אאא

שמעתי מהגאון רבי יצחק זלזניק זצ"ל שהיה מקורב ונאמן מאוד על מרן זצוק"ל, שפעם נשא דברי הספד בישיבת "עץ חיים" בירושלים, ובאמצע דבריו, נגשו אליו קנאים והגישו לו פתק עליו היה כתוב, שאשתו הרבנית ע"ה אינה חשה בטוב וכי עליו לבוא מיד לבני ברק, אך מרן זצ"ל שהבין את פשר הדברים, המשיך בדברי ההספד.

כעבור זמן, הגיעו אליו הקנאים לביתו בב"ב, ובפיהם טענות שונות עליו. מרן זצ"ל הוציא את ספרו "אבי עזרי" על הרמב"ם בהלכות נזיקין, שם הובאה הסכמתו של מרן הבריסקר רב זצוק"ל משנת תשט"ז, ואמר להם: "דא שטייט אז איך דארף אייך נישטפרגען" – כאן כתוב שאני לא צריך לשמוע לכם (במכתב ההסכמה נכתב: "...והאמת כי הגאון רבי אלעזר מנחם הנ"ל שליט"א אינו צריך כלל לשום הסכמה ממישהו, כי גדול האיש מאוד ורב גוברי בתורה בחריפות ובבקיאות ועומק הפשט בכל מקצועות התורה כאחד מגדולי דורינו".

במוצאי יו"כ נהג לעשות זכר לנס ולהודות לד' על מה שקרה לו בקטנותו בעצם יוה"כ, וכך סיפר: קבוצת גויות חטפו אותו והרכיבוהו בעגלה במרוצה.כאשר השכנות היהודיות שמו לב,התחילו לצעוק וזרקוהו מהעגלה וניצל.

פעם נכנסתי אליו לשתות 'לחיים', לזכרון הנס כנהוג, והיה רכון על השולחן ומעיין בשו"ע אבן העזר.  כשנכנסתי, סימן לי בידו שלא אפריע לו.

כשפסק לעיין בעניין, שאלתי את מרן זצ"ל לפשר הדבר, שמיד בצאת יו"כ עיין בשו"ע אה"ע דבר שלא היה כדרכו. וכך השיב: כיבדוני בישיבה בעת אמירת "כל נדרי" להחזיק הס"ת בידי, ובזמן שהחזקתי הס"ת עשיתי חשבון הנפש על מה שעבר עלי במשך השנה, ונזכרתי שיעצתי לשואל בעניין הלכתי לשאול שאלת חכם, וחוששני שהיה טעות בפסק שפסקו בזה, ונכשלתי בזה בעצה שאינה הוגנת, ע"כ מעיין כעת בשו"ע ללמוד שוב ההלכה לבדוק הדבר.

סיפר בהתפעלות על הנהגתו של מרן הח"ח זצ"ל. בישיבת 'ראדין' היה תלמיד אחד שלא יכול להינשא.באשמורת הבוקר של יו"כ נכנס הח"ח זצ"ל לישיבה וניגש לבחור, ודיבר אתו שעות ארוכות בכדי לחזקו ולעודדו, ודיבר עמו על מה שקורה בעיירה שלו ועל שלום הוריו, ולא דיבר אתו כלום על יום הדין של יו"כ.

בעת הקמת "דגל התורה", נכנס אליו אחד מתלמידיו שחותנו היו מנאמני אגודת ישראל, והתלמיד אמר שאינו מדבר עם חותנו בענין זה כלום.אמר לו מרן זצ"ל: "לא זו הדרך – אדם צריך לומר ולהסביר את דעתו!".

לפעמים היה משנה דעתו בהנהגתו ועצתו בענייני הכלל ואמר; "בהמה עושה כל יום אותו הדבר שעשתה אתמול. האדם נברא בדעה שחייב תמיד לחשוב מחדש איך להתנהג".

בענין זה סיפר שהיה באסיפת רבנים בוילנא, ואחד המשתתפים העיר שבעל ה"אור שמח" זצ"ל כשכיהן כרב בדוינסק היה לו הנהגת הציבור אחרת ממה שנהג בעיירה שכיהן כרב לפנ"ז,משא"כיש רבנים שהנהגתםתמיד עקבית ושווה ואינם משנים את דעתם. השיב אחד המשתתפים, דבעל ה"אור שמח" היה "למדן" ובעיירה אחת פסק שכך חייבים להתנהג ובדוינסק פסק שחייבים להתנהג אחרת, משא"כ רבנים אחרים שהם בעלי"זכרון", וזכרו שפעם פסקו כך ולכן חזרו תמיד על אותו פסק.

