אאא

ככל שנקפו השעות לאחר הנאום הלילי, בו בישר נשיא ארצות הברית, על חיסולו המוצלח של המבוקש מס´ 1 בעולם, אוסמה בן לאדן – החלו לדלוף עוד ועוד פרטים על הדרמה שהתרחשה באחוזה הפקיסטנית בה הסתתר כל השנים הארכי טרוריסט שהיתל בעולם כולו.

לפי אחד הדיווחים, צפה הנשיא האמריקני בשידור חי בפשיטה של 24 חיילי הקומנדו הימי על האחוזה, באמצעות מצלמות שהיו מותקנות על קסדותיהם של הלוחמים, במשך כל 40 הדקות של הפעולה עד תומה.

דיווח זה נועד מן הסתם להאדיר עוד יותר את דמותו של הנשיא שבן לילה זכה לרהביליטציה מרשימה אשר הפכה אותו למצביא דגול המנצח על לוחמים אלמוניים שמבצעים את משימתם, הרחק ממקום מוצאם.

אם על כל מלאכה קבעו חז"ל כי אין היא נקראת אלא על שם גומרה, ברור שלמרבה האירוניה גם לכידתו וחיסולו של רב הטבחים גבה הקומה וצמא הדם, נקראת על שם אובמה. עובדה זו תעמוד לימינו למרות שהקשר היחיד בין אלו שניהלו את המצוד העיקש בכל עשר השנים האחרונות לבינו התבטא בעיקר בבעתה שעורר בהם שמו השני (חוסיין).

*

השבוע הזה סיפק הוכחה ניצחת רבת פנים ליד ההשגחה המוליכה כל אדם על כורחו, גם אם הוא יושב בחדר הסגלגל ונדמה לו שהוא השוטר של הגלובוס.

שוו בנפשכם: נשיא שקיבל פרס נובל לשלום עוד בטרם הספיקו מאבטחי הבית הלבן לזהות באופן מושלם את סגל עוזריו ולפי שעה ההישג היחיד הרשום על שמו הוא חיסולו של רב טרוריסטים נאלח תוך כדי הוצאה להורג של כל מי שנקרה בדרכם של הלוחמים, לרבות המגן האנושי שבו השתמש בן לאדן באופייניות מרושעת.

כאילו לא די בכך, דרכו המדינית היהירה שהחלה בבוז גדול כלפי מדיניות קודמו עד כדי הושטת יד מעוררת חלחלה כלפי העולם הערבי – הולכת ומשתנה בשבועות וחודשים אלו בפליק-פלאק מגומגם ורצוף סתירות, שהמציאות מכתיבה לו פעם אחר פעם.

תחילה הייתה זו מצרים שדווקא על אדמת בירתה בחר הנשיא לכרוע ברך בפני האומה הערבית ולהצהיר על פיוס חסר פרופורציות. טריקת הדלת הוושינגטונית כלפי מובארק וסילוקו הנמהר מעוד בדל של אחיזה בשלטון, הולכת ומתבררת כהרת אסון בקרב כל מי שעוקב אחר הזמירות החדשות הבוקעות מקהיר.

סוריה היא הבאה בתור. אובמה מיהר להוציאה דה-פקטו מציר הרשע שעל חברותה המפוקפקת בו הצהיר קודמו, בוש. עיניו של הנשיא האפרו אמריקני כמו נעצמו לנוכח הברית האיתנה וההרסנית שנכרתה בין טהרן לבין דמשק.

כיום מוצא עצמו הנשיא מתלבט, מתלבט ושוב מתלבט כדת מה לעשות ברודן הטובח בהמונים, במסגרת ניסיונו העיקש להיאחז בכיסאו המתנדנד ובעיקר להרשים את בני משפחתו שמתחילים לגלות סימני עייפות מהסטודנט המאנפף, בעל העווית הבלתי נשלטת בכתפו, שמראש לא היה עבורם אלא ברירת מחדל לאחר מות אחיו.

