אאא

האמת היא שזה מצחיק אותי עד דמעות. שימו לב לתופעה המזורה הזו. אנשים מעדיפים להשקיע את כספם בפיקדון בנקאי שמייצר תשואה אפסית, במקום לרכוש אגרות חוב של אותו הבנק שיעניקו להם תשואה גבוהה יותר.

הרי אם אתה סומך על הבנק שישמור על הכסף שלך, הרי שאתה מאמין שהוא יציב ולא יתמוטט, אז למה אתה לא בוחר לרכוש את האג"ח שלו? אתה יודע שאג"ח יעניק לך תשואה גבוהה יותר. נכון? אתה מוותר על התשואה הזו בשביל מה? זה מצחיק ללא ספק.

בכל זאת, בואו ננסה להבין את הרציונל שמאחורי הסיפור המצחיק הזה. אז ככה, פיקדון בבנק אינו סחיר. הוא סגור לתקופה מסוימת. לשנה, לשנתיים וכדומה. ככל שתסגור אותו לפרק זמן ארוך יותר, תקבל תשואה גבוהה יותר.

האג"ח מצד שני, סחיר ותוכל למכור אותו מידי יום. אתה לא חייב "להתחתן" איתו. אם כך היית מצפה שגם התשואה תהיה נמוכה יותר, אבל ממש לא, האג"ח הסחיר מעניק תשואה גבוהה יותר מהפיקדון. אז למה בכל זאת מרבית האנשים בוחרים בפיקדון?

כנראה שאת ההסבר לכך צריכים לחפש במישור הפסיכולוגי. משקיעים רבים מחפשים ביטחון ויציבות. ולכן, במקום להשקיע באג"ח של הבנק שנתון לתנודות יומיומיות בשוק ההון בשל היותו סחיר, הם מעדיפים את הפיקדון שנקודת היציאה ממנו ברורה וכך גם התמורה, דהיינו ערכו של הפיקדון בסוף תקופת החיסכון.

שיקול הגיוני? לא. לצערנו מדובר בשגיאה. כי הרי כבר ברור לנו שהמשקיע בפיקדון נותן אמון בבנק, כך שלמעשה אם ירכוש אג"ח של הבנק, לא תתערער במאומה תחושת הביטחון והיציבות שלו. מה גם שהכסף שלו יהיה נזיל וגם... יעניק לו תשואה גבוהה יותר.

זה נכון שבפיקדון בנקאי התמונה חדה יציבה ובהירה. קיימות רק שתי נקודות, נקודת התחלה ונקודת סיום. נקודת התחלה - הפקדת הקרן ונקודת הסיום בה תקבל את הקרן ואת התמורה – פשוט נהיר וברור.

אבל גם באג"ח הבנקאי קיימות נקודות מובטחות כנ"ל! אך מכיוון שמדובר בנייר סחיר, ובין נקודות ההתחלה והסיום קיימות אין ספור נקודות נוספות מרצדות ומשתנות, מקבל המשקיע תחושה של חוסר יציבות. תקופת הביניים מאפילה על התמורה המובטחת למשקיע בסיום התקופה.

לסיכום, כפי שהבהרנו, תכונות האג"ח עדיפות על הפיקדון הבנקאי ככל שמדובר בתשואה לסוף התקופה. גם הביטחון כי הכסף יהיה זמין בסוף התקופה אינו שונה במאומה.

דניאל שבקס הוא מנהל המחלקה הפיננסית ב"הירשוביץ פתרונות"