 (צילום ארכיון: צביקה ישראלי - לע
מרן הרב שך זצוק"ל מגיע לוועידה הארצית של אגו"י בשנת תשנ"ב, לצידו נראים כ"ק ה"פני מנחם" זצ"ל וכ"ק האדמו"ר מויז'ניץ זצ"ל. בתווך: הרב רפאל וואלף

בענין זה גם אמר לאדם ששאלו בענייני חינוך: סעיף בשולחן ערוך הוא לדורות, והמשנה ממנו הוא בכלל אינו מאמין בתורת משה, אבל שונה הוא הנהגות של גדולי ישראל לדורותיהם בענייני הכלל. בכגון זה גדולי ישראל של אותו הזמן והתקופה עליהם לפסוק האם ההנהגות הקודמות שייכות גם לאותו הזמן.

כשהמכונה "רב הראשי לישראל" פרסם ברבים פסק הלכה להתיר ממזרים לקהל, נעמד מרן זצ"ל ראשון במערכה בפני עם ועדה והורה שפסקיו אינם פסקים!, ועמו אתו הצטרפו לאחר מכן כל גדולי ישראל. כאשר שמע אותו רה"ר דברים אלו אמר, שגם בעבר היו "מחמירים ומקילים" בגישתם להלכה כגון ב"ש וב"ה (עפ"ל). על כך אמר מרן זצ"ל, כי עצם הדיבור על קדושי עליון ב"ש וב"ה,שאין לנו מושג במהותם ובקדושתם וגדלותם כלל!, ועוד לומר שהיו להם גישה כזו וכזו בהלכה! זה חמור יותר מהתרת הממזרים!.

ברמב"ם הל' ת"ת ז"ל; "היה לפניו עשיית מצוה ותלמוד תורה אם אפשר למצוהלהעשות ע"י אחרים לא יפסיק תלמודו ואם לאו יעשה המצוה ויחזור לתלמודו" עכ"ל.אצל מרן זצ"ל לא היה מצב של –"ויחזור לתלמודו" – כי מעולם לא הפסיק לימודו גם בעת עיסוקו בדברים אחרים.

ראיתי גם בעת שהיה על מיטתו ונמנם כשהוא אומר: "קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא"(מגילה י')', היו נכנסים לחדרו והוא היה רכון על תלמודו, ולא שם לב כלל שעומדים על ידו.

צפו: "נאום השפנים" של מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל

בחדרו עמד שנים רבות כורסא – שמעולם לא ישב עליו. יום אחד שאל אותי מה זה הכורסא, כי מעולם לא שם לב לזה!

פעם אמר לי; "שלושה ימים אני לא אוכל ולא יושן משום קושיית ה'בית מאיר' על רבי עקיבא איגר"!

בצעירותו למד בלילה כשצלחת עם שמן ופתילה בידו ונר דלוק בו, וכשנכבה הנר יצא לחצר ולמד לאור הלבנה.

בזמן שהיה חשש שישנו ההסכם לדחיית בחורי ישיבות מחובת גיוס לצבא, הצהיר ברבים ואמר: "שידעו כל מנהיגי המדינה, כי היינו בגלות הרבה שנים – ובאם יחייבו בני ישיבות להתגייס נרד מהארץ".

אחד ששאל אותו למה לא מתגייסים הרי זה משום פיקוח נפשהשיב:רק ע"י לימוד התורה בישיבות יש הבטחה להמשך 'כלל ישראל'! גם זה פיקו"נ!. 

היו באים לישיבה קבוצות חיילים לראות ולשמוע מפיהם של רמ"י הישיבה דרך התורה, וגם מרן זצ"ל היה נושא דברים בפניהם בענייני אמונה בד' ובחשיבות לימוד התורה לקיום ולהמשך כלל ישראל. בהקדמה לדבריו היה מקדים שמבקש שיקשיבו לו - 'בלי ויכוחים'!.

פעם בין כסא לעשור עמדה בדלת ביתו חיילת לבושה מדים שרצתה לשוחח עם מרן זצ"ל. הייתי במבוכה האם להכניסה, כי הרי פסקו בזה שהוא ביהרג ואל יעבור, ושאלתי את פיו האם להכניסה - והורה שתכנס. החיילת התלוננה בפניו שרצתה להשתחרר לראש השנה מהבסיס להתפלל בבית כנסת ולא הרשו לה לצאת, ומה תעשה ביום הכיפורים העומד להגיע בימים הקרובים. מרן זצ"ל השיבה: הקב"ה שומע את תפילתך בכל מקום שאת מתפללת – וגם בבסיס! אך מיד דיבר עם עסקני ציבור שהתעסקו בזה שתשתחרר ליו"כ, וליו"כ סידר לה מקום שתתפלל בעזרת נשים של ישיבת פוניביז'. היום היא אישה חרדית לכל דבר.

