אאא

ה שהמילה "גירוש" עושה לא טוב ליהודים כולנו יודעים וכשבגירוש ילדים עסקינן על אחת כמה וכמה. העובדה שארגוני זכויות אדם נרתמים כדי להגן עליהם מפני גירוש היתה אף היא צפויה ומתבקשת לאור רגישותנו המוסרית וכו'. אלא שהמאבק דשדש ודעת הקהל הישראלית לא ממש השתכנעה.

ישבו לוחמי הצדק והשוויון וטיכסו עצה כיצד "להבעיר את השטח". - אם אתה חפצים אתם בהצלחתו של מאבק ציבורי – לחש היועץ האסטרטגי באזניהם. אם אהדה לפעולותיכם אתם מבקשים חפשו את הקונצנזוס, חפשו משהו שכולם לא אוהבים והצמידו אותו למאבק. ספרו לציבור כי הוא מתנגד לכם ובו אתם נלחמים ותצליחו.

לאחר מחשבה שלפו המשתתפים בהנחיית היועץ את הקלף הישן והמקומט מן הכספת. הוא אמנם שחוק ומאיים להתפורר אך סגולה יש בו - הוא מעולם לא אכזב – החרדים.  ספרו לעם כי החרדים מתנגדים לחש היועץ וכמו במופע קסמים העם יעבור לצדכם.

כמו שאי אפשר לו לתבשיל בלי מלח אי אפשר לו למאבק מוצלח ללא החרדים.

- כיצד קשורים החרדים לענין גירוש ילדי העובדים הזרים? - שאל אחד הלוחמים. מה אתה מחפש? – הגיב בכעס היועץ, אתה מחפש צדק או הצלחה? קשור או לא קשור, אם תציב מולך את החרדים תצליח – נקודה.

אין לי דרך הגיונית טובה יותר להסביר לעצמי כיצד הפכה סיעת ש"ס לעומדת בראש המצדדים בגירושם של ילדי העובדים הזרים מישראל. העובדה ששר הפנים הוא אלי ישי מש"ס הנדרש לגבות את פעולות אנשי משרדו זהה לחלוטין לתמיכתו של שר המשטרה אהרונוביץ שללא קשר לדעותיו האישיות נאלץ לגבות  את שוטרי משטרת ישראל החוקרים את שר החוץ ליברמן שהוא במקרה גם יו"ר תנועתו הפוליטית.

הסיבה שלוחמי הצדק נאלצו להטיל את החרדים אל המשחק נובעת מן העובדה כי הציבור בישראל חצוי בדעתו באשר לגורל ילדים אלו.

מצד אחד – אין ספק שילדים מפגינים עם שלטים המבקשים "תנו לנו לחיות" ו"אין לנו ארץ אחרת" או "גם אנחנו ישראלים" גורמים לאהדה ציבורית בימים בהם להיות אזרח ישראלי זה לא מי יודע מה. מצד שני – הישראלים אינם טומנים את ראשם בחול ומבינים שהבעיה אינה ילדים אלו אלא אלו שיבואו בעקבותיהם והשאלה היא האם מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה את הלוקסוס שמדינות חלשות יותר ממנה לא היו יכולות להרשות לעצמן. 

כדי לשנות את המטוטלת  הציבורית יש להטיל משקולת בעלת ערך סגולי משמעותי ובכך להטות את הכף במקרה דנן – החרדים או יותר נכון התנועה שכווולם אוהבים כל כך לשנוא – ש"ס – רק ש"ס.

שאלת גירושם של הילדים הזרים הינה שאלה מוסרית ללא ספק. אולם גם לשיטתם של אבירי הצדק פעמים שטובת המדינה עומדת מעל לעקרונות מוסריים. מניין לי? היכן היו לוחמי הילדים כאשר גורשו מבתיהם ילדי העובדים ה"זרים" מגוש קטיף? אם הם לא היו שם והם לא!!! מסתבר שאכן לפעמים טובת המדינה גוברת על טובתו של הפרט הלא כן?.  נמצא שהמאבק הציבורי אינו אלא בין שתי מערכות מוסר. בין זו המעמידה את טובת המדינה בראש הסולם לזו המעמידה את הפרט באותו מקום.

כבן לעם היהודי אני פוחד מאוד מן המוסר האנושי. מוסר זה לימד את סבתי וסבי שבני אדם יכולים להפוך בן לילה לתת חיידקים. אני פוחד גם מהאללת הדמוקרטיה שהרי היא זו שאפשרה למומחי המוסר לקבוע שסבי וסבתי תת חיידקים הם.

