אאא

בסערה התקשורתית סביב השפלת השגריר הטורקי, הוחמצה הנקודה המרכזית והחשובה של הסיפור. הנקודה הזו אינה השגריר אחמט אוגוז צ'ליקול, גם לא דני איילון, ואפילו לא טאיפ ארדואן המיליטנטי. הפואנטה החשובה בסיפור הזה היא שר החוץ אביגדור ליברמן.

אומרים שליברמן הוא כמו פיל בחנות חרסינה. זה לא מדויק. נכון שאיווט הוא פיל, אבל משרד החוץ אינו חנות חרסינה.

לא צריך להיות גאון גדול כל-כך כדי לא לשבור בו את כל הכלים האפשריים. איווט, שהוא דווקא אדם מוכשר, פשוט נכשל בכל צעד שעשה מאז נכנס לתפקידו. למעשה, אין בלכסיקון הביטויים העברי ביטוי שיספיק כדי לבטא את הפארסה העגומה הזו.

המקרה הזה דומה להפליא לשר אחר, שכיהן רק לפני כמה שנים: עמיר פרץ במשרד הביטחון. בשני המקרים הפקירו ראשי הממשלה את צרכי המדינה, והעניקו את התפקידים הבכירים ביותר לאנשים חסרי התאמה מינימלית לתפקיד, בשל אילוץ קואליציוני.

במקרה של פרץ זה עלה לנו בחיי אדם, חיילים ואזרחים, במלחמת לבנון השניה; במקרה של ליברמן, זה עלה "רק" בהרעת יחסי החוץ של ישראל - כמעט עם כל מדינות העולם. בינתיים.

שמתם לב שאהוד ברק משמש בכפל כובעים? פורמלית הוא שר הביטחון, אך דה-פקטו הוא גם שר החוץ. ליברמן הוא פרסונה-נון-גראטה ברוב המדינות החשובות, וקולו אינו נשמע בכל הנוגע למו"מ המדיני, ליחסי ישראל-ארה"ב, ולשאר הענינים האמורים להיות בטיפולו של שר החוץ. בכל הנושאים האלו מתבטאים נתניהו וברק; וכשאיווט כבר כן מדבר, הוא מדבר שטויות ומחולל סערות מיותרות.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

לא צריך להפנות את האצבע המאשימה לראש-הממשלה. הוא חייב להרכיב קואליציה, וזכותו של אדם שקיבל המוני מנדטים לדרוש כל תפקיד שהוא רוצה. לא ראש הממשלה נותן לו את הרשות לכך, אלא הציבור שבחר בו.

האשמה והטיפשות הן של פרץ וליברמן עצמם. אנשים טובים, שיכולים להועיל לציבור ולעצמם בהרבה תפקידים. אך ההצלחה עולה להם לראש, והם דורשים תפקידים בכירים שאינם הולמים אותם, שאין להם את ההשכלה המתאימה עבורם, ושהם נעדרים את הכישורים כדי לבצע אותם.

ומי אוכל אותה בסוף? כולנו, אבל בעיקר הם עצמם. פרץ יכול היה לשבת בתפקיד חברתי ולעשות מה שהוא יודע מצוין, ובמקום זה הוא נעלם לגמרי מהמפה הפוליטית. ליברמן יכול היה להחזיק בתיק שיקדם אותו ויועיל לו מבחינה ציבורית, ובמקום זה הוא הופך להיות איש משועמם ונלעג. ובדרך הזו - סופו שיעלם גם הוא מחיינו.

לכן, מהבוץ שהשאיר הקפה הטורקי הזה צריכה לצאת קריאה אחת, המופנית לשר החוץ שלנו: עשה טובה, ותסתלק מהזירה הדיפלומטית כמה שיותר מהר. יודע מה? אל תעשה את זה בשבילנו. תעשה את זה בשביל עצמך.

לפני שיהיה מאוחר מידי, וכבר לא יהיה לך מאיפה להסתלק.