אאא

"מליון ומאה שמונים אלף שקל, זה מה שאני חייב היום לכל הנושים שלי", פותח שאול חיון את המונולוג המצמרר שלו, "עד שהכתבה תתפרסם, הריבית תקפוץ בעוד כמה אלפי שקלים. אין לי כבר מה לעשות, אספתי כסף מהחברים, גלגלתי מאות גמ"חים, רוששתי את המשפחה שלי, מאין יבוא עזרי?".

אנחנו יושבים בחדרו הצנוע ברח' הרב שך בבני ברק. משם מנהל חיון את כל עיסוקיו. כאן הוא היה עורך בעצמו את סרטי המחשב הכשרים שהיה מוציא לילדי ישראל. "שלא יראו סרטים לא ראויים". לכאן מגיעים חתנים וכלות, לפני שהם מזמינים אותו לשיר להם באירוע המשמעותי בחייהם.

"אנשים שואלים אותי, איך אתה, עם כל המצב הנחאס שלך, יכול לבוא בערבים לחתונות ולשמח ולהצחיק את המשתתפים, זה לא משפיע עליך? אז לא. לא משפיע לי. אני שחקן טוב. יודע לשחק את המשחק. למרות כל הכאב, כל הפחדים, כשאני באירוע, אני אתן את כל כולי בכדי לשמח חתן וכלה".

בערבים הוא מפזז בין אולם לאולם, שר ומרקיד את המשתתפים. כשהוא מסיים את האירוע, הוא יורד לחנייה, שם כבר מחכים לו הנושים. "הסברתי להם שהכסף שקיבלתי הערב אמור להתחלק בין כל חברי התזמורת. הכסף הוא לא רק שלי. אין ממש עם מי לדבר. הם לוקחים את הכסף בכוח. אני יוצא לאירוע, וחוזר בלי כסף".

לא קונים, צורבים בחינם

לאחר שהסתבך עם אינספור נושים, ועם מאות צ'קים שחזרו, הוא הכריז בלית ברירה על פשיטת רגל. "כל הנושים שלי קבלו מכתב מבית המשפט שאני בפשיטת רגל. מי שרוצה לתבוע זה הזמן לתבוע, אחרת זה 'מת'. הליך פשיטת רגל זה אחד ההליכים הטובים של מדינת ישראל. וגם אחד האסונים. ב-11 השנים הבאות אני לא יכול לפתוח חברה בע"מ. אני לא יכול לנהל עסק". ובכל זאת, בגלל שהוא לא מנהל עסק, אלא נותן שירות, הוא עדיין יכול להוציא חשבוניות, ולהמשיך להופיע לפני הקהל. ההופעות, זהו המקור היחיד ממנו הוא מתפרנס.

העסק של הסרטים נסגר ע"י בית המשפט. כל ההשקעה ירדה לטמיון. "תסתכל מאחורי, איזה מארז יפה יש לי. 22 דיסקים של D.V.D. זהו, היום זה כבר לא עובד יותר. אנשים לא קונים סרטים. כולם צורבים, מורידים מהרשת. אתה משקיע הון תועפות, וכל ההשקעה יורדת לטמיון. אנשים נהנים מהיצירות שלך, אבל בעצם לא מתגמלים אותך. כי הם הרוויחו את זה בחינם".

ולמה באמת הוא השקיע כ"כ הרבה כסף? תלוי את מי שואלים. החברים מספרים שקיבל עצה כושלת, שלקח הלוואות יותר מידי גדולות, ונפל רק בגלל הריביות – בהיתר עסקא כמובן. חיון ממלא את פיו מים. "הכל משמים. ממשיכים הלאה". הוא נכנס לאחד מגדולי הרבנים, שאל אותו למה. "זאת גזירה משמים, תנסה להתרומם, להמשיך הלאה בחיים". והוא מנסה, הו הו מנסה.

