל שאיפותיו, אף האידיאליות והנעלות ביותר הנם – בהכרח – במושגים צרים ושטחיים ביותר.

"אינני מדבר כמובן, על אלו שהשאיפה לשלטון היא שאיפה אישית אנוכית. בסוג עסקנים אלו שבכל מחנה לא מדובר כאן שהרי זו פשוט תאווה ככל התאוות. הכוונה היא דווקא לאלו ששאיפתם היא שהאידיאולוגיה של המחנה החרדי תהיה בשלטון. שאיפה – שהיא לכאורה נכונה וצודקת. האסון הוא רק בזה ששאיפה זאת נהפכת להיות העיקר והתכלית – ללא שום מבט והשקפה-פנימית על התוכן הפנימי של בריאת העולם בכלל וקיום המצוות בפרט.

"אותם אנשים אף אינם מסוגלים להבין בשום אופן מה מעלה יש בעוד יהודי שמניח תפילין כל זמן שהוא לא מצטרף למחנה החרדי, כל זמן שהוא לא מביא להגדלת מחנה התורה ולעוד מנדט בכנסת. זאת משום שכל מה שקשור למושגים כמו ״הוספת אור אלוקי בעולם״ או ״נשמה יהדית", ובכלל, כל מה שקשור לכוחות הרוחניים הפנימיים הפועלים בעולם  – כל אותם מושגים זרים להם לחלוטין, ואת כל השקפת היהדות בונים הם אך ורק לפי שכלם האנושי המגושם הרואה הכל רק במובנו החיצוני השטחי – השלטוני - ולא במובן העמוק, הפנימי.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

"מסיבה זו הם אף אינם מסוגלים כלל להבין מה יוסיפו עוד אלפי נרות שבת קודש המאירים בבתיהם של אלפי יהודים, או מה יוסיפו עוד רבבות ילדים שצועקים ״שמע ישראל ה׳ אלוקינו ה´ אחד״, שהרי מבחינה חיצונית, פוליטית, לא נשתנה כאן דבר. (אגב: גם חישוב זה כשלעצמו הנו טעות גמורה. והראיה: אותם אלפים ורבבות שנהפכו ליהודים שלמים לכל דבר רק על-ידי מבצעים אלו).

"אין צורך להוסיף שגישה זו לא רק שמנוגדת לפנימיות התורה ולהשקפת האמת של היהדות, אלא גם מגלה "בורות" מושלמת בעניינים גלויים ופשוטים, כמו למשל דברי המשנה ש״מצוה גוררת מצוה״, או למשל, דברי הרמב״ם שכל אחד צריך לראות עצמו שקול, והעולם שקול, ועל-ידי מעשה אחד, מצוה אחת, מכריע עצמו וכל העולם כולו לכף זכות ומביא הצלה וישועה לעולם", וכהנה רבות.

"לעומת גישה מצומצמת וחיצונית זו, קיימת גישה שונה לחלוטין, גישתם של אלו שטעמו מעץ החיים של פנימיות התורה ושל אלו ששאבו לתוכם את השקפת החסידות ובכך סיגלו לעצמם הסתכלות שונה לחלוטין על העולם בכלל ועל מצוות היהדות בפרט.

"הם יכולים להבין למשל שהנחת תפילין של יהודי אחד ויחיד יכולה להפוך עולמות שלמים, עליונים ותחתונים, להוסיף לעולם קדושה ואור אלוקי ולקרב את הבריאה כולה לגאולה האמיתית והשלמה".