אאא

דמיינו לעצמכם שיום אחד אתם קמים בבוקר ומוצאים את הארנק ריק ממטבעות,כל זאת כאשר בבית ישנם תשעה ילדים שמחכים ללחם וחלב. סיטואציה מצמררת זו היא לא פרי דמיונו של איש - זה קורה, ממש כאן. 

הבדרן החרדי שאול חיון (37) שנקלע למצב כזה, קם ועשה מעשה, הוא לקח הלוואה ועוד הלוואה, עד למצב שבו הוא נאלץ לפנות אל השוק האפור בכדי שאלו יצילו את מצבו. מכאן הדרך אל שאול תחתיות הייתה קצרה מאוד.

חיון, שמאז שנת 1999 משמש כשחקן, בדרן וזמר חרדי, תולה את הסיבה למצב הפיננסי אליו נקלע בכך שרבנים מסוימים פסקו כי לפי ההלכה מותר לצרוב דיסקים, פסק שגרם לירידה בקניית הדיסקים שהוציא ממיטב כספו: "החליטו להתיר את המושג הזה השל צריבה, באופן אוטומטי כל הבניין יכול להתאסף, ב-50 שקלים לקנות "די-וי-די" ולהקרין את זה לכל הבניין בחופש" אמר חיון בראיון לתוכנית "פנים אמיתיות" המשודרת בערוץ 10. 

את ההלוואות שהגיעו לכדי מאות אלפי שקלים, לקח חיון גם ממשפחתו הקרובה. בעקבות כך הוא חשש להשתתף באירועים משפחתיים, אפילו התבייש מעצם נוכחותו ומהמבטים שינעצו בו קרוביו: "אתה נמצא בכל אירוע משפחתי ובכל פעם זה לפגוש את כל מי שאתה חייב לו כסף. אתה אומר, וואו, איך אני אלך לחתונה הזאת ואיך אני אלך לבר מצווה הזאת? ומה יגידו כל הדודים? ואנחנו בציבור מזרחי, שמצד אחד תשעה אחים לאבא שלי ותשעה אחים לאימא שלי. זה כמות אדירה של אנשים".

שאול חיון בימים עליזים, בדמות ח"כ אביגדור ליברמן (ארכיון)

"בכל מפגש משפחתי כולם נושאים אליך עיניים. אתה יודע שעוד שבועיים וחצי, עוד שלושה שבועות, עוד חודש אתה צריך להחזיר, 50.000, 90.000" סיפר חיון.  

המלכודת אליה נופלים מרבית בעלי החובות, לא פסחה על הבדרן החרדי, ומי שהפילו במדרון החלקלק היה דווקא חברו הטוב: "ואז עושים את הטעות. מגיע החבר הטוב, לכאורה, ואומר לך: תשמע, אני מכיר מישהו, אתה נותן לו צ'ק, הוא בודק אותו, שאין לך צ'קים חוזרים וזה, ואתה מקבל כסף".

בשוק האפור, ריבית היא לא בנקאית, היא גרועה הרבה יותר. וזאת הסיבה מדוע רבים מהלווים כמו חיון הסתחררו מהסכום אותו הם הפכו לחייבים: "מאיפה אני מביא עכשיו מאה אלף שקל? זה לא 100, זה 110. זה כבר נהיה 150, נהיה 170, ואתה מתחיל להתגלגל בין שישה, שבעה כאלה. עם כל האיזונים והמאזנים שתעשה אתה לא יודע בדיוק כמה החוב שלך כי אתה מגלגל מעל 80 צ'קים ביום. ואתה בגלגלת כל הזמן, וזה נוח". 

"אתה לא מתאמץ, אתה קם בבוקר, בודק כמה צריך לצאת היום, 200.000, 300.000, ופשוט עושה נסיעה של שעה, שעה וחצי בעיר. ואתה מלך, כל עוד הצ'קים עובדים אתה מלך אצלם, זה קפה, זה תה, מה קורה? איך הכול מסתדר? איך בעבודה? העסקים? הכול בסדר? סבבה". 

בשלב מסויים, מנהל הבנק של חיון אמר לו: "זהו, לא מדפיס לך יותר צ'קים", "הוא עצר לי את הדפסת הצ'קים, לא יותר מזה, . אני לא יכול להדפיס לך יותר החודש", מספר חיון.

בעקבות החלטתו של מנהל הבנק, "הגלגלת" נעצרה, לא היה יותר מקום מושיע. במקומו של המנהל, הגיע תורם של הגובים הגברתנים: "מגיע הטלפון הראשון, הכי גרוע בעולם, חושך. "אני מקווה שאתה בבית, אני בדרך אליך". וזה לא איומים, הוא מגיע... הראשון עם כלי, עם אקדח. לא עניין אותו שיש לי תשעה ילדים מתרוצצים כרגע בבית, ודיברתי איתו בצורה הכי יפה. תן לי להכניס אותם לחדר, נדבר. זה כולה צ'ק של 50,000. כי אני מסתכל על הסכום הגדול".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

האיומים על חייו שהפכו לממשיים, גרמו לכך שילדיו חיו בסיוטים שהביאו לתופעות נפשיות קשות: "ארבעה ילדים שלי התחילו מאותו זמן להרטיב, מהבהלה. כי הם ראו דמות, הם חשים שזה לא חבר. זה לא חבר של אבא, זה מישהו שלא נראה טוב. הם הבינו שהאקדח שמסתובב לו ביד, והוא מדבר איתו ככה, אני לא יודע אפילו אם יש בפנים כדורים, אבל הדבר עושה לא טוב".

"הגעתי למצב שבאחד הלילות פשוט הסתובבתי בין הילדים לראות שכולם מכוסים והכל בסדר", כשקולו כמעט ונשנק מבכי, הוא מספר על הרגע ששבר אותו, "אני מגלה משהו מבצבץ לילד שלי מתחת לכרית, ואני מוצא סכין. הוצאתי את זה ובבוקר אני שואל אותו: למה? הוא אומר לי: 'ואם יבוא מישהו וירצה להרוג אותך, אז אני...' אני מדבר איתך על ילד בן שבע".

זה קרה ביום בהיר, שאול הבין כי רע לו בחיים - רגעי האושר כבר אינם ממזמן - הוא הפך לשבר כלי. התחושות הקשות הללו הביאו אותו לכתוב תוכנית שתשים קץ לחייו: "איזה סיטואציות. וזה עושה רע. כל התמונות האלה, כל המחוזות האלה. ואז החלטתי, זהו. אמרתי לאשתי: תשמעי, אני בלחץ היסטרי, אני צריך שקט. תצאי עם הילדים לגינה, ואני אנוח קצת, אני רוצה דממה, אני אכבה את הטלפונים. וכבר הייתה לי תוכנית כתובה, לגמור עם החיים, זהו".

לרוב, בכל סיפר מתח, יש סוף טוב. שאול חיון הצליח בדרך לא דרך להגיע להסדר שבסופו כיסה את כל החובות, וחייו שבו להיות מאושרים: "אני הגעתי אתם להסדרים. לקח לי שלוש שנים קשות, קשות. התחלתי ללוות כסף מחברים, שוב, חברים וידידים. אתם צמצמתי את זה ל-300,000. וכיתתי רגליי לאסוף תרומות. אז כמובן לא במקומות שמכירים אותי ובריכוזים יותר חילונים. חטפתי על הראש לך לעבוד, לך לזה. הם לא יודעים שאני עבדתי עשרים שעות ביממה. קיבצתי נדבות. 300,000 שקל קיבצתי נדבות".