 (צילום ארכיון: צביקה ישראלי - לע
במהלך הכנסיה הגדולה השישית והאחרונה של אגודת ישראל בחודש טבת תש"מ בירושלים, התקיימה ישיבה משותפת למועצות גדולי התורה של ארץ ישראל וארה"ב 

תמיד ביקש בענייני הכלל שיצטרפו אליו עוד גדולי ישראל, כך כשראה צורך בהקמת "דגל התורה" התייעץ וביקש מעוד גדולי ישראל שיצטרפו אליו. לפעמים היה מתלונן;"פאר וואסלאסט מען מיראליין?" – למה משאירים אותי לבד?. הצטער מאד משום שהוא היה לבדו העומד בפרץ, ולכן הצטייר כאילו שהוא אדם קשה ותקיף!

פעם רצה מאד למנות ת"ח גדול ממקורביו לרב בעיר. כששמע שלא מצטרפים אליו אחרים הפסיק ההתעסקות בזה, אעפ"י שדעתו היה שיש למנותו לרב.

אמר על אדם גדול אחד שסטה מן הדרך; "כתוב בתורה: 'זכר ימות עולם בינו שנות דר ודר,שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך'.האדם הכי גדול חייב לבדוק את עצמו בהנהגתיו ודרכיו.'שאל אביך ויגדך' כלומר; האם זה מה שנמסר לנו מדור דור.'זקניך ויאמרו לך' האם שאר גדו"י אומרים כמותך, ובאם אין שני תנאים האלו אסור להתנהג כן. בדורות עברו תמיד היו ת"ח גדולים מופלגים מאד, וכל זמן חיותם של 'זקני' הדור, לא הביעו דעתם כלל בשום עניין, וסמכו ידם על 'זקני' מנהיגי הדור!".

בענין זה מצטט בפנינו הרב וואלף את דברי המשך חכמה (שמות ו',י"ד) ובתוך דבריו כותב:"הנה העמיד השי"ת משה ואהרן לנביאים ומנהיגים לבל יפול ספק בלבב בני ישראל ופקפוק בשליחותם לכן בחר בהם שהם זקנים,והזקן בל יעשה תחבולות רמייה לרמות אחרים ובפרט להוציא עם שלם בלתי מסודר ולהניחם כצאן אחרי כי זקן האיש ופחד המוות נגדו וחום רוחו כבר אבדה" וכו', יעוי"ש בכ"ד.

 (צילום ארכיון: צביקה ישראלי - לע
מרנן הרב שך, הרב אלישיב, הרב שטיינמן והרב קנייבסקי (צילום ארכיון)

אמר פעם: "אין אנו צריכים להיות יותר יר"ש מהחזו"א או הגרי"ז מבריסק זצ"ל. ואם ישאלו אותנו למה לא חגגנו 'יום העצמאות' נענה משום שהחזו"א והגרי"ז לא חגגו".

בשנת שמיטה הציע להקים גמ"ח גדול עבור נצרכים מעדות המזרח שבצדק לא קבלו הוראת רבם לסמוך על ההיתר מכירה (בענין ההיתר מכירה כתב ב'אבי עזרי' על הר"מ הל' שמיטה ויובל).

כל הנהגה טובה שעל יהודי להתנהג כתוב ב'משנה ברורה', ואם ישאלו אותי בב"ד של מעלה על הנהגה מסויימת - למה לא נהגתי, אשיב: ב'משנה ברורה' זה לא מוזכר! כשהיה אומר הלכה מהמ"ב היה אומר: דער חפץ חיים' שרייבט אין משנה ברורה! החפץ חיים כותב במ"ב!.

התנהג עפ"י המסורת לו מרבותיו זצ"ל.היה אומר: "אצל הח"ח זצ"ל לא ראינו ולא שמענו דבר כזה. אצל הגרי"ז מבריסק זצ"ל לא ראינו הנהגה כזאת".