עם אקדח מול האישה והילדים

יום אחד הוא יושב עם הילדים, שבעה בלי עין הרע, עוד לפני שנולדה לו הבת הטריה לפני שבועיים. "אני יושב בבית עם הילדים, פתאום עבריין תוקף אותי עם אקדח בתוך הבית, מול כולם, "הנה הצ'ק", זרק לי את הצ'ק וביקש "40 אלף שקל עכשיו". אני אומר לו: טוב, תן לי להתקשר לאנשים, לנסות. 'אני מתקשר, אתה לא נוגע בטלפון'. הילדים שלי, אישתי, באותו רגע, כולם, רעדו מפחד. לא עניין אותו. שלחתי לאנשים הודעות, "תעזרו לי. תארגנו לי קצת כסף". זה לא עוזר. אף אחד. וזה חברים! 2500 אנשי קשר. היה לי נס שפתאום אמא שלי דפקה בדלת, והוא הלך פתח לה את דלת, והוריד את האקדח. הוא הסכים שאשתי והילדים יכנסו לחדר, ואמא שלי נכנסה ואז הוא אומר לי: מי זו? אמרתי לו: אמא שלי. הו, טוב טוב כנסי כנסי גברת. יש פה צ'ק של הבן שלך תעזרי לו. מזל שלי שהיא הרימה טלפון לאבא שלי, והאבא שהוא נכה על כיסא גלגלים הגיע עד אלי לבית, הביא לו צ'ק שלו, ואז הוא לקח את אבא שלי סוג של ערובה, כי הוא לא רוצה צ'ק, הוא נסע עם אבא שלי לבנק, תפרוט אותו".

 (צילומים: יעקב כהן)
רגע של שבירה. שאול חיון (צילומים: יעקב כהן)

"הייתי חייב 300 אלף שקל לשוק האפור. והם אריות. רוצחים. את השוק האפור סיימתי. ביום שלא עשיתי אירועים, הלכתי מבנאדם לבנאדם, חברים שאני מכיר - עשירים, גבירים, בעלי חברות למשאיות, חברות עופות, כל מי שאני מכיר. שאבתי מהם כמויות של כסף. 33 אלף שקל בחודש".

- ואתה לא יכול להמשיך את זה גם היום?

"זהו. זה מת. אין לי את החיה הזו שהיה לי. הייתי בפחד. שתבין שהגעתי להסדרים עם כל השוק האפור. אתה מגיע להסדר - אם זה 6, 5, 4 אלף שקל בחודש"...

- זה כולל ריביות?

"אין ריביות. החלטתי להפסיק עם הריבית. באתי אחד לאחד לעסק שלהם. הם אנשים עם כבוד. אתה מגיע לעסק ואומר לו תקשיב, אני חי, נושם, עונה לטלפון, לא מת, אני אעשה הכל להשיג לכם את הכסף, אבל תקשיבו: מה אני חייב לך הרגע? תגיד לי בדיוק. עד שאני גומר לשלם, איזה הסדר שנגיע, אין סנט ריבית. אם אתה חולם לקבל סנט ריבית בבקשה. תגיד עכשיו, כי לא תראה ממני שקל יותר. הם הבינו שאני מאוד רציני, אבל מילה זה מילה. אם לא - זה היה קנסות. והייתי חייב לגייס. וזה כמובן חוץ מהבית שלי שאני גר בשכירות עם 8 ילדים. לשלם שכירות, לפרנס, ולשלם עשרות אלפי שקלים חובות בחודש".

- לא הייתה לך דירה לפני כן?

"אם הייתה לי דירה הייתי מוכר אותה. הייתי פותר את כל הבעיה. אפילו מוסדות הלימוד של הילדים לא יכלו לוותר לי על סכום הלימוד החודשי. פחדתי שיוציאו אותם מהתלמודי תורה ומבתי הספר. בזמן שלא יכולתי לשלם, התחילו לשלוח לי כל יומיים מכתבים. זימונים לתלמודי התורה. יש בעיה עם הילד, תבוא. אני בא, המנהל אומר לי "תעשה טובה, כנס רגע למזכירה, יש שם איזה צ'ק שחזר". אני מבין אותם, יש להם מוסד לנהל. הם חייבים את הכסף, אבל גם אני לא יכולתי כבר לשרוד".

לא יכולתי לתפקד מפחד

"באים אליי מאפיונרים הביתה... אבל היה לי מטרה בסוף. פחדתי על החיים שלי. נהייתי חולה מזה. לא יכולתי לתפקד. אני מסיים יום כזה, למחרת יש לי חתונה, בר מצווה, אני צריך להראות הכי טבעי בעולם. הרגשתי בכלל שאני הולך להתמוטט. לראות את הסוף. ביקשתי מאשתי שתצא עם הילדים לגינה. אני רוצה לנוח, רוצה שקט. פחדתי שתראה איך אני מתמוטט מול עיניה".

