אאא

לכתו לבית עולמים של הרב עובדיה יוסף ניתקה בפועל בין שני מרכיבים שבמשך שני העשורים האחרונים נראה היה שלא יוכלו להינתק לעולם: בית הרב עובדיה יוסף ותנועת ש"ס. התנועה במתכונתה הנוכחית מנוהלת מתוך הכנסת ומקבלת אישור לאחר מעשה ממועצת חכמי התורה ולא כפי שהדברים התנהלו במהלך חייו של הרב עובדיה יוסף.

הניסיון של אריה דרעי למצב את אלי ישי כשווה בין שווים ולא כראשון בין שווים ביחס ליתר חברי הסיעה אינו מפתיע ואף טבעי. בין תנועת ש"ס לבין מפא"י ההיסטורית יש קווי דמיון לא מעטים - תקצר היריעה מלהכיל - אבל ברור לעין כל כי עיתון המפלגה נאמן ליו"ר ועל פיו יישק דבר. אלי ישי נוהג על פי המלצת אריאל שרון לפיה נכון להישאר על הגלגל כי פעם אתה למעלה ופעם אתה למטה, ומה שצריך זה סבלנות. אין ספק כי סבלנותו של ישי ארוכה משל דרעי, אחרת הוא לא היה מחזיק מעמד למעלה מעשור שנים כיו"ר ש"ס כאשר על כתף אחת שלו יושב דרעי ועל הכתף השנייה אריאל אטיאס.

דרעי צלח את אחד המכשולים הקשים - הבחירות המוניציפליות. אף אחד לא זוכר היום את הכישלון באלעד. ישי מבין זאת ולכן הוא לא זונח את השטח ואת החיבור שלו לציונות הדתית שהיא אחד המקורות האלקטוראליים של ש"ס. אנחנו לא נראה בתקופה הקרובה מאבקים גלויים בין ישי לדרעי מהטעם הפשוט: אין סיבה. אין בחירות צפויות, אנחנו אחרי הבחירות לרשויות המקומיות. בתום השלושים למותו של הרב היתה ציפייה שישי יעשה מעשה. אז היה לכאורה מניע. היום גם זה חלף.

המבחן הקרוב הוא התהליך המדיני. באופן די אירוני, לציפי לבני, זו שש"ס לא הסכימו לשבת בממשלתה, יש השפעה על שאלת ישיבת ש"ס בהרכב ממשלה עתידי. אם יגיע לדיון הסכם מדיני ובלית ברירה הבית היהודי ימצא עצמו באופוזיציה, תעמוד בפני ראש הממשלה ואנשיו שאלת מחליף קואליציוני: העבודה או ש"ס, או שמא העבודה וגם ש"ס.

ש"ס היא מפלגה קואליציונית בהווייתה. אם בהזדמנות הראשונה לשינויים יהיה ברור שישי יוכל להביא נדוניה טובה יותר אז המתח יעלה. אם המתח יישאר בגבולות פעילי השטח זו תהיה משימה פשוטה בהישרדות הנהגת ש"ס, אך אם המתח יעלה לרמת הרבנים זו כבר תהיה משימה מורכבת, אולי אפילו משימת הדחה.

בקיצור, אילו אני אריה דרעי, לא הייתי מתבשם מהניסיון המוצלח לכאורה למנוע מישי מלכהן כיו"ר זמני של ועדת חוץ וביטחון אלא ממשיך לפקוח עין. במקום אלי ישי לא הייתי משקיע את כל כולי בשטח אלא מחלק את זמני גם בשיחות רקע כדי להבהיר לכל העולם את האנרגיה הפוטנציאל-פוליטית הטמונה בי. אם אני יתר חברי סיעת ש"ס אני ממתין בשקט לכל התפתחות ולא עושה דבר כדי להתבלט. ולבסוף, אם אני מפעילי השטח של ש"ס, לא נותר לי, בהמשך לצער היומיומי והמוחשי על לכתו של הרב, אלא להצטער על כך שלא מינה בקולו ובדמותו יורש. זה אולי היה הסיכוי היחידי למפעל הפוליטי-חברתי של הרב לשמור על פניו ודמותו.