לשואל על בנו שהיה חולה מאוד ואדם גדול אמר לו להפסיק בטיפולים והבטיחו שיהיה בריא גם בלי טיפולים, השיב: שימשיך בטיפולים "ורפא ירפא" חייבים לשמוע בקול הרופא. אצל הח"ח זצ"ל לא ראו הנהגה כזו!

לפעמים היה מתבטא ואמר: לח"ח זצ"ל היה רוה"ק!.

בעת שהתקיימו ההפגנות בפ"ת למען קדושת השבת, לא היתה דעתו נוחה מזה כלל ואמר; כמו שיש איסור להתגרות בעכו"ם יש ג"כ איסור להתגרות בחילוניים! והוסיף: אם ההפגנות יגרמו לגיוס של בחור ישיבה אחד - לא כדאי כל העניין! כן אמר: בהפגנות אי אפשר שיהיה שליטה ואחריות על התנהגותם של כל המשתתפים, וכשאחד נעצר והוא בבית האסורים - זה כתם רוחני וגופני עבורו לכל ימי חייו. 'מי האדם גדול הלוקח אחריות ע"ז?!

בהחלטות ובשיקוליו בענייני הכלל ומדיניים לקח בחשבון כל ההשלכות, האם הדבר יגרום לביטול תורה בישיבות.

האם יגרום לתסיסה ציבורית שלילית. האם יגרום לשנאת הדת והדתיים. בענין זה מוסיף הרב וואלף ומצטט בפנינו את דברי הנצי"ב זצ"ל בהעמ"ד (דברים י"ז,י"ד) בתו"ד: בעניין השייך להנהגת הכלל, נוגע לסכנת נפשות!

נהג לומר: "למען שלום עם האומות השכנים - ויהיה פחות שפיכות דמים, חייבים להחזיר משטחי א"י!

והוסיף: "באם היה שיחזירו את כל ארץ ישראל ועי"ז יהיה שלום ויתמעטו שפכ"ד, חייבים להחזיר את כל ארץ ישראל! אבל אני לא יכול להגיד זאת ברבים כי זה יהיה דבר פלא לרבים - שלא יתקבל על דעת השומעים!".

לאדם ששואלו האם "לבקר" בעיר חרדית חדשה שנבנתה מעבר לקו הירוק השיב: "זה איסור דאורייתא – יש בזה משום התגרות בעכו"ם!".

אחרי "מבצע אנטבה", שהכניסו הרבה חיילים לסכנת נפשות, הזכיר את דברי הרמב"ם (הל' רוצח ושמה"נפי"ב) וז"ל; "וכן אסור לאדם לעבור תחת קיר נטוי או על גשר רעוע או להכנס לחורבה וכן כל כיוצא באלו משאר הסכנות אסור לעמוד במקומן", עכ"ל. ואמר: באם אחד עבר תחת קיר נטוי וכו' ולא קרה לו דבר, עדיין עבר על האיסור.

מאחר ואסור על אדם להכניס את עצמו למצב של סכנה, הוא עצמו לא הלך לכותל המערבי בזמנים שהיה שם או בסביבתו איזה שהוא אי שקט כגון זריקת אבנים וכדו'. לכן גם היה אומר שלא לבקר בהר הזיתים ואפילו לבני משפחה כשיש יום יארצייט שקבורים שם. לכן גם דעתו היתה שלא ילכו לחברון להתפלל במערת המכפלה או לקבר רחל!

כשישב שבעה אחר פטירת רעייתו הרבנית ע"ה אמר, דעפ"י הלכה מותר וחייב לומר שיעורו הקבוע בישיבה,

אולם אסור לעשות 'מילתא דתמיה לרבים'!.

סיפר שהיה בבית הגרי"ז מבריסק זצ"ל והיה שם דבר שאירע. הגרי"ז זצ"ל אמר על מרן זצ"ל; "רצון יראיו יעשה!".

בהיותו בוילנא אצל מרן הגאון רבי חיים עוזר זצ"ל, נתן הגרח"ע זצ"ל למרן זצ"ל תשובה שכתב בצעירותו לעיונו ולשמוע מה דעתו לפני הדפסתו בס' 'אחיעזר' שעמד להדפיס.

תלמיד ישיבה או אברך כולל חייב לעשות מה שטוב לעלייתו בתורה ויר"ש, ובאם עפ"י דעת התלמיד עדיף לעלייתו בתורה לעבור ללמוד במקום תורה אחר, אין לו להתחשב בשום דבר אחר אלא הצלחתו בלימודו.'חייך קודמין'! ואעפ"י שעי"ז יפגע הר"מ או המוסד שבו לומד.