"נרשמתי לארגוני צדקה שונים בעיר, אבל זה ביזיונות מהילדים. אתה לא יכול לבקש מאף אחד דברים לבית. אתה הולך לארגון מסוים שמחלק סלי מזון, וזורקים אותך מהמדרגות. לא מאמינים לך שאתה נזקק. אחרי שכבר נוטים להאמין, רק הבירוקרטיה של הניירת שלהם זה חצי שנה. אתה רוצה סל מזון? אין בעיה, תבוא לקחת. אבל לא נעים לי לבוא עד לשם, לקחת ארגז של סוכר מלח קמח ודברים שהכי לא שימושים בבית. מביאים לך דברים לא רלוונטיים. אין לך מה לעשות איתם. אז הם אומרים לי: יש אופציה, אנחנו שולחים גם לבתים. אני אומר לו מצוין מה הבעיה? לא, זה עולה 25 שקל משלוח... ושתבין שאני ברמה שאם יש לי 25 שקל, זה לאסוף בשביל ההסעות של הילדים. חצאי חודשים הילדים שלי הלכו ברגל. מפה (רח' הרב שך) עד לרחוב עזרא. אשתי הייתה מסתובבת מפזרת שבעה ילדים עם עגלה. את מי זה מעניין?"..

עלונים בכל בני ברק

"אתה הולך לארגון צדקה נוסף, אתה צריך אישור מרב פלוני, תביא מי שמכיר אותך, רבנים שמכירים אותך. הייתה לי בעבר הוראת קבע לאותו ארגון של שלושת אלפים שקל בחודש, ביום שהיא התבטלה כי הוגבל לי החשבון, התקשרו אלי שאני חצוף, למה ביטלתי את הוראת הקבע... 'בנינו עליך בשביל שתי משפחות'... אם אתה רוצה, אין שום בעיה. תלך לרב חשוב נוסף, תביא ממנו המלצה, אנחנו נעשה עליך עלונים בכל בני ברק, מה שיכנס מהוראת קבע נביא לך...

 (צילומים: יעקב כהן)
מסיר את הבושה והפחד. חיון (צילומים: יעקב כהן)

שיבוא ארגון אחד במדינת ישראל, ארגון אחד, שיגיד שהוא באמת עזר לי. שלחתי ל-62 ארגונים בערב פסח בקשה שיעזרו לי. הייתי צריך דברים לחג. אוכל. רק אוכל. עזוב כסף. לא רוצה כסף. אני עובד, את הכסף מהאירועים אני לוקח לכסות את החובות, לעבריינים, לחסוך לי את הטיטולים של הילדים. יש לי ילדים בגיל שנה, שנתיים, שלוש, ארבע חמש...

- אף אחד לא עזר?

"אף אחד. ארגון מסוים מירושלים אמר לי: "אנחנו ניתן לך קנייה לפסח, רק תבוא עם האוטו לירושלים". אני מגיע לשם, הם שמים לי 33 קרטונים של עופות. 150 שקל עולה רק הדלק לירושלים. אתה אומר קנייה של 1500 שקל, שווה לשים הלוך ושוב 150 שקל. שמו לי 33 קרטונים של עופות. עזוב שזה לא נעים שאתה מסתובב שם, עם כל הכבוד. אבל אין מה לעשות. הם הביאו לי רק עופות. אתה מתבייש להגיד להם: מה עם סוכר, מצות? אז אמרתי בליבי אני אתחיל להסתובב, אמכור להוא קרטון להוא קרטון, אבל לא הבנתי למה כזו כמות גדולה של עופות? טוב, אני בא לעלות לאוטו לנסוע, אז הם אומרים לי: אההה, לאן אתה נוסע? רגע, נביא לך את הרשימה לאן לפזר את זה. 9 קרטונים ליבנה, 3 קרטונים לאשדוד, 2 קרטונים לבת ים, ומכל הרשימה נשאר לי רק קרטון אחד. אמרתי להם: בשביל קרטון שעולה 130 שקל סחבתם אותי עד לפה? הרי הפסדתי כסף. אמרו לי: תגיד תודה. אמרתי להם: אני באתי לכאן ועלה לי מאה חמישים שקל הלוך ושוב, אתם מביאים לי קרטון? ועוד אתם רוצים שאני אפזר את הקרטונים בכל הארץ? יעלה לי דלק עוד 200 שקל. התאכזבתי נורא, פתחתי את הדלתות של האוטו, נתתי רוורס, השארתי את כל הקרטונים שם, וחזרתי לב"ב. הרגשתי בשפל המדרגה".

