אאא

אילו הייתה לי נטייה להאמין בתיאוריות קונספירציה הייתי משוכנע שהתביעה "לגייס מיד את כל החרדים" נעשית בשיתוף-פעולה סמוי עם גורמים חרדים קיצוניים. הללו מתפלצים לנוכח העלייה התלולה במספר הצעירים החרדים המתגייסים לצה"ל בשנים האחרונות. ככל שגוברות המתקפות נגד הארכת חוק טל, הם מחככים את ידיהם בהנאה. כי זו הדרך הבטוחה לעצירת המהלך העדין והרגיש של שילוב חרדים בצה"ל.

עשרות שנים של מאבקי דת ומדינה בישראל לימדו אותנו שבכוח אי-אפשר לכפות ערכים. לכן בעשרים וחמש השנים האחרונות כבר אין חקיקה דתית, כי התברר שחקיקה שכזו לא עשתה את מדינת ישראל דתית יותר. להיפך, היא יצרה ריאקציה והרחיקה את הציבור מהדת. הכלל הזה נכון גם כלפי החברה החרדית. אם רוצים להרחיק עוד יותר את הציבור החרדי מהמדינה ומצה"ל - חקיקה אנטי-חרדית תעשה את העבודה מצוין. זה מתכון בטוח לחיזוק תחושת הנרדפוּת וליצירת אווירה של גזירות דת, שנגדן צריך לעמוד במסירות-נפש.

צריך להבין, החרדים יושבים בישיבות לא מפני שהם מחפשים דרך להשתמט מצה"ל. הם עשו זאת הרבה לפני שמישהו חלם להקים מדינה וצבא. הם מאמינים בערך ששמו לימוד תורה. הם מקדשים את עולם הישיבות ורואים בו את הבסיס לקיומנו כעם יהודי. יש מי שלא מסכימים איתם, אבל זו אמונתם. מישהו באמת סבור שבכוח ישלפו אותם מהישיבות ויהפכו אותם לחיילים מועילים?

הציבור הכללי טוען, בצדק, שגם הנשיאה בנטל וההגנה על העם והארץ הם ערכים יהודיים קדושים. זו בדיוק הבעיה, שכאן מתנגשות שתי עמדות צודקות. כאשר שני ערכים חשובים מתנגשים זה בזה, הפתרון אינו יכול להיות כוחני. נדרשת יכולת לתווך בין הערכים ולשלב אותם, תוך שמירה על איזון עדין ביניהם. זה בדיוק מה שקרה בחוק טל. במקום להטיח בחרדים שהם "משתמטים" ו"פרזיטים", ניסו להבין את ערכיהם ואת השקפת-עולמם. במקום לנסות לחנך אותם, פתחו עבורם דלתות ויצרו להם מסגרות שירות מתאימות. ופתאום קרה הבלתי-ייאמן: אלפי חרדים, שסיימו את לימודיהם בישיבות, התגייסו מרצונם.

עכשיו באים הפופוליסטים וצועקים שזה מעט מדי. במקום לנקוט גישה חיובית ולעודד את המגמה של השתלבות בצה"ל, כדי שזו תתעצם ותתחזק, נותנים לציבור החרדי נבוט בראש, ואומרים לו שכל המאמץ היה לשווא. ראש אכ"א, האלופה אורנה ברביבאי, הציגה לפני שבועיים, בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, את הנתונים. בעוד שבשנת 2007 התגייסו 287 חרדים, הרי ב-2011 כבר התגייסו 1,400. שיעור הגיוס השנתי הוכפל פי חמישה. אם שנתון במגזר החרדי מונה 8,500 איש, הרי ב-2011 הגענו ל-16.5 אחוזי גיוס, בשעה שלפני חוק טל אחוז הגיוס היה אפסי.

אין זבנג וגמרנו

יו"ר המועצה הזמנית לשירות אזרחי ולאומי, האלוף (מיל') דוד עברי, אמר באותה הישיבה דברים שכדאי להקשיב להם: "ההמלצה העיקרית שלי היא לא לפגוע בחוק טל. צריך לסייע לחברה החרדית, לפתוח להם את הדלת, להיכנס פנימה מהצד שלהם, לעודד אותם ולקבל אותם. רובם רוצים להשתלב בחברה ובכלכלה הישראלית. כשלמדתי את העניין, שיניתי את כל המשנה הסדורה שהייתה לי לפני כן". תבינו, זה תהליך מורכב מאוד, וגם המגוון בתוך הציבור החרדי עצמו אינו מקל את המלאכה. בני משרת עכשיו במודיעין במסגרת שח"ר (שילוב חרדים), והוא לובש את המדים בגאווה ורואה בזה קידוש שם שמיים. אבל הוא מספר על חברים, מחוגים חרדיים אחרים, שמחליפים את המדים בדרכם הביתה, כי הסביבה החרדית שבה הם חיים עדיין אינה רואה זאת בעין יפה.

שינויים שכאלה לא מחוללים בזבנג וגמרנו, אלא בהרבה סבלנות, כבוד והבנה. אותה הגישה הוכיחה את עצמו גם בסוגיית היציאה לעבודה. מכל הניסיונות לכפות לימודי ליבה על מוסדות החינוך החרדיים לא יצא שום דבר מועיל. אבל כשמציעים לציבור החרדי מסגרות מתאימות להשלמת פערים ולהכשרה לעבודה, הוא נוהר אליהן בהמוניו ומשלים בזמן קצר את החסר. את הדברים האלה תוכלו לשמוע מכל מי שלמד את הנושא, ומכל מי שהיה שותף למהלך החשוב של פתיחת דלתות עבור הציבור החרדי אל הצבא ואל שוק העבודה.

המסקנה ברורה וחד-משמעית: מי שמדבר על כפייה, על קיצוץ תקציבים, על גיוס המוני - אינו רוצה באמת בהשתלבות החרדים בצה"ל. הוא מעוניין בהנצחת הקיטוב ורוכב על גל פופוליסטי של הסתה אנטי-חרדית. מי שמבקש את השילוב האמיתי מתייחס לחרדים בכבוד, מציע פתרונות הולמים, ומדבר פחות.

 הכותב הוא דובר חב"ד ועורך "שיחת השבוע". הטור פורסם באתר ynet