שלא תבינו אותי שלא כהלכה. אני ללא ספק מעדיף את הדמוקרטיה על פני אחותה הדיקטטורית. גם את המוסר האנושי אני מעדיף על פני האנארכיה החוליגנית, אלא שלמרות זאת - בניגוד לאחרים, אני מאוד חושש ופוחד מפניהם. למה? מפני שעל אף ידידותם הם מסוכנים מאוד.

בפרשת וירא אנו פוגשים שתי מדינות עם מכנה משותף אחד. את הדמוקרטיה הראשונה בהיסטוריה – סדום ולצידה את מדינת גרר - המוסרית.

כן חברים יקרים – גם בסדום היו חוקים והם אף נקבעו על ידי הרוב. גם שופטים היו שם וגם זרוע אוכפת. כשהעז לוט להכניס אורחים לביתו בניגוד לחוקי העיר, הגיע הרוב הדומם אל ביתו כדי לאוכפם. האם בשל היותו רוב הוא הפך לצודק?.

הרוב יכול לחוקק גם חוקי הגירה מוסריים וגם חוקי סדום. אולי בשל עובדה זו תבינו לרוחי שטענת "הרוב קבע" אינה גורמת לי להתרגשות יתירה. אלא מה? – תאמרו מוסר אנושי טבעי אוניברסלי יש בו באדם? מוסר פנימי ומצפוני? - ארץ גרר תוכיח.

בארץ גרר אולי לא היתה דמוקרטיה, אבל מוסר היה גם היה. כאשר נשאל אברהם לזהותה המשפחתית של שרה אשתו ולאחר שהתברר לפקידי ההגירה כי אחותו היא, הובהלה שרה אל ארמון המלוכה. בלילה הוברר לאבימלך מלך גרר כי שרה אינה אחות אברהם אלא אשתו והוא נאלץ להשיבה לאברהם כשטענה בפיו:"מה עשית לנו ומה חטאתי לך כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדלה מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי".

נראה מן הפסוקים כי אבימלך הזדעזע מעצם המחשבה שכמעט ונשא לאשה – אשת איש והוא גוער באברהם על שכמעט והכשילו בעבירה מוסרית שיכולה היתה לפגוע בו ובכל אנשי עירו. אברהם אינו מתכחש לדברי המלך ומשיב לאבימלך:"כי אמרתי רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי".

למרבה הפלא אבימלך עובר בשתיקה לשמע תשובתו של אברהם. אם תשאלו להערכתי?  כיום ויכוח מעין זה לא היה מסתיים כך.

באמת? היו משיבים כנגדו בני בניו הישראלים. האם אתה מתכוון שכל שאין בו יראת אלוקים כרוצח פוטנציאלי ייחשב? מה? אתה בעל הבית על המוסר? מי שמך? חוץ מזה - בא ואראה לך כמה דתיים ש.... על "האם המרעיבה" שמעת? על "האברך הדורס"? על "הרב המוסגר"? ואל תשכח... החרדים לא משרתים בצבא!!!  אתה תטיף לנו מוסר? תראו מה זה...בן אדם... תתבייש לך.

ובכן חברים יקרים – אברהם אבינו לא הטיף מוסר לאבימלך ולא ניסה לשנותו. הוא גם לא טען שהוא יותר מוסרי מאבימלך. יתירה מזו – נראה כי מלך גרר נפגע ממעשהו של אברהם יותר מאשר מתשובתו. משאלת אבימלך נראה כי הסדר המוסרי חברתי בגרר תקין היה ולא היה בו כדי לגרום לאברהם לפחד ולשנות מדיבורו. 

בדברי תשובתו של אברהם לאבימלך מונח יסוד מוסרי חשוב שכל איש מוסר מחוייב להתמודד מולו כיון שכל מערכת המוסר נשענת עליו.

אברהם לא טוען לאי מוסריות בגרר הוא רק שואל מי הוא זה שקבע את הצו המוסרי שלהם.