"התקשר אלי בזמנו תושב העיר, ואומר לי: 'הרב שאול, בכסף אני לא יכול לעזור. תבוא, יש לי כמה דברים לתת לך'. ואני צריך. אז אני מתבזה, מוריד את הראש, והולך. אני מגיע אליו לבית, אני עובר שעה וחצי על תקן מפעיל הילדים שלו. כבר מתחיל להיות לי מאוחר. אני אומר לו: טוב, אני חייב לזוז. הוא שם לי בשקית 3 קופסאות טונה. ה' יעזור. זה לבלוע עוד גלולה, לרדת את המדרגות ולצעוק מאין יבוא עזרי?"..

- מן הסתם הכל מרצון טוב של אנשים שמנסים לעזור...

"אין לי ספק שהרצון הוא טוב, אבל צריך לעשות זאת בחכמה, שהבן אדם מולך לא יתבייש. תראה אותי למשל, קבלתי תלושי מזון לפני פסח האחרון, אותם היה ניתן לפדות בצרכנייה מסוימת, רחוק מהבית שלי. התלושים היו על סכום מועט, שלא היה שווה לי לנסוע לאותו מקום ולהשתמש בהם. החלטתי להעביר אותם לאדם אחר שנזקק. אני מכיר מישהו שבאמת זקוק. אני יעזור לו עם זה. אולי הוא שווה לו ללכת. אתה לא מבין איזה תרגילים עשיתי שהוא ידע שזה אני. כי אני עובר עם האוטו הוא ישמע את המנוע שלי. הוא עלול לדעת שזה אני שמתי את זה לו בדואר. תבין. החניתי את האוטו 3 רחובות. עשיתי סיבוב. לראות שהאוטו שלו לא נמצא. אנונימי לגמרי. שהוא לא יחשוב אי פעם שהוא קיבל ממני וירגיש חייב לי. ואנשים אומרים לי 'תבוא אלי הביתה'... הוא מבזה אותך ברמה הכי גדולה שיכול להיות. רק חסר שהוא יגיד ליד הילדים שלו 'הרינו נותנים צדקה לעני'...

ולפעמים, כך מסתבר, ישנם אנשים שיודעים להשיא עצות, וגם לעזור בכסף. "הגיע בנאדם מירושלים. לא מכיר אותו, קוראים לו יחיאל, אמר לי אני שבת בב"ב. שעה לפני שבת אפשר לשבת אצלך? אני רוצה כמה עצות לתת לך. הסכמתי. נהיה לך עור של פיל. אתה כבר מתחיל לספוג את כולם. אתה לא יודע ממי יכול לבוא לך הישועה. הוא נוחת אצלי בבית עם מעטפה. 'קודם כל השעה שאני מבזבז לך אני משלם לך. תעשה ככה תעשה ככה'... באותו רגע אתה גם נהנה לקבל את זה. עכשיו אני לא יודע גם כמה יש. הוא יצא. אלף שקל. והוא לא מכיר אותי".

לא נעים מהדוד שחתם לך ערבות

"אנשים באים אלי בסופר: אתה נראה טוב, איך מחקת מליון שקל, ספר לי... המכה הכי קשה זה שהגעתי למצב של פשיטת רגל. כל מי שמחזיק צ'ק שלי קיבל מכתב מבית המשפט שאם הוא חולם אי פעם לממש את הצ'ק הזה, שיבוא עכשיו. כי אם לא, זה מת. אתה לא יכול לתבוע את זה יותר בחיים. פתאום כל הנושים ובניהם ראשי כוללים, ראשי מוסדות, מנהלי גמ"חים, מתקשרים אליך: "שלום חכם חיון, שמעתי הגעת לפשיטת רגל". בפשיטת הרגל כתוב שבית המשפט פסק לי 700 שקל לחודש. זהו. זה מה אני הולך לשלם. אז אתה כבר לא משלם לחובות. מה איתנו? אתה יודע, דוד שלך ערב, לא נעים.. עד עכשיו אמרתי: קשה. אבל עכשיו נראה שהסתדרת. לא עבר 10 דקות, דוד שלי קיבל טלפון. תשמע, אתה ערב קבלן אחי, תתחיל לשלם".