כל 'חיזוק' של בחור ישיבה חייב להיות בלימודו ועלייתו בלימוד התורה, וכל חיזוק בעניין אחר, כמה שזה מצוה ודבר טוב, ירגיש מזה סיפוק, יהיה על חשבון עלייתו בתורה, וכך גם כתב במכתב (מכתבים ומאמרים ח"ב) בתו"ד:"ולא מצאתי דבר היותר טוב ומועיל לעליה בתורה וביראת שמים, אך ורק ללמוד ולהיות שקוע בלימוד,ללמוד ולחזור ללמוד, ושום דבר לא צריך לתפוס מקום אצלו ולא להתערב בשום דבר" וכו' ע"ש.

במכתב אחר (מכתבים ומאמרים שם) בתו"ד כתב:"ולכן אני בבקשתי חוסו על עצמכם,לא תתערבו בסכסוך שיש בהנהלת הישיבה. כל זה לא שייך לבחורים שתפקידם ללמוד ולעלות בתורה ויראת שמים" וכו' ע"ש.

כשחוג מסויים כתבו כתבי פלסתר אנונימיים בסתר נגד ח"כ מאגו"י, אמר: "הם בכלל מה שכתוב בתורה - 'ארור מכה רעהו בסתר'!".בענין זה מצטט בפנינו הרב וואלף את דברי מרן החפץ חיים (שמה"ל ח"א שער הזכירה) בתו"ד: ובפרט אותן כותבי עמל (שקורין פאסקוילן) שעליהם נאמר (דברים כ"ז,כ"ד), "ארור מכה רעהו בסתר" ע"ש.

פעם ביזוהו ברבים והפריעו לו בעת שנשא דברי חיזוק, וחשש שמא יצא מזה מחלוקות, ולכן פרסם מודעה בעיתון בשמו: שלא היה שום פגיעה,ושלא להיתפס או להתייחס לזה כלל!.

לא קבל לעצמו שום טובת הנאה משום אדם. גם הדפסת ספריו "אבי עזרי" על הר"מ עשה מכספו האישי ולא מתורמים, אעפ"י שהרבה אנשים הציעו וראו לזכות להיות שותף בהפצת ספריו, ואף  בתקופה שהפרוטה לא היתה מצויה בכיסו.

כשמכר אפילו ספר אחד "אבי עזרי", הפריש מיד חומש לצדקה! (כדעת הגר"א ע' בס' אהבת חסד להח"ח זצ"ל), והיה לו בארון קופה מיוחדת ששם הניח מיד את הכסף שהפריש.

בשום אופן לא הסכים שיטריחו עבורו, ואפילו בענייני הבית בבית, אמר לב"ב;"איך אליין" - בעצמי לבד! וכל ימיו גם בעת זקנותו לא הסכים שיעשו "מנין" לתפלה בביתו. אפילו כשהיו בין כך עשרה אנשים בביתו, העדיף להתפלל ביחידות או הטריח עצמו לעלות לישיבה, והעיקר לא להטריח אחרים! אפילו לצעיר תלמידי הישיבה אף פעם לא שלח לקרוא לו, אלא בעצמו עלה לישיבה וסיבב שהבחור ידע שרוצה לדבר אתו.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

לעת זקנותו המופלגת, היה מתוודה הרבה בבכיות ובדמעות על "חטאיו".היה אמר וידוי רבי נסים גאון המודפס בסידורים (יו"כ קטן). היה מרבה לומר 'שמע ישראל' - לקבלת עול מלכות שמים.

היה אומר לעצמו בקול איך יענה בפני ב"ד של מעלה!. וכן אמר: "עוברים עלי בתקופה אחרונה ימים קשים מאוד – לא הרגשתי טוב – ואפילו לא יכולתי לדבר מרוב חולשה. אמנם כשעלה ברעיוני חשיבות החיים – ומה זה החיים – אז הרגשתי שכל הצער כדאי לחשיבות החיים".

נהג לומר: "כבוד שאדם מקבל בעוה"ז, מוריד משכרו בעוה"ב! בזיון שאדם מקבל בעוה"ז מוסיף לו שכרו בעוה"ב!", ע"כ בקש שיקברו יחד אתו בקבר אחר פטירתו את כל הפאשקוילין שביזוהו, שזה יהיה לזכותו בעוה"ב!.

באותו תקופה של חולשה גדולה הגיעה שאלה באשה חולה שמסרבת לקבל טיפול למחלתה והשיב: "תסבירו לה –כמה טובים החיים!- ולעודדה ע"ז.