משעשעת מכול, נכון לעכשיו, היא הזירה הלובית. אובמה שמשוכנע היה כי בבליץ אווירי יקיץ הקץ על שלטונו של קדאפי – נתפס לפי שעה כמי שמשגר, זה השבוע החמישי ברציפות, את מטוסיו לבצע מעת לעת מופעי זיקוקין המשעשעים את יושבי האוהל בטריפולי המאכלס את עטוי השמלות ההזוי שעדיין ממשיך לשלוט במדינתו.

ועוד לא אמרנו מילה על המהפך החמור שהתחולל מתחת לאפנו, בדמות ההסכם שנולד בין פתח לחמאס, בחסות השלטון המצרי החדש, ועל הגמגום המתרחש והצפוי מהבית הלבן בעקבותיו.

*

הזמן עושה את שלו וטבען של צרות חדשות הוא להשכיח את קודמותיהן הישנות. בהקשר האמריקני, הדברים תקפים שבעתיים לנוכח הפולקלור המקומי שהעניק בוז לנשיא הקודם, ג´ורג´ וו. בוש, לבורותו ולעמימות הבוקרית שלו.

מעטים זוכרים היום את האימה שהשתררה בירושלים עם בחירתו הראשונה לנשיאות, כשהוא מנצח (בקרב משפטי מוזר, בעקבות הבחירות שהסתיימו ללא הכרעה) את מתחרהו, אל גור, סגנו בעבר של קודמו, ביל קלינטון.

העוינות הנודעת של בוש האב לישראל, הידידות המפורסמת של משפחת בוש לסעודים ולאבירי הנפט הערביים והקרירות האוטומטית שהפגין בוש הבן כלפי כל מה שהיה מזוהה עם אינטרס ישראלי – כל אלו נמוגו כהימוג העשן שהיתמר ממגדלי התאומים שקרסו ב-11 לספטמבר הבלתי נשכח.

לפתע התברר אז כמה טוב כשההגה בידיים של ´בּוֹק´ שבקשת הראייה שלו אין צבעים נוספים מלבד שחור ולבן. העולם כולו נחלק לאלתר לשתי רשימות, הטובים והרעים, והמלחמה ברעים החלה בתנופה גדולה שטרם דעכה עד עצם היום הזה, למרות השלטון החדש.

בישראל היו ועדות החקירה שקמות, בלחץ צדקני של מגלגלי העיניים תוצרת כחול לבן, שוחטות את אופיו של המנהיג לו היה מתברר מה שהתברר באמריקה לימים כי לא היה כל שמץ של הוכחה כי לסדאם חוסיין יש ולו רמז לנשק המוני.

באמריקה, האומה כולה מחאה כף לנוכח הלכידה המוצלחת שבעתיים מזו של השבוע, של הרודן העירקי, שאף נכלא, נשפט פומבית ועוד הספיק לנבוח על התליין שלו, שניות אחדות בטרם כוסו עיניו: "תכבד את הגרדום!".

אובמה, כיורשו של בוש, סימן לעצמו בנק מטרות שונה וקיצוני ב-180 מעלות, כשהוא מסתייע בוועדה מגוחכת באוסלו שנטלה ברצינות תהומית את כנות כוונותיו ובתוך כך מוטטה לצמיתות את הילת הפרס המיתולוגי.

כמצופה מיהיר שכמותו גם עתה לא ממהר אובמה לשנות את המתווה שצייר לעצמו. במקום זאת, הוא מוצא עצמו נגרר, מזגזג, מהסס.

אף הוא – נֹאמר השבת בעלות המנחה, בפרק שני של אבות, על הלל הזקן – ראה גולגולת אחת שצפה על פני המים. אמר לה: על דאטפת אטפוך, וסוף מטיפייך יטופון.

(המאמר פורסם במדור ´דיבור במתחיל´ במגזין ´בקהילה´)