- לא הכנסת את הערבים לתיק של ההוצאה לפועל?

"האמת שעשיתי טעות, הייתי צריך לדחוף את הערבים בפשיטת רגל. אתה יודע איזה הטרדה זאת? מאותו יום שקיבלתי את פשיטת הרגל, איזה הטרדה של כל הנושים, ואין אחד מתוך כל מי שלוויתי ממנו כסף אם זה כוללים ואם זה גמ"חים שלוקחים ריבית, שהסכימו לחכות קצת, לראות מה ניתן לעשות".

- גמ"חים שלוקחים ריבית?

"זה לא ריבית. זה 'החזקת הגמ"ח'... אתה רוצה אלף דולר? תן לנו הוראת קבע של 10 דולר. אתה רוצה 5000 דולר? אין שום בעיה - תן לנו 'אחזקת אברך' של 400 שקל לחודש.

- אין בעיה הלכתית?

"הם מסבירים שריבית דרבנן במקום אחזקת תורה מותר. הרי זה לא ממש ריבית. אני מוכר לך פה שטר. אני אומר לך שטרות תמורת הצ'ק. זה לא הלוואה. זה כאילו לקנות את הנייר הזה ב-5000 דולר. זה שאתה רוצה להחזיק אברך? זכותך. אתה לא רוצה? לא. אמרתי להם: לא רוצה, לא? אז למה... הרי את הצ'קים של ה-400 דולר הוא לוקח בנפרד. אז נפדו 4 צ'קים, 5 צ'קים פתאום נפל לי החשבון. בשביל עוד 5 צ'קים! אני אומר לו אז למה אתה תובע גם על החמש צ'קים האלה? לא, כי את זה כבר נתתי לאנשים... וחזר להם הצ'ק הייתי צריך לתת להם... אברך אצלי קיבל צ'ק שלך חזר לו הצ'ק. אני צריך להביא לו 400 שקל. אז אני בעצם הגדלתי את ההלוואה שלך.. הזוי... ואני מדבר איתך על אנשים מאוד חשובים.. אחד מהם אפילו שלח לי שני עבריינים הביתה"...

- בוא נחזור לסכום הענק של החובות שלך, איך הגעת לסכום כה גדול?

"מה זה איך הגעתי לזה? הלוואה ראשונית הייתה 350 אלף שקל. שנה ושמונה חודשים. הגעתי לריביות. וזה ריביות של שוק אפור. רק בשלושה ארבעה חודשים האחרונים קלטתי שאני הולך ליפול. ואמרתי: תשמע אני משלם שמונים אלף בחודש ריבית. עכשיו ממתי יש לי שמונים אלף מהעבודה? אז אם החודש הייתי חייב שלוש מאות, חודש הבא כבר הייתי חייב 380 אלף. כי לא יכולתי לשלם 380 אלף אז לוויתי. וזה ריבית שקופצת. חודש אחרי זה, 'ריבית בריבוע' זה נקרא. אם אני מראה לך קובץ אקסל פה איך זה היה מנוהל פעם אתה מתעלף מנהל הבנק שלי ראה את זה קיבל חום. איך הייתי מנוהל".

- אז מה אתה עושה היום באמת?

"עצרתי את הריביות. עד שנפל לי חשבון הבנק.. אני עם השוק האפור סיימתי. מה שנותר לי כיום זה חובות לאנשים פרטיים ולגמ"חים".

- אפשר להגיע מכל הגמ"חים למיליון שקל?

"בטח", (פותח לי קובץ אקסל ומסמן לי להסתכל עליו), "כל צבע זה חודש. זה רק צ'קים. כתוב פה מס' פעולה, מתי נכנס מתי יצא, קבלתי על זה, לא קבלתי על זה, כמה ריביות... שני מליון ש"ח הייתי מגלגל בשנה. הלוואה 734,000. החזרים 241,000 ש"ח. זה רק בשנה. 664,000 זה עוד הלוואה על הלוואה. בשביל לכסות את ההלוואה עם הריבית... רק עמלות לשנה, ריבית לשנה 980,000 שקל. אם היה לי עכשיו 600,000 ש"ח מזומן, הייתי איך שהוא מצליח לכסות את החוב דרך הבנות עם בעלי החובות"..