וכך מבאר המלב"ים את תשובתו של אברהם אבינו לאבימלך:"הודיע לו שגם אם נראה איש או עם שהוא פילוסוף גדול וחקק לו נימוסים ישרים והרגיל את עצמו במדות טובות ע"פ עצת שכלו, והוא עושה משפט וצדקה הכל על פי מדת שכלו. בכל זאת - לא נוכל לבטוח על האיש ההוא או העם ההוא, שבעת תסיתהו תאותו לעשות רע - שתמיד יגבר שכלו על תאותו, כי בהפך עת תבער בו אש תאוותו אל אשת חן או הון רעהו באין רואה אז גם שכלו ילך שולל לרצוח ולנאוף ולעשות כל רע רק כח אחד נמצא בנפש האדם אשר בו נוכל לבטוח שלא נחטא, והיא מדת היראה השתולה בנפש, שממנה יסתעף סעיף אחד שהיא יראת אלהים, עת תמלא הנפש מיראת אלהים המשקיף על נגלהו ונסתריו והצופה את כל מעשיו, אז גם עת יגבר עליו יצרו יירא ויבוש מהמלך הגדול הרואה את כל מעשיו ויזהר מעשות רע...

הגם שראיתי עמך שהם בעלי מדות טובות עושים משפט וצדקה, ולא ראיתי בהם שום דופי, רק חסרון אחד שאין יראת אלהים במקום הזה...והרגוני על דבר אשתי: לא אוכל לבטוח בם , שעת יראו אשה יפה ותבער בם אש התאוה, לא יוכלו לכבוש את יצרם ויהרגו אותי, אחר שלא יראו אלהים, השכל לבדו ונמוסים השכליים לא יעמדו בפני זרועות התאוה".

צו מוסרי יהיה אשר יהיה אינו יותר מאשר - מגדלור ערכי - המורה לרוב הדומם את הדרך הרצויה. השאלה אם צו זה נכון - צודק או אמיתי אינה רלוונטית. ברגע שהרוב החליט שזהו הצו המוסרי הנכון והראוי הוא הופך לכזה. לשיטתו של אברהם כל עוד הקוד המוסרי מקודד בידי אדם מסוכן הוא, גם אם ברגע זה הוא אכן תואם את הצדק והיושר. מדוע? - כיון שרוב הקובע בעצמו את ערכי המוסר רשאי גם להפר אותם או לשנותם במידת הצורך.  למשל - כשמגיעה אשה לממלכה ומתברר שאשת איש היא. האם אין בני הממלכה רשאים לעצב מחדש את הצו המוסרי?.

אמנם גם כשהצו המוסרי אלוקי הוא ומן השמיים יורד, יכולים בני האדם לעבור עליו בבחירתם אך באותו רגע יהפכו הם ללא מוסריים גם בעיני עצמם. הם ייאלצו לחיות עם העובדה שהם אינם מוסריים אך לעולם לא יוכלו לשנות את הצו האלוקי ולהתאימו לתאוותיהם וגחמותיהם.

כשמנסים לוחמי החופש וזכויות האדם להשחיר את פניהם של שומרי המצוות תוך שהם מציגים את סיעת ש"ס כמייצגת הציבור החרדי - כגזענית וחשוכה, אינני מתרגש. את תפישתי המוסרית אינני בונה לפי עמדה פוליטית. מבחינתי גירושם של ילדי העובדים הזרים זהה לחלוטין לגירושם של ילדי גוש קטיף. את המצפון המוסרי שלי אינני מעדכן לפי צו האופנה האירופאי אלא לפי תורת ישראל.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

הצו המוסרי של תורת ישראל אולי אינו תואם את תפישת עולמם של השיוויונאים  הישראלים אולי הוא "חשוך" מדי עבורם אך  ההיסטוריה מלמדת שהצו המוסרי היהודי הוכיח את עצמו והצליח להגן על העם היהודי ובכך לשמר את עדינותו המוסרית.

לא אנחנו תרמנו לעולם את ספרטה הדמוקרטית  ואנחנו גם לא חתומים על תצוגות הגלדיאטורים בקולוסיאום של רומא. המוסר היהודי העתיק ליווה אידיאות רבות אל מנוחתם הנצחית  והוא נותר רלוונטי גם היום.

אם אתם רוצים ידידי הלוחמים להשליך אל מדורת המאבק את החרדים נסו נא להתמודד את אזהרתו הנצחית של אברהם אבינו. –  "אמרתי רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני".

אבל איך אמר היועץ האסטרטגי אתם מחפשים צדק או נצחון?. אם נצחון תבקשו יכולים אתם להשתמש בסיסמתם של מתנגדי הצאר הרוסי "הכה ביהודים והצל את רוסיה". אם צדק תבקשו התמודדו נא עם טענתו העקרונית של אבינו המשותף.

שבת שלום.