"ה' שלח לי אדם מיוחד"

"הייתי בהופעה במושב אחיסמך, עשיתי הכנסת ספר תורה, ואתה יודע, אצל פשוטי העם אם אתה עם כובע וחליפה אתה הרי גדול הדור, ואם אתה גם הזמר וגם המברך אז אתה הרי צדיק, גדול הדור מורנו ורבנו. בסיום האירוע בא המארגן להביא לי צ'ק. אני אומר לו: אדוני, אני מוגבל בחשבון אני בצרות של כסף. אל תביא לי צ'ק. דיברתי אתך מזומן. ישב שם איזה בחורצ'יק, לא מכיר אותו בכלל, מתקרב אלי, "סליחה שאני מתערב אחי, אל תפגע ממני, מה הסכום של הצ'ק?" אמרתי לו: "שבע וחצי אלף". אמר לי: "תחכה חצי שעה, קח את הצ'ק, חצי שעה אני בא". נסע לכמה בנקים באזור, משך כסף, בא. אומר לי: מה קרה לך עם החובות האלה? באיזה מצב אתה נמצא? דיברתי איתו, אומר לי: תשמע, אני עורך דין, מטפל בפשיטות רגל, תבוא אלי למשרד. ישבתי איתו במשרד, שילמתי 2700 שקל. כבר שנה ושמונה חודשים הוא מטפל לי בניירת. רץ לבתי משפט. עושה הכל  ממש חינם. סייעתא דשמיא. נס גלוי".

- חשבת פעם אולי לטוס לחו"ל, ולנסות לדבר על ליבם של הנדיבים?

"הוגבלתי לצאת מהארץ. היום נפשית אני לא מסוגל לאסוף כסף. הדבר היחיד שיש לי זה לבכות להשם וזהו. חודש שעבר הכנתי את עצמי יפה לעומר. ז"א עבדתי שמרתי כסף. 6,000 שכירות, יש לי הסעות לילדים. הכנתי לי כסף, לפחות עשרת אלפים שקל. והתקשר אליי בנאדם שנתן לי לפני שנתיים 5000 שקל, שהוא היה אחד הנגנים שלי, והוא צריך את הכסף לבר מצווה. הוא שמר את זה לתפילין. בפועל יש לי עשרת אלפים שקל בצד, אבל אין לו אלטרנטיבה כי הוא חבר, לא אחד שמנסה להוציא ממך כסף. ואז הוא אמר לי: תן לי לחשוב. התייעץ עם אשתו, שמיהרה לבוא אלי לבית: 'אתה לא מתבייש?'. לא רציתי שתחשוב שאני רמאי, אמרתי לה: עד הערב אני אנסה לארגן. בערב הוצאתי לה את הכסף ששמרתי, והבאתי לה. אחרי זה התקשר אליי הנגן והוא זקוק ל-1500 שקל.. בקיצור נשארתי חצי עומר בלי אגורה. ובמכולת כבר הוא לא רושם. אין. אם אין לך כסף אתה לא שווה לירה. כיום אף אחד כבר לא מאמין לי. הספר שלי הוא היחיד שאומר לי: תבוא, אל תשלם. שיהיה לך תביא. במכולת, חלב הוא לא נותן לי. כי היה לי חוב אצלו שהוא חיכה איתו הרבה זמן. אם אין לך מזומן.. לילד שלי חסר שקל, הוא מוריד לו מוצר מסוים ונותן עודף. 'תגיד לאבא חסר שקל'. לא העזתי להרים טלפונים, לחפש ממישהו כמה גרושים. אפילו הלוואה. ממי אני ילווה?"..

- מה עם כל החברים העשירים?

"מנוחתם גן עדן... אני עכשיו אתחיל להחריד אותך. אמיתי. מצידי תכתוב את זה. כל בנאדם שהבטיח לי כסף ולא קיים, חטף מכה. מכה שבאמת כואבת. אני ריחמתי עליהם. ריחמתי ואלוקים הוכיח לי שזה בגלל זה. בנאדם לפני שבועות מתקשר אליי. אני היום לא קונה מותרות לבית. אפילו לא אופה עוגות. מקסימום קניתי מעדנים לחג השבועות, שיהיה משהו חלבי. בנאדם חודשיים וחצי לפני שבועות מתקשר אליי, אומר לי תשמע, אני ועוד איזה מישהו מהאזור התארגנו, אני מסדר אותך בשבועות ה-כ-ל. שבועיים לפני שבועות הוא עדיין לא מתקשר. שבוע לפני שבועות. אני לא אתקשר אליו בחיים. לא נעים. הוא הבטיח, אבל יכול להיות שכבר לא מסתדר לו. בניתי עליו, באמת.

בקיצור, הבנאדם לא הגיע. בערב חג השבועות בבוקר הוא החליט להתקשר אליי להגיד כמה לא הסתדר לו להביא לי. אבל איך אומרים את זה במילים אחרות? הוא אומר לי: אל תשאל. שבוע שעבר החניתי את האוטו במרכז באלעד, סובארו אברכים. עשיתי קנייה. ירדתי שנייה לפיצה להביא לאשתי משולש, גנבו את האוטו. אין קנייה...

 (צילומים: יעקב כהן)
נושים שמעירים את הילדים. חיון מחוץ למשרדו (צילומים: יעקב כהן)

הוא ציער אותי. אל תבטיח. אל תיתן. מלא חברים שלי לא נתנו לי. לא עזרו לי באגורה. בשקל. אני יכול להקפיד עליהם? לכעוס? לא. אבל בנאדם שכבר אומר לך משהו אתה מתחיל לצפות. אני אומר לאשתי: הוא אמר, יום יומיים שלוש, יהיה. ואין. זה עושה צער. אז אמרתי לאשתי: תראי איזה מסכן. גנבו לו את האוטו. בטח הוא לא תכנן עכשיו הוא צריך לעשות קנייה לעצמו פעם שנייה. היא אומרת לי: מה פתאום. זה לא בגללך. אמרתי לה: ח"ו, זה הרגשה פנימית. לא נעים שאדם ייענש בגללי. עוברת איזה שעה, הוא שלח לי להתפלל על אשתו, אני מתקשר אליו: מה קרה? אל תשאל, היא נפלה, ריסקה את כל הרגל בניתוח. אמרתי לאשתי: שבועות זה רגל, לא?

מתקשר אליי איזה ערב שבת אחד איש תקשורת מסוים. והייתי באותה שבת לחוץ מאוד. לא הייתה לי אגורה. לא יודע, משמים. הבנאדם מתקשר אליי: יש לך מישהו בירושלים? אמרתי לו: כן. שיבוא אלי למערכת, יש לי אלף שקל בשבילך. יש לי אח אברך בירושלים. לומד בכולל. אמרתי לו: כמה תעלה מונית מהכולל שלך למערכת? אמר לי: למה? אמרתי לו: בנאדם צריך להביא לי אלף שקל. אז זה לא יהיה אלף. ייקח מונית הלוך ושוב, יהיה תשע מאות. אתה יכול באותו רגע לעשות העברה לחשבון של אשתי, יהיה לי כסף. אה, אין שום בעיה. נוסע לרדיו, האיש לא נמצא. מתקשר אליו, לא עונה. שלחתי לו הודעה: שלחתי מישהו עם מונית, הוא מחכה מתחת למערכת. 'שייסע, אני אתן לך 1100. גם על המונית שלו'. התקשרתי לאחי, אמרתי לו: מצטער, תחזור הביתה. והייתי לחוץ. התחצפתי שהתקשרתי אליו עוד ארבעה פעמים. ונראה לי הוא החליט לרדת מזה. אמרתי לאשתי: עזבי, אין כסף נסתדר עם מה שיש. ביום חמישי כל החברים שלו קבלו הודעה להתפלל על קרובת משפחה שלו ממדרגה ראשונה שעשתה תאונה. הייתה במצב קריטי. לפעמים הכאב שיש בך גורם לך להקפיד, בלי לשים לב, ואנשים נפגעים"...

כל ערב דפיקות בדלת

"מנהל גמ"ח ברעננה שאני חייב לו 70 אלף שקל, החליט שהוא מציק לי בבית כל יום מהשעה תשע בערב. אני אומר לו: אני לא בבית, אתה מציק לילדים, מעיר את אשתי והילדים. הוא עומד בדלת ודופק בחוזקה. עד שאשתי איבדה את כל הסעיפים ופתחה לו את הדלת. הוא התחיל לצעוק: גנב. וכל הבניין על הרגלים... היא אמרה לו 'אני מזמינה לך משטרה'. תזמיני משטרה. בעלך גנב. עכשיו בינינו, את הקרן מזמן סיימתי לשלם לו. כל הסכום שהייתי חייב לו זה רק ריביות של ריביות.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אמרתי לו: אם אתה בא לפה אני מזמין לך משטרה. אתה מעיר לי את הילדים. הילדים שלי לא אשמים במה שאני עשיתי. שלושה חודשים הוא נעלם. לא מתקשר. אמרתי לאשתי: תשמעי, איומים מדברים אליו. עשה לי שקט. אחרי שלושה חודשים אני מקבל ממנו טלפון אני שומע בנאדם גמור: "הלו, שאול, מחילה. מה עשיתי לך... קיבל את המחלה במעיים, הרופאים נתנו לו חודשיים למות. אני מוחל לך על כל הכסף רק תמחל לי על מה שעשיתי לך. הוא לא ציער אותי. הוא ציער את אשתי. ציער את הילדים. שלושה חודשים הוא היה על סף מוות".

- עצוב...

"שהתורה אומרת "אל תהיה לו כנושה" היא יודעת מה עובר על זה שנושים אותו. זה הדבר הכי קשה בעולם. כשבנאדם מתקשר אליך "מה עם החמש מאות שקל שלי?" ואם יש לך, מילא. כשאין לך את ה-500 שקל, אתה לא יודע מה עובר לך בגוף. כשזה בנאדם פרטי והוא מתחיל לנגן לך על המיתרים הכי כואבים אין משהו אחר. אתה מאבד את הכל. והדבר הכי כואב בעולם - אלה שבאמת אין להם כמעט ולא מתקשרים אליך. אם הלווית כסף מחבר אמיתי ואין לו והוא חי ממשכורת קשה הוא בחיים לא יתקשר אליך. מי מתקשר אליך? אלה שמסודרים. יום אחד קבלתי דיכאון ברמה עמוקה. אני עובר מצבים מאוד קשים בחיים. יום אחד ביקשתי מרב עיר מסוים שיתפלל עלי. הוא אומר לי מה קרה? אמרתי לו אין לי כח כל שעה טלפון... הוא אמר לי מי הכי לוחץ עליך? אמרתי לו יש איזה אברך לומד בב"ב באיזה כולל אני חייב לו 7,800 שקל. הוא אומר לי אין שום בעיה תן לי מס' חשבון אני מפקיד לו את הכסף. נותן לך מתנה. מפה לשם, התברר שהחשבון של אותו אדם נמצא בסניף של אותו רב. הרב קופץ למנהל הבנק, מנסה לעורר את רחמיו שאולי גם הוא יעזור לאברך המסכן. המנהל נענה בשמחה, פותח את החשבון, מסתכל לראות עד כמה מצבו קשה, ורואה שיש לו בפק"מ 800 אלף שקל. חוץ מתוכניות חסכון. "הוא קנה לפני תקופה את הדירה השנייה", מעדכן אותו המנהל. ואותו אברך בכה לי שאין לו מה לאכול בבית"...

אבל יש גם אנשים מתחשבים, למרות הכל. "בנאדם אחד הלווה לי 9,800 שקל. שמע שנפלתי, לא הזמין אותי לחתונה של הבן שלו. פגשתי אותו אחרי החתונה, שאלתי אותו מה עם הזמנה? הוא אמר לי: אסור שתראה אותי, "לא תהיה לו כנושה". יש כאלה שלמרות שאני חייב להם כסף, באו אלי עם עוגה לבית בחג, הביאו מעשרות, עודדו אותי, אמרו חג שמח. לא הכל שחור. אני מנסה להיות אופטימי. מקווה לישועת ה'.

למעוניינים, ניתן לעזור לשאול חיון בהפקדה לחשבון בנק דיסקונט סניף 139 (ב"ב) מס' חשבון: 50052 ע"ש ליזט חיון.

הכתבה המלאה מתפרסמת בעיתון "יום ליום"